עמית יצחק חרג מסמכותו ומהוראות חוק יסוד

החלטתו של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית השופט יצחק עמית לפסול את מועמדותו של עמיחי שיקלי ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-25 היא מוזרה מצד אחד ותמוהה מצד שני. אולם, התעמקות בהנמקות של עמית מגלה כי אין פה שום מוזרות אלא החלטה פוליטית מובהקת. מסתבר שהשופט הנכבד החליט לא להגביל עצמו לגבולות הדין אלא לשלוח ידו גם בביקורת פוליטית.

חברת הכנסת גבי לסקי וסיעת מרצ ביקשו מוועדת הבחירות המרכזית שתקבע כי שיקלי אינו כשיר להיות מועמד הליכוד בבחירות לכנסת ה-25. המבקשות ביססו את בקשתן על-כך ששיקלי פרש מסיעת ימינה בכנסת ה-24 ולא התפטר מהכנסת סמוך לפרישתו. לכן, טענו המבקשות, שיקלי מנוע מלרוץ ברשימת הליכוד מתוקף סעיף 6א.(א) בחוק יסוד: הכנסת. כלומר, ליבת הבקשה היא ששיקלי לא התפטר מהכנסת סמוך לפרישתו כפי שנדרש בסעיף המדובר בחוק היסוד:

• 
  "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהייתה מיוצגת על-ידי סיעה של הכנסת היוצאת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק".
  

הבקשה צריכה הייתה להיבחן אפוא רק בפריזמה של סמיכות ההתפטרות לפרישה. צריך להקדים ולומר שחוק היסוד אינו קובע מי מוסמך לבחון את סמיכות ההתפטרות (זאת בניגוד לקביעת קלון שם חוק היסוד מסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, ובניגוד למניעת השתתפותם של רשימה או של מועמד בבחירות עקב שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל, שם חוק היסוד מסמיך את ועדת הבחירות המרכזית עצמה). עמית, כמובן, אפילו לא העלה בדעתו שפסילת מועמדותו של שיקלי בליכוד, שפירושה המעשי פסילת התמודדותו לכנסת הנוכחית, היא עניין של ועדת הבחירות המרכזית, ולקח לעצמו את הסמכות, כמקובל אצל שופטים היפר-אקטיביסטיים שרדיפת השררה היא המאפיין המרכזי שלהם.

השופט עמית יצחק התעלם גם מעמיתיו במחוזי

עמית טען כי היות ששיקלי התפטר 80 יום אחרי שוועדת הכנסת הכריזה עליו כפורש, אין מדובר בהתפטרות סמוכה לפרישה. ברם, שיקלי ערער על החלטת ועדת הכנסת לבית המשפט המחוזי, כפי שמאפשר לו חוק הכנסת בסעיף 61(ג): "על החלטת ועדת הכנסת [של פרישת חבר כנסת מסיעה]... רשאי חבר הכנסת לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשלושה".

ואכן, אחרי שהושגה הסכמה מסוימת בבית המשפט המחוזי, שנדון בה בהמשך, התפטר שיקלי מהכנסת. ברם, היות שהעתירה הוגשה 49 יום אחרי החלטת ועדת הכנסת טען עמית כי גם זו אינה התפטרות סמוכה לפרישה. אבל עמית לא הסתפק בכך והחליט כי השיהוי של ההתפטרות לאחר הפרישה צריך להיקבע על-פי פעולותיו של שיקלי החל "מיומה הראשון של הקואליציה". למעשה, למרות שהוא מבסס את החלטתו על הכרזת ועדת הכנסת, עמית שב ומתייחס לפעולותיו של חבר הכנסת שיקלי עוד לפני שהוכרז עליו כפורש ואף מצהיר על-כך במפורש: "התנהלותו של שיקלי לכל אורך הדרך, גם עוד קודם לקביעת ועדת הכנסת, היא נתון שלא ניתן להתעלם ממנו". בכך חורג יושב-ראש ועדת הבחירות לא רק מגבולות הבקשה של חברת הכנסת לסקי ומפלגת מרצ אלא גם מהוראת חוק היסוד המכוונת אך ורק לחבר כנסת "שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו". אבל ממתי אכפת לשופטים התומכים באקטיביזם שיפוטי קיצוני מלשון החוק או אפילו מלשון חוק יסוד?

אפילו זה לא הספיק לעמית והוא החליט לא רק להתייחס לפעולותיו של שיקלי בטרם הוכרז כפורש אלא להגדיל ולמתוח ביקורת על התנהלותו הפוליטית: "שיקלי פעל מהרגע הראשון לכינונה של הממשלה בניגוד לעמדת ימינה. במישור הכמותי ובמישור האיכותי הצביע עם האופוזיציה החל מתחילת הדרך ועד סופה, לרבות בהצבעות חשובות בנושאים שלכאורה עומדים אפילו בניגוד לעמדתו הערכית-אידיאולוגית שלו עצמו". כנראה שדעתו של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית אינה נוחה מבחירתו הפוליטית של שיקלי, ולכן הוא החליט לשלב התבטאויות פוליטיות מובהקות בהחלטה שיפוטית. וכמובן, אחרי שבית המשפט העליון המציא את עובד הציבור הסביר" כאמצעי להחלפת הרשות המבצעת ואחרי שהמציא את "המחוקק הסביר" כאמצעי להחלפת הרשות המחוקקת, ידע עמית לספר כי "האזרח הסביר רואה בשיקלי כמי שפרש בשנת 2021". אחרי הכל, באמת הגיע הזמן ששופטי בית המשפט העליון יחליפו כבר את האזרחים הלא סבירים שמחזיקים בדעה שונה מהם.