מי הזיז את הגלימה שלי

כמעט כל שינוי טומן בחובו חששות, התנגדויות, אי-הסכמות, פחדים, דאגה. כמעט כל שינוי מוביל למאבק, גלוי או סמוי. מעורר חרדה בקרב מי שהיו בטוחים כי לעולם יתרחש השינוי. כמעט כל שינוי מחולל חרדה, ברם, נדמה כי שינוי ערכי, מהותי, עמוק ויסודי כמו מהפכת המשפט, מחולל פאניקה והיסטריה מיותרת אך טבעית.

נזכרתי בסיפור חסידי ידוע, על תושבי שתי עיירות קרובות אשר נלחמו זו בזו. כל מדינה הקיפה עצמה בחומות הגנה, והדבר היחיד שחיבר ביניהן היה בית העלמין המשותף. נוצר מנגנון שאפשר טקסי קבורה ללא קושי.

בני העיר שנדרשו לקבור מתיהם בתחומי העיר השנייה, ניצלו את התנועה החופשית להעברת סחורות בתוככי ארון קבורה. בתחילה הצליחו במעשיהם, ליוו את "הנפטר" בדמעות, נהי ובכי, וכך הצליחו להערים של השומרים ולהבריח הסחורות. אלא שדבר זה היה להם להרגל, הבכי נתמעט וחיוך קל אף תפס את מקומו. השומרים הביטו בהלוויות העליזות וביקשו לבחון מה נמצא בתוך ארון הקבורה, ואז התגלתה התרמית, לא מתים כי אם סחורות. הסוחרים הרמאים הובאו לפני בית המשפט אשר דן אותם למיתה. הם החלו להתחנן על נפשם, ולבקש רחמים, אמר להם המושל, "לו בכיתם בהלוויה לא הייתם צריכים לבכות לפניי היום".

לו מערכת המשפט אשר באופן שיטתי הקדיחה את תבשילה, החליפה את תפקידה, ונטלה סמכויות לא לה, הייתה מתקנת עצמה, לא היינו אמורים היום לעמוד בפני הרפורמה מחויבת המציאות להגנת הדמוקרטיה שמוביל שר המשפטים.

טרמינולוגיה מלחמתית

לאחר ההתייצבות בצו חירום של מערכת המשפט האחידה כמעט, לאחר נאום ההישרדות, קרב הבלימה, כיתת היורים והטנקים של הנשיא בדימוס, אהרן ברק, הגיע נאומה הפוליטי, נאום המה לא, בלי המה כן, של הנשיאה הנוכחית, אסתר חיות. נאום שהיה מלאכת מחשבת מדוע אסור לגעת בשיפולי הגלימה, בלי מילה אחת על הצורך בתיקון הקרעים הרבים, הטלאים ופרימת העטרות שפיארו אותה בתקופות אחרות.

בימים אלה מקיימים, כמה מפתיע, פוליטיקאים את שהבטיחו לבוחריהם, אשר נתנו את קולם ואמונם באופן מובהק לחולל את השינוי, את הרפורמה הנדרשת במערכת המשפט. ההתנגדות הייתה צפויה, ההיסטריה אף היא, אך נדמה כי יש מי מלובשי הגלימות וסייעניהם הסבורים כי הרפורמה מהמוצדקות והנדרשות ביותר בחברה הישראלית היא עילה להכרזת מלחמה.

המלחמה עליה הכריזה מערכת המשפט, והטרמינולוגיה המלחמתית, האלימה, הקשה בה נוקטים מייצגיה לדורותיהם אמורה להדיר שינה מעיני כל אזרח במדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת מערכת משפט עוצמתית, איכותית, אשר הטובים ביותר יישבו ראשונה במלכות השפיטה. מערכת מוערכת מכבדת ומכובדת שתזכה לאמון הציבור באופן מובהק.

בליץ הראיונות של ראשי מערכת המשפט ובראשם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, מהדמויות המשפטיות המוערכות בעולם, היא ניסיון מביך להשפיע על דעת הקהל אשר העניקה ציון נכשל למערכת המשפט. הראיון האקטיביסטי על הטרמינולוגיה המלחמתית שלו, שהעניק הנשיא בדימוס, אהרן ברק, במקביל לערוצי התקשורת במדינת ישראל, פרט לערוץ 14, יותר משהעיד על מצבו האישי, מצבה של מערכת המשפט, מצבה העגום של האליטה הנאחזת בשיפולי גלימתה, ראיון זה היה לדבק מחבר בין תובעי ודורשי הרפורמה החשובה במערכת המשפט.

תחזיות אימה

אחריו, נאמה הנשיאה הנוכחית, אסתר חיות, אשר אמרה את הדברים הנוקבים אשר יצאו מנהמת ליבה, ונשמעו יותר כנאום של פוליטיקאית, או של הדגלים השחורים. היא בהחלט נשמעה פחות מנשיאת בית המשפט העליון.

פסטיבל ההפחדה, ההאשמה, ההרתעה, הפחד והאימה אותו מובילים כותבי ומפרסמי העמותה למען.... ארגון זכויות ה... לצד מבול מכתבי ה.... טייסים, ה... אקדמאים, ה... קולנוענים, ה... רופאים, ועוד ועוד, מוכיח עד כמה נדרשת הרפורמה החשובה אותה מוביל שר המשפטים בברכת ראש הממשלה ובתמיכת גוש הימין כולו.

קראתי את תחזיות האימה, את סתימת הגולל על הדמוקרטיה, את ההלוויה המפוארת לחופש הביטוי, את תהלוכת האבל לזכויות האדם. שמעתי את צווחות השבר, את הנהי, את המקוננים על שעוד רגע יהיה כאן. חמלתי על גידולי המים, חסרי החוליות, חסרי עמוד השדרה היהודי המאיימים כי הם ובניהם ובני בניהם יהפכו לנפולת של נמושות ויעזבו את ארץ ישראל למדינות זרות, חסתי על הלומי האימה ושיכורי הפחד.

הבטתי במי שהזיזו להם מעט את הגלימה וחשתי חמלה, חמלה על ההנעה הפנימית המובילה אותם למערבולת ולסחרחורת בלתי הגיונית כאילו קץ העולם בא וחושך נורא מכסה על פני תהום. מדינת ישראל חזקה מכל נוטשיה, מדינת ישראל דמוקרטית מכל מחרפיה, מדינת ישראל איתנה, פורחת, משגשגת, עוצמתית.

עכשיו הזמן להירגע, לשנות את רטוריקה, להחליף את הטרמינולוגיה המסוכנת, המסיתה והמפלגת, לעצור את ההשתלחויות משולחות הרסן, חסרות האחריות והמופקרות. עכשיו הזמן לבחון באופן מקצועי את השינוי המיוחל עם החלת רפורמת מערכת המשפט. עכשיו הזמן להניף את דגל התקווה, דגל השינוי, דגל הרפורמה, להשיב לכנסת את כבודה האבוד, להעצים את הרשות השופטת ובעיקר להבין כי איזונים, בלמים ומידתיות הם הברכה בכל מעשה, בוודאי בהובלת שינוי נדרש ומתבקש.

ראוי היה כי שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון יקיימו שיח מכבד, אמיתי, שיח לתיקון המציאות המשפטית המעוותת שהשתלטה על מדינת ישראל.