הניתוח הצליח - החולה מת

כוכבת הטלוויזיה והבדרנית ג'ואן ריברס הלכה לעולמה בניו-יורק בשנת 2014. היא הגיעה לבדיקה שגרתית משולבת של מיתרי הקול וגסטרוסקופיה (בדיקת ושט-קיבה). לאחר מתן סדציה (טשטוש) עם תרופה לווריד בשם פרופופול (Propofol) במינון מופרז, כפי שפורסם, הפסיקה ריברס לנשום ולבה נדם. מותה נגרם עקב נזק מוחי משני לחוסר ממושך בחמצן שנבע מדיכוי הנשימה.

מלך הפופ מייקל ג'קסון התקשה להירדם. הוא פנה לטיפול וקיבל בעירוי לווריד פרופופול בשילוב תרופות נוספות, כמו מידזולם. הרופא שהשגיח עליו יצא לדקות ספורות מהחדר, ומצא בשובו שהזמר הפסיק לנשום, לתמיד.

ידוע כי בפרופופול קיים קו עדין המבדיל בין טשטוש עמוק להרדמה כללית, הדורשת הנשמה אקטיבית של החולה בגלל דיכוי נשימה המתפתח בעקבות התרופה. התרופה התזזיתית הזו פגעה גם באנשים ידועים פחות מריברס או ג'קסון.

ראובן אדלון, בן חמישים ושמונה ואב לשלושה ילדים, היה מורה לכימיה בבית ספר תיכון בתל אביב. זה זמן מה מציק לו כאב המתרכז בבטן הימנית התחתונה. כבר שנים שראובן סובל מהשמנת יתר, מיתר לחץ דם ומדום נשימה במהלך השינה, תופעה המורידה את רמת החמצן בדם בשעות אלו. על כן הוא טופל תרופתית והומלץ לו לישון כשהוא עוטה מסכה מיוחדת.

לנוכח הכאב הטורד שהתעורר, הלך ראובן לד"ר אבינרי, רופא המשפחה. זה בדק אותו אך לא מצא פגם מעבר לכרסו הגדולה או ליקוי כלשהו בבדיקות הדם שנערכו, והחליט שהגיע הזמן לבצע בדיקת קולונוסקופיה, לראשונה בחייו של ראובן.

ד"ר אבינרי עצמו עבר כחודש קודם לכן בדיקה דומה וחש טוב במהלכה ולאחריה. הוא סיפר על כך לפציינט שלו וגם הסביר שהיות שהפרוצדורה הזו כואבת ולא נעימה, הבדיקה נעשית כשהנבדק מורדם קלות, כלומר מטושטש בעזרת תרופות המוזרקות לווריד.

רופאו צייד אותו בהפניה לגסטרואנטרולוג, ד"ר משה יבלונקה, העובד במכון גסטרו במרכז רפואי ידוע, שם תיאר בפירוט רב את התלונות הנוכחיות ואת מחלות הרקע, כמו משקל עודף ודום נשימה בשינה.

ראובן היה יקה, נצר למשפחת אדלון מברלין הידועה בזכות בית המלון המפואר שהיה בבעלותם. במלון זה עשו הנאצים שימוש במלחמת העולם השנייה עד שנשרף בסופה ולימים נבנה מחדש. כיאה לטיפוס קפדן מילא ראובן בדייקנות אחר הוראות ההכנה של האבקה המשלשלת שקיבל כהקדמה לניתוח. ביום ביצוע הפרוצדורה יצא בשעה שלוש מביתו במושב לכיוון העיר הגדולה, כשרעייתו ברכה נוהגת במכוניתם המרווחת.

ראובן וברכה הגיעו לבית החולים, ולאחר הליך רישום וזיהוי קיבל ראובן כותונת פתוחה מאחור, שאותה קשר בגובה הצוואר. בכניסה לחדר ההמתנה מדדו לו לחץ דם, דופק וסטורציה.

לאחר חיבוק ונשיקת פרֵדה מברכה, כשהחלו להסיע את האלונקה, שמע ראובן את אשתו קוראת, "רובי, אני הולכת לקפטריה. צלצל כשאתה בחוץ. תחזיק מעמד". הוא השתומם בינו לבין עצמו מה עומד מאחורי האמירה הזו, "תחזיק מעמד", שהייתה חביבה כל כך על ברכה ושלא הגיע מעולם לתובנה בעניין.

