רכבות לעשירים בלבד

רפורמת "דרך שווה" להאחדת תעריפי התחבורה הציבורית, שעליה חתמו השרים מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן, מייקרת משמעותית את הנסיעה ברכבת ישראל. שיעור ההתייקרות בין המקטעים אינו אחיד. הפער המשתנה בין תעריף הנסיעה בין שימוש באוטובוסים בלבד לשימוש באוטובוסים בשילוב רכבות אינו ברור.

הפער בין מחיר הנסיעה באוטובוס בלבד למחיר הנסיעה ברכבת מגיע לכדי עשרות אחוזים, ולפעמים אף ליותר מ-100%! למעשה, מנסה המדינה להבריח את הנוסעים מהרכבות באמצעות מחירים גבוהים במיוחד, והתוצאה עלולה להיות רכבות שיסעו חצי ריקות ופחות רווחים לקופת מדינה. מוזר שדווקא שרת תחבורה המגיעה ממפלגה המגדירה את עצמה חברתית יוצרת במו-ידיה רכבות לעשירים בלבד.

משרד התחבורה טוען להגנתו שנסיעה ברכבת תמיד הייתה יקרה יותר מנסיעה באוטובוס, כי הרכבת יקרה יותר לתפעול וגם מספקת חוויית נסיעה נוחה יותר ומהירה יותר, ולאור כך אי-אפשר היה להשוות את מחירי האוטובוס והרכבת. בכך המשרד צודק אבל לא מדייק, וגם לפני הרפורמה היה הבדל במחיר בין רכבת לאוטובוס בנסיעה בודדת, אבל לא בכזה חוסר פרופורציה של עשרות אחוזים, ודאי לא בחופשי יומי והחופשי חודשי. המשרד גם טוען שהמחירים של נוסעי הרכבת עבור נוסעים קבועים פחתו באופן יחסי. בנקודה זו המשרד אינו מדייק, בלשון המעטה. למשל, נוסע מנהריה לכרמיאל ששילם 208.50 שקלים עבור מינוי חודשי שכלל רכבת, ישלם 255 שקלים; נוסע מנתיבות לדימונה ששילם 364.50 שקלים ישלם לאחר הרפורמה 410 שקלים - הפרשים של עשרות שקלים.

פגיעה חריפה בפריפריה

מי שייפגעו מכך הם תושבי הפריפריה. בעוד שבמרכז הארץ קיימת חלופה סבירה באוטובוסים, תושבי הפריפריה הצפונית הם נוסעים שבויים של הרכבת, שבימים כתיקונם מאפשרת להם להגיע למרכז הארץ וליתר האזורים המרוחקים בזמן סביר.

בהעדר קווי אוטובוס ישירים (או אקספרס), נסיעה באוטובוסים מצריכה מעברים בין אוטובוסים רבים והנסיעה עשויה להתארך לפעמים בשעה ויותר לכל כיוון. אסור שנוסעים יהיו "שבויים" של נסיעה ברכבת.

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית מתכננת את התחבורה הציבורית בצורה ארכאית, בפרדיגמות שנקבעו לפני עשרות שנים על-ידי המפעילים ההיסטוריים. קווי שירות בנויים מעשה טלאים בחוסר מקצועיות משווע, תוך הימור על ביקוש חזוי, ללא שימוש בכלים מודרניים ובאופן המצריך עריכת תיקונים רבים בהתאם לתלונות הנוסעים.

על משרד התחבורה לתכנן באופן מיטבי את השירות, להפחית תשומות במקומות מסוימים שבהם אין ביקוש ולפתוח קווים חדשים, בעיקר בין-עירוניים, שיתנו חלופה סבירה גם אם לא מושלמת לנסיעה ברכבת.

במסגרת התכנון, חייבת להיות הלימה בין משך הנסיעה ברכבת למשך הנסיעה באוטובוסים ממקום למקום. יש לתקן כל מקום שבו נוסע נדרש להרבה מעברים, למסלול פתלתול וארוך ולהארכה לא מידתית של משך הנסיעה.

על התכנון מחדש של מערך הקווים הבין-עירוניים לתת מענה הולם לנוסעים הרבים שמצבם הכלכלי לא יאפשר להם לעשות שימוש ברכבת.

הדבר נצרך שבעתיים בשנים הקרובות, שבהן מושבת לצורך עבודות שירות הרכבות לצפון הארץ בימים שישי ומוצאי שבת, ומסתיים מוקדם מן הרגיל בשאר ימי השבוע.