מדינה מחפשת מגיה

תחיית השפה העברית קשורה בקשר הדוק לתחיית העם בארצו. כאשר איבדנו את השפה, תרבותנו הלשונית, ניתק גם הקשר לארץ ישראל ויצאנו לגלות. הצורך בהעדפת מילים עבריות על פני לשונות עמים אחרים הולך וקונה אחיזה יותר ויותר בדעת הקהל. אולם לא פחות חשוב מכך הוא נושא שאנשים פחות נותנים לו את דעתם - החובה להקפיד על שפה תקנית.

לא כל אחד מסוגל לשמור על כלליה ודקדוקיה של הלשון, בפרט בלשון היום-יום, אך ישנם מקומות שראוי כי נקפיד בהם הקפדה יתרה על משמר השפה. מעמדים רשמיים וטקסים ממלכתיים הם כאלה שנכון להתאמץ בהם ולתרגל נאומים לפני שהם נישאים.

במדינת ישראל בת ה-74 אין היום אפילו נאום אחד ללא טעויות, חלקן מביכות, מצד אישי ציבור המדברים אל הקהל. זה מתחיל בסמלי השלטון - נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שרי החוץ והביטחון ומסתיים באחרוני השרים וחברי הכנסת ונושאי תפקידים ממלכתיים.

נאומיהם של אלה מלאים בעשרות טעויות הגייה, דקדוק ותחביר. מביך לראות את צמרת השלטון מתבזה בעילגות שמזכירה אדם מן הרחוב, שלא למד ולא קרא. בכל הכבוד לקול ולכושר הרהיטות, קול אינו הכל ויש להקפיד שגם התוכן יהיה עשוי היטב.

לו רק היה למדינת ישראל מגיה לאומי, מעין אבשלום קור, שיעבור על הנאומים מבעוד מועד - יפסק את הטקסט וינסח מחדש משפטים מורכבים; דמות שתנקד מראש מילים שעשויות להיקרא בצורה שגויה ולתרגל עם הנואם את הקריאה הנכונה - המצב היה טוב בהרבה, גם אם לא מושלם. אבל היי, לפחות ניסינו.

על המגיה הלאומי לנכוח בכל טקס ממלכתי וללמד את מי שנבחר לדבר בפני קהל. אם בטקס המשואות למשל, אומרים המשיאים מְשּׂוּאָה במקום מַשּׂוּאָה, זה אומר שלא הייתה הכנה כנדרש, וזה ממש לא לתפארת מדינת ישראל.

הבעיה לא התחילה עכשיו אלא קיימת כבר שנים רבות. כשלו בכך רבין, פרס, שרון, ריבלין, נתניהו, אדלשטיין ואחרים. אם לא נכיר בכך שיש בעיה, לא נתעשת ברמה הלאומית ולא נפעל לתקן אותה.

כאשר האוזן מורגלת בהאזנה לשפה עילגת, מתקשה הדובר הסביר להבדיל בין שפה מכובדת לשפת ההמון. אחראים לכך לא מעט הקריינים בכלי התקשורת, שמזלזלים בשפה. דווקא בחדר החדשות של קול ישראל, שבמשך עשרות שנים נחשב כקודש הקודשים של הלשון, נותנים לעורכי חדשות שאין להם הכשרה לקריינות להגיש את החדשות, והתוצאה ידועה מראש. השבוע, למשל במהדורות השעה העגולה בלילה נתנו לקריין עילג להגיש. ספרתי אצלו כ-40 טעויות! וזאת מבלי לדבר על הליפסוסים, הפיסוק וההטעמה הגרועים. פשוט לשמוע ולהתפלץ - מי נתן לו מיקרופון? היכן האחריות של "כאן" כתאגיד שידור ציבורי?!

קריין טוב הוא זה שיודע להשתמש בקול שניתן לו, בבחינת מתת אל, בדרך הנכונה והמקצועית ביותר. קריין מקצועי ומנוסה יודע מהי חשיבות הדיקציה (הגייה ברורה של כל אות בתוך המילה) האינטונציה (מתן הדגש נכון למילה בתוך המשפט), וניצול מלא של המנעד הקולי. קריין מקצועי יודע להתאים את קצב הקריאה ועוצמת הקול לאופי הטקסט. קריין מקצועי 'ירגיש' את הטקסט תוך כדי קריאה בדומה לנגן כינור. קול נעים שמצליח גם לעניין בצורת ההגשה של הטקסט יעשה בדרך כלל את העבודה.

אישי ציבור שנואמים אינם קריינים, ואיש אינו דורש מהם להיות ברמתם. עם זאת, נדרשת רמה בסיסית שאם לא יאמצו, נישאר רק עם שתי מילים שייאמרו נכון - "תם הטקס".