בחדר חשוך למחצה פגש את ד"ר יבלונקה, שהיה לבוש בחליפת מנתחים בצבע כחול כהה. אותו מעולם לא פגש בעבר. הלה לחץ את ידו במבט רציני ושאל, "אתה קצת עם בטן, מה"? הוא הציג בפני ראובן את מירה, בעלת שיער אדום מקורזל, וזו חייכה וקדה בפניו. "זו האחות שלנו", אמר לו ד"ר יבלונקה. "היא מנהלת את הבדיקה ועוזרת לי".

מירה הרכיבה לראובן ביד ימין עירוי לקבלת נוזלים ותרופות לווריד, כך הסבירה. על זרוע ימין התקינה שרוולית למדידת לחץ דם ולאצבע המורה הצמידה אלקטרודה למדידת סטורציה (רִוויון חמצן). ראובן הרגיש נוח ובטוח. הוא שמע את פעימות לבו כפי שהשמיע המוניטור שאליו חיברה אותו האחות ואף ראה עליו את מדדי לחץ הדם והסטורציה. כל אותו זמן נראה ד"ר יבלונקה יושב ומעיין בחוברת מקצועית. כעת ביקשה מירה מראובן לשכב על צדו השמאלי ולכופף מעט את ברכיו.

"מר אדלון", אמר הרופא, התרומם ונעמד מאחורי הנבדק כשבת צחוק על פניו, "ראיתי בגיליון שבמכתב ההפניה כתב הרופא שלך שאתה דוקטור לכימיה, אז לספור היטב אתה בוודאי יודע. תספור בבקשה מאחת עד שלוש ותעבור לעולם אחר. בסוף הבדיקה נעיר אותך. בהצלחה לך".

וכך היה. ד"ר יבלונקה לחץ את בוכנת המזרק ורוקן אותה לווריד. אחת, שתיים, ובשלוש הדוקטור היה מרוצה. ראובן כבר לא ספר ולא היה ער. הרופא נטל מזרק נוסף שהגישה לו מירה ורוקן אף אותו לווריד. "מה שבטוח, שלא יתעורר לי באמצע", מלמל לעצמו.

פרופופול כולל הכול

לאחרונה שמעתי דבר מדהים מידיד שלי, רופא מרדים ומנהל מחלקת הרדמה במרכז רפואי, תוך כדי שהצהיר מיד שיכחיש את הסיפור אם יוזכר שמו. הוא אמר לי כי חבר טוב שלו, אף הוא רופא, ביקש ממנו להיות נוכח בחדר הבדיקה כשמבצעים לו קולונוסקופיה. "רק תשים עין שהכול בסדר". לתדהמתו של המרדים, הרופא מבצע הבדיקה החדיר לווריד בלחיצה אחת מהירה את כל כמות הפרופופול שנועדה לסדציה שהייתה במזרק.

לדברי המרדים, נשימתו נעתקה ממנו לרגע קט, והוא עקב אחר קצב הנשימות של חברו הנבדק בחיל וברעדה. לשמחתו הרבה מאומה לא קרה. "תקשיב לי היטב", סח לי הידיד המומחה להרדמה, "אני עובד על-פי ההנחיות. כשאני משתמש בפרופופול, אני מזריק בהדרגה ובזהירות לווריד. שם לחולה CC אחד, מחכה לראות מה קורה בין שלוש לחמש דקות, מוסיף עוד CC אחד ושוב ממתין כמה דקות. אסור להזריק את כל הכמות בבת אחת".

לפי הגיליון הרפואי של ראובן, תרופת הסדציה (הטשטוש) שניתנה לווריד במהלך הטיפול בו הייתה פרופופול.

כעבור דקות אחדות החלה הסטורציה (רוויון החמצן בדם) לרדת והופיעה טַכיקרדיה (קצב לב מהיר) עם ערכי לחץ דם גבוהים במיוחד. בהמשך הפרוצדורה תועדה ברַדיקרדיה (דופק אטי) קיצונית.

רופא שעבד בחדר הסמוך, ולא השתייך כלל לצוות הרפואי שטיפל בראובן, נכנס במקרה לחדר הבדיקה החשוך כדי לחפש ציוד שהיה חסר לו. ברפלקס לא נשלט הופנו עיניו לכיוון המוניטור. לתדהמתו הוא ראה על מסך המוניטור קו ישר המצביע על כך שאין פעילות לב.

