על מוסר, פוליטיקה והייאוש שביניהם

מדוע פרשה חברת הכנסת עידית סילמן מהקואליציה? האם היה זה המצפון שנקפה על עניין החמץ בפסח? האם לחלופין חשקה בתפקידים בכירים ולכן דילגה מהקואליציה החוצה? והתשובה שאין זה כלל משנה, כי פעולתה בכל מקרה מהווה הצבעה בולטת של אי-אמון וייאוש מעתידה של המפלגה.

מוסר

אם הנימוק הוא מוסרי, מעיד הדבר על אובדן הדרך של המפלגה. הדבר מעיד כי גם מעט המצביעים שנותרו נאמנים למפלגה אחרי שעשתה סיבוב של 180 מעלות שמאלה לאחר הבחירות אינם מאמינים בה יותר כי על העקרונות הבסיסיים של היהדות איננה נלחמת. ולכן יש לקפוץ ממנה למים הגועשים כל עוד יש סירות הצלה בסביבה פן יהיה מאוחר מידי.

פוליטיקה-כסאולוגיה

אם הנימוק הוא פוליטי/כסאולוגי, משמעות הדבר שעידית סילמן איבדה את אמונה בכוח ובעתיד הפוליטי של מפלגתה, כי כבר עתה יש לה כסא מאוד בכיר ואין כל סיבה שבעתיד היא לא תקבל את מה שתבקש, אלא אם הגיעה למסקנה שלמסגרת הזו, ימינה, אין כל עתיד. ועל-מנת להגיע להישגים אלה אשר בוערים בעצמותיה, היא חייבת לנטוש את ספינת האם ולרעות בשדות זרים.

והאמת לכאורה - הייאוש מהמפלגה

מאחורי כל פוליטיקאי יש קווי מוסר, אין זה משנה כלל אם הם רק מן הפה ולחוץ או שהם מוטמעים בהם, פוליטיקאי חייב שיהיו לו גבולות. פוליטיקאים שאין להם גבולות, אין להם עתיד. אני משוכנע שנושא החמץ בפסח הוא אחד הגבולות של פוליטיקאי דתי, אך אין בו לדעתי די על-מנת לשבור את הכלים.

על-מנת לשבור את הכלים על הפוליטיקאי להגיע למסקנה שהמסגרת הפוליטית שלו עברה מן העולם, אין לה שמץ של סיכוי לשרוד כי חצתה את נקודת האל-חזור, כי במספר חודשים קטן, קצרה במכסחת דשא את כל הבסיס הפרלמנטרי שלה, והפרה את אמונם של מצביעיה באורח קיצוני, ובלתי דמוקרטי.

לטעמי, עידית סילמן עשתה אחד ועוד אחד - אובדן הערך של המפלגה והעומד בראשה, הערך המוסרי והערך הפוליטי, הייאוש מהיכולת לקיים את הממשלה ולעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות, והייאוש המוחלט מדרכה של המפלגה, ומסיכויי השרידות שלה - הם אלה שהביאו אותה, ויביאו כל אדם שקול לנטוש את הספינה הטובעת הזו.