לא האמנתי למראה עיניי, למשמע אוזניי, אל מול הסגנון האלים, התוקפני, האגרסיבי, סגנון שבשוק מצוי, אחרוני מוכרי הדגים ומפארי סוגי החלבה, יכלו ללמד את הנושאים ונותנים נימוס בסיסי ויחס של כבוד בין בני אדם.
ישיבת ועדת הכספים בכנסת ישראל עסקה בחינוך בחברה הערבית, דיון שיזמו הח"כים מהרשימה המשותפת, דיון חשוב וראוי בהחלט. הבטתי בתדהמה ובהלם רב בדיון בוועדת הכספים, בניהולו של ח"כ
משה גפני, פוליטיקאי מוכשר, חכם, דעתן, אשר התנהלה כבשגרה, בצעקות, בכניסה אחד לתוך דברי השני, בקטיעת נואמים, בבדיחות תפלות וסרות טעם. דיון מביש, מביך ומעורר דאגה.
היו"ר, זחוח באופן מעורר דאגה, אשר נדמה כי ניהולו הוא הגורם הראשי לאנדרלמוסיה ולאווירה הלא מקצועית בוועדה משמעותית כל כך. היו"ר, בשאננות ובזחיחות, מאפשר יחס תוקפני, פוגעני, לא מכבד, אל מול נציגי המשרדים השונים, במקרה זה, משרד האוצר והחינוך, נציגים אשר לא הצליחו להשלים משפט, שהוטחו בהם האשמות מבלי יכולת לאפשר להם להגיב.
רפיסותו של היו"ר הזחוח, משה גפני, אשר לו היה מוותר על הערות הביניים הבלתי פוסקות שלו, על הבדיחות הטפלות, על אמירות כאילו מדינת ישראל נוהגת באפרטהייד כלפי האוכלוסייה הערבית, היה נותר זמן בשפע לאנשי המקצוע, פקידי האוצר והחינוך להגיב באופן מקצועי וכראוי. התנהגותו של ח"כ גפני ממרום תפקידו, מעניקה רוח גבית לח"כים אשר נהגו כמוהו כלפי הפקידות המקצועית שישבה נזופה כשאינה יכולה להשלים משפט, פקידות בכירה מתגוננת.
בשלטון המבקש לעבוד למען האזרחים, חובה לבצר את מעמד הפקידות הציבורית מתוך כבוד והערכה. ממשלת ישראל זקוקה לפקידות מקצועית, הזוכה לכבוד. ח"כ גפני, ביושבו כראש הוועדה החשובה חייב בכבודם של פקידי הציבור. ראוי שיראה בהם אנשי מקצוע ולא אויבי החברה או המבקשים לפעול נגד הח"כים, חייב לאפשר למי שהוזמנו לוועדה להציג את עמדתם המקצועית באופן מקצועי, מכבד ולא באופן בו הוא מתקיים כיום. רמיסת כבודה של הפקידות הציבורית היא חלק מסגנון שחייב לחלוף מהעולם, היא בבואה למציאות בה החברה הישראלית נמצאת, מציאות של אלימות מילולית, גסות רוח, דפוסי האשמה.
ח"כ גפני, מה אמורים להבין אזרחי ישראל המבקשים להצטרף לשירות הציבורי? האם הם יהיו מוכנים להיות כאסקופה הנדרסת, משל ושנינה על-ידי נבחרי הציבור? אנו זקוקים לפקידות ציבורית מקצועית ואיכותית אשר אינה חוששת להביע את דעתה המקצועית מתוך תחושת שליחות ואחראיות. ומעבר לעמידה על כבודה של הפקידות הציבורית, ראוי שנבחרי ציבור יבררו היטב את דבריהם, את מילותיהם, את בדיחותיהם, את הציניות השוטפת בה הם מדברים.
כשיו"ר הוועדה אומר קבל עם ועולם, בישיבה העוסקת במה שמוגדר על-ידי הח"כים מהרשימה המשותפת כאפליה, כי במדינת ישראל יש אפרטהייד, אפליית מיעוטים, וכשמעירים לו "מתוך דאגה", הח"כים מהרשימה המשותפת, כי אמירות אלה יעלו בפסילתו, היו"ר הזחוח ממשיך בהערות מיותרות ונותן, גם אם בבדיחות הדעת, סיבות טובות למי שסבורים כי מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.
כן המפגינים, הצייצנים, הכלכלנים (מה עניין הרפורמה לכלכלה?), ושאר הטרמפיסטים למיניהם 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