"לחולה אין דופק"! הוא צעק, "החולה לא נושם"!

מיד נכנסו לפרוטוקול החייאה. האחות מירה רצה והביאה את עגלת ההחייאה, תוך שהיא צועקת למזכירה יונה להזמין צוות החייאה.

במהלך ההחייאה הוצמדה לפניו של ראובן מסכה של אמבו (מנשם יד) עם 100 אחוזי חמצן. תוך כדי הנשמתו ביצעה מירה עיסוי לב, ורופא הגסטרו שגילה את התרחשות האסון הזריק תרופות אדרנלין וביקרבונט לווריד. ד"ר יבלונקה עשה ניסיון אינטובציה (החדרת צינור לקנה הנשימה). הוא נכשל פעמיים ולכן המשיך להנשים על-ידי האמבו.

החדרת צינור תוך-קני נעשתה על-ידי הרופא המרדים מצוות ההחייאה, אשר הגיע בריצה בהולה לחדר הבדיקה. ראובן טופל בתרופות ובשוקים חשמליים, חזר לקצב סינוס (פעימות לב סדירות) והועבר ליחידה לטיפול נמרץ של בית החולים, שם התקבל כשהוא מונשם, מחומצן ושרוי במצב של תרדמת עמוקה עם אישונים מורחבים.

ברכה, רעייתו של ראובן, ישבה כל אותה עת בקפטריה ולא שמה לב לזמן שחלף. כשהציצה בשעון, הבינה שחלפה כשעה וחצי מאז נכנס בן זוגה לחדר הבדיקה. למה הוא לא התקשר, לעזאזל, הרהרה בדאגה וסנטה בעצמה על ששקעה בענייניה ושכחה לשם מה באה. היא חזרה למכון הגסטרו. כששאלה היכן ראובן אדלון, פרצה המזכירה יונה בבכי לא נשלט וחיבקה אותה בחוזקה. הפקידה השנייה מיהרה לתחוב לידה של ברכה כוס מים קרים. הרופא שלא השתייך לצוות שטיפל בראובן ושגילה את הקטסטרופה, יצא אל ברכה ותיאר באוזניה את הדרמה שהתחוללה. הוא סיים באופטימיות זהירה: "בסוף עשינו החייאה מוצלחת ולקחנו אותו לטיפול נמרץ להמשך השגחה".

ברכה קיבלה את הרושם משיחתה הקצרה עם הרופא שהפסקת הנשימה של ראובן הייתה בבחינת הפתעה לצוות הרפואי, שהיה באותו זמן בחדר הבדיקה, ולכן גם לא טיפל בו מיד כשפסקה נשימתו.

היא הבינה שרובי הפסיק לנשום בהדרגה, אך גם כאשר ניתנה התרעה על-ידי המכשירים, אף אחד ממבצעי הבדיקה לא שם לב לכך שהחולה מפסיק לנשום על שולחן הבדיקה.

מה עשו שניהם לבד בחדר כשרובי מורדם, למען השם? התרעמה ברכה בינה לבין עצמה. למה הם חלמו? היא מיהרה לטיפול הנמרץ והודיעה לשני בניה, מאיר וזאב, שהבדיקה של אביהם הסתבכה ושיזדרזו אף הם להגיע. למעשה, כבר לא היה להם למה למהר. ראובן אושפז ביחידה לטיפול נמרץ והיה בהשגחה צמודה כשהוא מונשם. לכל פתח בגופו הושחלו צינורות, והוא טופל באופן אינטנסיבי בתרופות. רופאים מדיסציפלינות שונות התייצבו אצל מיטתו. הסימנים החיוניים — כמו לחץ דם, דופק וסטורציה — היו תקינים.

בדיקת סי-טי ראש הדגימה בצקת מוחית חמורה משנית להיעדר החמצן. נראו גם דימומים בגזע המוח ובמוח הקטן. כעבור יומיים אובחן מוות מוחי, ובהסכמת המשפחה הופסקה ההנשמה.

