פקידי בריאות הציבור בפילדלפיה סבורים שמנהלי בתים יהיו יותר יעילים מאשר כוכבי פוטבול במאמץ לשכנע את התושבים להתחסן בפני הקורונה. ההנחיות לגבי החיסון יצטרכו לעבור ניסוח מחודש כדי לפנות לאינדיאנים. ואילו באטלנטה ההנחיה לרופאים היא: פחות סמכותיות, יותר אמפטיה. המשימה הגדולה באמת תהיה לשכנע את האמריקנים להתחסן, כי צריך שלפחות 70% מהם יפשילו את שרווליהם בחודשים הקרובים כדי לבלום את הנגיף.

וושינגטון פוסט מסביר, כי באווירה הפוליטית הטעונה הנוכחית, צריך לשכנע עשרות מיליונים לקבל חיסון בטכנולוגיה ראשונה מסוגה, כאשר הם אינם מאמינים במדע ומקבלים מסרים מתחרים מצד קמפיינים אנטי-חיסוניים, שהטילו ספק בחיסוני הקורונה עוד לפני שבכלל פותחו. הגישה המקובלת לבריאות הציבור הייתה ליצור מכנה משותף כלשהו ולחזור שוב ושוב על המסרים; הפעם הגישה צריכה להיות כמו לרפואה פרטנית – לשכנע כל אדם בפני עצמו.

סכומי עתק הושקעו בפיתוח החיסונים, אבל הרבה פחות תשומת לב ניתנה לצורך לשכנע להשתמש בהם. הדרך לכך היא בשכנוע, לא באכיפה; בשימת דגש על הציבור במונח "בריאות הציבור". המספרים מדאיגים: הנכונות לקבל את החיסון לפי סקרי גאלופ עמדה על 61% באוגוסט, ירדה ל-50% בספטמבר ועלתה ל-58% בנובמבר – עדיין הרבה פחות מן המינימום הדרוש. וייתכן שהספקנות גדולה עוד יותר, במיוחד דווקא בשל המהירות העצומה בה פותחו החיסונים – מה שיוצר חששות שמא הם אינם בטוחים, במיוחד בקרב השחורים וההיספנים (שנפגעו מן הקורונה הרבה יותר מאשר הלבנים).

אין –ספור פקידי בריאות הציבור במישור המקומי אומרים, כי בניית האמון והפגת החששות תלויים בראש ובראשונה ביצירת קשר ברמה השכונתית דרך דמויות המוכרות לתושבים מחיי היום-יום. מי שהתושבים יאמרו: אני מכיר את הבחור הזה מהשיכון. מי שיש להם 20,000 עוקבים מקומיים באינסטגרם. אפשרות אחרת היא לגייס את רופאי המשפחה, אשר יהיו בין הראשונים לקבל את החיסון ויוכלו לספר למטופליהם מכלי ראשון על החוויה ותופעות הלוואי. אתגר נוסף הוא, שבניגוד לחיסונים קודמים – למשל נגד חצבת – המסר לגבי החיסון נגד הקורונה יצטרך להשתנות בחודשים הקרובים. יהיו יותר חיסונים, יהיה יותר ידע מדעי, יהיה יותר מידע על תגובת הציבור.

המופקדים על בריאות הציבור נוהגים להסתמך על מקורות סמכות, כמו ד"ר אנתוני פאוצ'י, כדי להציג את טיעוניהם. לעומת זאת, מתנגדי החיסונים משתמשים באדם מן הרחוב כדי להפיץ סיפורים כוזבים, ובכך יוצרים לעצמם יתרון במישור הפנייה הרגשית אל הציבור. בהקשר של הקורונה, הכזבים עוד יותר מרחיקי לכת: יש המתארים אותה כקשירת קשר שמטרתו לחסן את כל כדור-הארץ. אחרים מציגים את חיסוני הקורונה כעבודה חפוזה שתוכיח בצורה רוחבית עד כמה החיסונים בכלל הם מסוכנים.

