הרהורים על עריצות הרשות המבצעת

ב-16.2. קיבלה הכנסת את חוק יישום תUכנית ההHנתקות שיזם ראש הממשלה אריאל שרון. 59 ח"כים ובהם גם נתניהו הצביעו בעד, 40 הצביעו נגד ו-5 נמנעו. זו הייתה הצעת חוק ממשלתית שיזם ראש תנועה הליכוד. מגורשי הגוש ובני משפחותיהם נושאים את הטראומה עד היום והנושא הזה מוזכר לא אחת כצידוק לרפורמה המשפטית. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נזכר בימים שהוא הפגין נגד הגירוש, הפגנות שלא הועילו כי הגירוש נעשה הלכה ולמעשה ואף קיבל את כשרות הבג"ץ. ליבי היה איתם, כי אני לא מאמין בצעדים חד-צדדים כשהרוב 59 כופה את דעתו על 40. אני מעלה את הנקודה הזו כי במקרה זה הממשלה כפתה על מתיישבי הגוש לפנות את בתיהם. גירוש מורכב שבו השתתף גם הצבא, מה שיצר תמונות מורכבות של התנגדות והמסר באוויר "יהודי לא מגרש יהודי". אך אל מול החלום האישי יהודי גירש יהודי כדי להשלים את החלטת ממשלת הליכוד. הטראומה הכתה גלים בציונות הדתית וגלי הצונאמי נשאו את המסר עד היום.

המעניין הוא שהכעס על הליכוד תורגם עד מהרה לבית המשפט העליון. כן, נשמע מוזר, איך הגורם שאליו פנו לקבלת סעד מפני עריצות הממשלה הפך אויב? כי השופטים למעט אחד אישרו את החלטת הממשלה והכנסת. אנשי הימין לא הבינו שאת הגירוש יזמה הממשלה והכנסת עשתה את דבר הממשלה ולא לקחה בחשבון את האופציה המוסרית שיש כאן עריצות של 59 בעד ו-40 נגד ועוד 5 נמנעים. הכנסת גם לא לקחה בחשבון שחלק מהח"כים של הליכוד עושים זאת בעל כורחם, למרות שחייבים לציין שהיו גם חברי כנסת מהליכוד שהצביעו נגד.

הארכתי בנקודה זאת כדי להמחיש את הבאנליות של החקיקה. כנסת שמקבלת הלכה ולמעשה פעם אחר פעם את רצון הממשלה, גם במחיר של הצבעה שרבים מאוהדיה, חברי הקואליציה עושים זאת בניגוד לחרות המחשבה והרצון. זה היה שיעור בדמוקרטיה, שיעור שבו בעצם בג"ץ תמך בעמדת הרשות המבצעת שכפתה על הרשות המחוקקת להצביע בעד.

אני מעריך שאילו הייתה חרות לחברי הכנסת להצביע גם בניגוד למשמעת הקואליציונית כי אז מספר המתנגדים מהליכוד היה ממריא והתוצאה הייתה מתקרבת לחצי חצי. כמובן שההחלטה הזו פיצלה לבסוף את הליכוד ומתוכו נולדה מפלגת קדימה. בעצם במקרה הזה כמו במקרים רבים אחרים, ראש הממשלה מתנהג כשליט יחיד ואפילו בג"ץ לא יכול לעצור אותו, כי אלו כללי המשחק.

בישראל הדמוקרטיה היא רק מראית עין. הטענה על אקטיביזם שיפוטי היא זריית חול בעיניים. האקטיביזם האמיתי הוא של הרשות המבצעת שמאז ומתמיד מצליחה לשכנע ולכפות על חברי קואליציה להצביע בהתאם לרצון הרשות המבצעת, כפיה שנעשתה לא אחת גם תוך מתן טובות הנאה למי מחברי הכנסת, שמוכן לסייע, טובות הנאה בדמות שריונים בבחירות הבאות, תפקידים ציבוריים ולא חסרות דוגמאות.

הנה כי כן, ניתוח אחר שמונח לפיתחם של אנשי הימין ובעיקר הציונות הדתית של מה שקרה בגוש-קטיף. הכתובת הפוליטית כתובה על הקיר, ממשלת הליכוד גירשה את היהודים שגרו בגוש-קטיף ולא בית המשפט. אלה גם אלה חייבים להבין שגם אם במקרה זה בית המשפט לא מנע את הגירוש, זה לא אומר שבפעם הבאה התוצאה תהיה זהה.

לשם המחשת עמדתי אקח ציטוט של השופט אדמונד לוי, המתנגד היחיד מבין שופטי בג"ץ:
"מציאות החיים הפוליטית מלמדת כי לחבר הכנסת אין חרות הצבעה מוחלטת; אין הוא כפוף אך לצו מצפונו. כך למשל, חלק מקובל ממרקם החיים הפרלמנטאריים הנו הפראקטיקה המכונה "משמעת סיעתית", וכולנו אף נדע טיבה של "משמעת קואליציונית" מהו. כבפרשת ולנר, כך אף בענייננו שלנו, אין צורך מלפנינו להכריע בתוקפן המשפטי של פרקטיקות אלו, ואולם זאת נדע - רבות מן ההחלטות החשובות בתולדותיה של הכנסת התקבלו בדרך זו. משמע, האפשרות כי חבר-כנסת יידרש בידי מפלגתו (או סיעתו) להצביע על-פי עמדת המפלגה, אף אם עמדתו הפרטית שונה או שבראייתו חובתו כלפי בוחריו מחייבת כי לא יעשה כן, אינה זרה לחיי השגרה הפרלמנטריים שלנו".

לפיכך, כל עוד נמשכת עריצות הרשות המבצעת, שכופה את דעתה על הרשות המחוקקת חייבים להבין שהרשות השופטת היא כעת מעצור אחרון מפני חקיקה שרומסת זכויות יסוד, המעצור האחרון מפני עריצות הממשלה והכנסת שחד הם ברוב המקרים. גם הטענה שאין בבית המשפט שופטים בעלי השקפת עולם דתית וימנית אינה נכונה מאז פעלו גדעון סער ואיילת שקד ושינו את פני השופטים. כמובן שיש ביקורת על בית המשפט אך חובה לפני ששופכים את התינוק עם המים לתקן את העיוותים.

המאמר הזה מופנה בעיקר למפוני גוש-קטיף שנושאים על גופם את טעם הגירוש, גירוש שעליו החליטה ממשלת הליכוד. הלקח המרכזי הוא שעריצות ממשלה ללא איזונים תוביל לעוד הרבה החלטות שפוגעות בזכויות אזרח ואדם. כשמגרשים פלשתינים מבתיהם הימין צוהל ושמח והנה ב-2005 גירשו יהודים מבתיהם בהחלטת ממשלה ימנית. המגורשים לא זכו לסיוע מחברי כנסת ימניים שצייתו להוראות ראש הממשלה אז אריאל שרון. לצערי, לא הקשיבו אז לדעת השופט אדמונד לוי, שבישראל אין הפרדת רשויות והממשלה יכולה להעביר כל הצעת חוק שרק תבקש. דוגמת גוש-קטיף ממחישה את הצורך לעצור את הרפורמה המשפטית לאלתר ולהרהר לעומק בסוגיה זו לפני שממשיכים בדהירה לאבדון.