סופו של הצדק להעשות <br>

לפני כעשרים שנה פורסמה לראשונה עלילת הדם הנוראה על הטבח שלכאורה ביצעו לוחמי מצה"ל במחנה הפליטים ג'נין. העולם האמין, מבלי שחקר ובדק לעלילות הפלשתינים על טבח, התעללות ופשעי מלחמה. נרטיב הטבח שהטמיעו הפלשתינים קנה לו אחיזה במציאות והעולם היה כמרקחה, האנטישמיות הרימה ראש, שנאת ישראל והיהודים הייתה לעובדה.

לאחר הטבח ההמוני במלון 'פארק' בליל הסדר, רצח נתעב בו ניטלו חיי שלושים יהודים ומאה שישים פצועים, החליטו ראשי המדינה לצאת לפעולה צבאית, 'חומת מגן', מבצע לביעור קיני המחבלים והרס תשתיות הטרור בערי יהודה ושומרון ובהם מחנה הפליטים ג'נין, קן צפעים של טרוריסטים.

המבצע הממוקד במחנה הפליטים בג'נין גבה מחיר גבוה מאוד בקרב חיילי צה"ל. שלושה עשר לוחמים נפלו במבצע זה, מחיר נוראי אשר היה ניתן להימנע ממנו לו היו הלוחמים מפציצים את קיני המחבלים מבלי לסכן חייהם, אך החשש מפני פגיעה באזרחים חפים מפשע גרם למלחמה הקשה ולתוצאותיה הכואבות.

כאשר התבררו גודל עלילת הדם והכזב בהאשמות שווא של זוועות שכאילו בוצעו על-ידי לוחמי צהל, הנרטיב השקרי והמעוות של הפלשתינים הוכח כעלילה עד כי אף האו"ם קבע שהתנהלות צה"ל בקרב היה מופת של מאמץ עילאי שלא היה כדוגמתו בתולדות המלחמות בעולם, אשר נהג במוסר לחימה ובטוהר הנשק.

חיילי צה"ל כמו העולם כולו נדהמו מסרטו של הבמאי הערבי ישראלי, מוחמד בכרי, סרט הגדוש בעלילות נגד לוחמי צה"ל והפיכתם לחיות אדם ומפלצות של רשע, סרט עלילתי שרובו עלילות ושקרים, אשר בינם ובין המציאות אין בדל של אמת. חיילי ומפקדי צה"ל החלו במלחמתם השנייה מלחמה על האמת, על כבוד החללים, על כבוד הלוחמים, על כבוד האמת.

המאבק שניהלו החיילים זכה לאמפתיה אך נדחה שוב ושוב על-ידי בתי המשפט שקידשו את חופש הביטוי אף שהדגישו כי חופש השיסוי בסרט זה בא לידי ביטוי ממשי. הלוחמים לא ויתרו. אחרי כעשרים שנה, פסק בית המשפט סוף-סוף כי על מוחמד בכרי לפצות את התובע הלוחם ב-175 אלף שקל, וכן קבע כי הסרט לא יוקרן בארץ וכי יאספו כל העותקים הקיימים.

זהו ניצחון ללוחמים שנפלו, זהו ניצחון ללוחמים הנושאים בכאב, בזיכרון ובגעגוע את הקרב המר ההוא. זהו ניצחונה של האמת, ניצחונם של מי שהאמת חשובה להם בארץ ובעולם.