אנשי בריאות הציבור משיבים מלחמה על-ידי שימוש במעבירי מסרים אמינים ועל-ידי שקיפות. המכון הלאומי לבריאות העניק 12 מיליון דולר ל-11 מדינות, כדי לפעול בשיתוף פעולה עם מנהיגים מקומיים. המטרה הראשונה הייתה לעודד השתתפות בניסויים לחיסונים, וכעת – כיצד לשכנע את התושבים ליטול אותם. מסקנת מפתח הייתה, שיש לאתר את המשפיעים המקומיים ולהכשיר אותם להעביר את המסר – ולפתע יש מעט מאוד זמן לעשות זאת, בגלל ההצלחה הגדולה בפיתוח המהיר של החיסונים. במקביל, סטודנטים לרפואה מקבלים גם הם מידע על החיסונים והכשרה בהעברת המסר.

הקורונה מחייבת גם להתמקד בצורת העברת המסר, ולא רק במסר עצמו: כיצד לייעץ בלי להתנשא. הדבר מחייב רגישות תרבותית בבחירת המילים והטון. למשל: השאלה התמימה "האם את בהריון" נשמעת רע באוזניהם של אינדיאנים, ולכן היא הוחלפה ב"כל אימא צריכה". ההתאמות הלשוניות חשובות מאוד. כאשר פונים לאדם משכיל, יש להסביר לו שכאשר הוא מתחסן – הוא מגן על הקבוצות החשופות לפגיעה. כאשר פונים לשכבות החלשות, צריך לומר שהחיסון מגן על משרותיהם ועל קהילותיהם.

הפוסט מציין, כי ההצלחות הגדולות ביותר בתחום בריאות הציבור היו מול אויבים שניתן לראות – כינים, מים מזוהמים וכדומה. אבל כאשר משהו אינו נראה לעין, כמו נגיף, קשה יותר לשכנע את הציבור להילחם בו. חיסונים נתקלו בעבר בבעיה זו, ולא ברור האם המצב יהיה שונה עם הקורונה, כאשר רוב החולים עוברים אותה עם תסמינים קלים ולעיתים ללא תסמינים כלל – וצריך לשכנע מאות מיליונים להתחסן כדי להבטיח חסינות עדר לכלל האוכלוסייה.

אין טעם להתמקד במתנגדי החיסונים הקנאיים, משום שהם כנראה פחות מ-2% מכלל האוכלוסייה בארה"ב, למרות שהרעש שהם עושים ברשתות החברתיות גדול בהרבה. האסטרטגיה, אומרים מומחים בנושא, צריכה להתמקד במי שניתן לשכנע – תחילה שיסכימו עקרונית להתחסן ולאחר מכן שיעשו זאת בפועל. אפשר למשל לתת למתחסנים מדבקה של "התחסנתי" (כמו "הצבעתי" הנפוצה) כדי להגביר את הלחץ החברתי. ויש צעדים שחשוב לעשות כבר כעת: להקטין למינימום את התורים ואת הניירת הצפויים.

כל זה, מזכיר הפוסט, מתחולל על-רקע של אווירה פוליטית וחברתית משתנה, המאיימת להמשיך ולנגוס באמון הכללי בצעדים נגד הקורונה ובפרט באמון בחיסון. מחוקקים רפובליקנים פועלים לצמצם את יכולתם של מושלי המדינות להטיל מגבלות, והצליחו לעשות זאת בוויסקונסין ומישיגן. בית המשפט העליון ביטל בחודש שעבר מגבלות על התכנסויות דתיות בניו-יורק, מה שעלול להוביל לכך שמנהיגים דתיים יסרבו לשתף פעולה במאבק בקורונה בנימוק שנפגעו שלא כדין מן המגבלות. והחשש הגדול ביותר: שפעילות השכנוע מתחילה באיחור של שישה חודשים.