"ברוך דיין האמת", מלמלה האחות יעל, שלראשה שביס גבוה, כאשר פירקה את הצנרת מהגופה. היא עצמה את עיניו, פתחה את כפות ידיו, יישרה את אצבעותיו וכיסתה את ראובן אדלון בסדין.

כחצי שנה לאחר פטירתו של ראובן ישבתי במשרד שלנו בחברת משפחת אדלון — האלמנה ברכה והבנים. "הרופאים בבית החולים אמרו לנו שקרה עם אבא משהו חריג שאין לו הסבר", אמר הבן מאיר. "יכול להיות שהם לא משקרים לנו והם מאמינים שפשוט אין סיבה למה שקרה". לאחר רגע שבו השתרר שקט בחדר, החל אחיו זאב לדבר. "אני חוקר במילואים במצ"ח, ולאור מה ששמענו, אני חושד שייתכן שיש סיבה. מניסיוני, בלא מעט פעמים של חקירות שנקלעות למבוי סתום, מוצאים לבסוף הסבר לתאונה, כמו חוסר זהירות או אי-עמידה בנהלים. אנחנו רוצים שהרופאים שטיפלו ייחקרו, שיגלו למה אבא איננו. חייבים ללמוד משהו מועיל ממוות שלא היה צריך להתרחש".

לאחר שהקשבתי לסיפורם הם שאלו לדעתי. אמרתי להם — דבר שקורה לי לעתים רחוקות מאוד בפגישה ראשונה — כי לכאורה אין כאן שאלה בכלל. "אם העובדות שאתם מתארים תואמות את מהלך העניינים", הסברתי, "האחריות היא מוחלטת. כלומר, ההיגיון אומר שאם אדם נכנס על רגליו לבדיקה שבה נותנים תרופות לטשטוש, ויוצא מת על אלונקה אחרי שהרופא שעבד בחדר השני ושאינו שייך לצוות המטפל גילה שהפסיק לנשום, הרשלנות כביכול ברורה. אבל", וכאן סייגתי את דברי, "אין ספק שיערימו קשיים ויטענו בעזרת פרופסורים מהמעלה הראשונה שהם עבדו לפי הכללים ושיקירכם נפטר מאירוע לב או מאירוע מוח פתאומי, היות שסבל מיתר לחץ דם, דום נשימה ו.... ימצאו כבר משהו".

זכרתי כי הן בארצות הברית והן בהדסה ירושלים נעשה השימוש בפרופופול רק בנוכחות איש צוות הרדמה.

באתר האינטרנט של יחידה מתחרה לגסטרואנטרולוגיה במרכז רפואי, כשנותנים מידע לחולה בכל הנוגע לנושא הסדציה בזמן הבדיקה, נכתב בזו הלשון:

"מה קורה במהלך הבדיקה"?

"הבדיקה במכון הגסטרו של המרכז הרפואי... מתבצעת בטשטוש ובאווירה שקטה ורגועה. יהיה לך עירוי קטן בווריד, כדי להזריק לך את חומר הטשטוש ולשמור עליך. כמובן ינוטרו קצב הלב, לחץ הדם ורמת החמצן בדם לכל אורך הבדיקה".

אכן, התיאור של פעולת הסדציה נשמע מלטף ומרגיע, כמעט מפתה לעשותה גם אם אין צורך רפואי בכך, ולו רק כדי ליהנות מהשלווה האוטופית הזו באמצע החיים המטלטלים שלנו.

כזכור, הבטיחו גם "ולשמור עליך", אך האם הבטיחו לקיים?

מה לא מפרסמים באתרים השונים בעניין הטשטוש?

לא מפרסמים שאחר הסימנים החיוניים שתוארו — קצב ופעילות חשמלית של לב החולה, מספר הנשימות שלו והסטורציה (רוויון החמצן בדם) — לא ישגיח איש צוות רפואי שזה תפקידו הבלעדי, כזה שאינו מכין חומרים או תרופות ושאינו מסייע בפעולות אחרות שמבקש הרופא.

במילים אחרות, מלבד הרופא מבצע הבדיקה והאחות או האח המסייעים בידו, אין ככלל בנמצא בחדר הבדיקה איש צוות רפואי שלישי, שתפקידו הבלעדי הוא ניטור המדדים, התבוננות בחולה ושמירה עליו, כפי שמומחים להרדמה ממליצים במטרה למנוע את האסונות המדוברים.