אפרו של העיתונאי המיתולוגי פוזר בשדות הצפון

עלילות חייו של יורם המזרחי מרתקים וססגוניים ויכולים למלא כרכים רבים. הוא נולד בירושלים בשנת 1942 להוריו יהודית ויוסף (קוקה) וגדל אצל סבו וסבתו מצד אמו, יחיאל ואידה טוביאש יוצאי גרמניה בשכונת קריית יובל. סבו יחיאל טוביאש היה דמות ידועה בירושלים. הוא שימש נוטר במשטרת הישובים העבריים, נחשב ל"זקן שופטי הכדורגל", מנהל איגוד שופטי הכדורגל בארץ, מאמן כדורגל וסדרן ראשי בכנסת הראשונה והשנייה.

יורם המזרחי התגייס בגיל 17 לערך לגדוד 890 של הצנחנים ושירת מספר חודשים. בהמשך עבר לשרת כלוחם ביחידת סיור בפיקוד דרום שלימים קיבלה את השם סיירת "שקד", והשתתף במסגרתה בפעולות מבצעיות רבות. היחידה פעלה כיחידה עצמאית קטנה של פיקוד דרום לאיתור, בלימה ותפיסה של חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאיונים מגבולות מצרים וירדן. מפקדו היה עמוס ירקוני או בשמו הקודם עבדול מג'יד חדאד.

בתחילת שנות ה-60 לאחר שנפצע ברגלו השתחרר מצה"ל, למד ציור במשך כשנה בבית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים ואחר כך נסע ללמוד ציור בבית הספר לאמנותיות בויסבאדן שבגרמניה. המזרחי היה דובר שפות רבות, בהן ערבית וגרמנית. אביו היה בן עדות המזרח ואמו בת ליוצאי גרמניה.

בישראל הכיר יורם את את ביאטה צאהן גרמניה נוצרייה, בתו של סגן ראש עיריית מיינץ, בעת שערכה ביקור בארץ. יורם ליווה אותה בסיוריה בארץ, ובין השניים התפתחת רומן. אביה של ביאטה התנגד בחריפות לקשר של בתו עם יורם. בשנת 1962 נישא המזרחי לביאטה בנישואין אזרחיים בקפריסין. בינואר 1964, לאחר שהתגיירה ושינתה את שמה לבת-עמי, נישא הזוג שוב בישראל בטקס דתי רבני שנערך בהר ציון. את טקס הנישואין של הזוג ערך מנכ"ל משרד הדתות דאז הרב ד"ר ש.ז כהנא. כשנודע בקרב חוגים דתיים רבניים כי מנכ"ל משרד הדתות השיא את יורם המזרחי שהיה מראשי הפעילים בליגה למניעת כפיה דתית קמה קול צעקה ומחאה. בעיתונות התפרסם כי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק ניסים, הודיע על ביטול הסמכות והרשאת רישום הנישואים של הרב ד"ר ש.ז כהנא.

לאחר נישואיהם, התגוררו יורם וביאטה בדירה צנועה בשכונת קריית יובל. ביאטה למדה באותן שנים לימודי היסטוריה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. יורם עבד באותה תקופה בכל מיני עבודות: הוא עסק בייעור בקק"ל, שימש רכז ביטחון שוטף במשמר הגבול וכן כמזכיר החטיבה הצעירה של מפ"ם בירושלים.

אי שם בשנות ה-60 החל המזרחי לעבוד כעיתונאי בטלוויזיה הגרמנית. תחילה עבד ככתב מקומי, ואחר כך ככתב באגף המזרח התיכון של הטלוויזיה הגרמנית. הוא נסע הרבה בעולם, וביקר בארצות שונות בהן בארצות ערביות. המזרחי שלט בשפה הערבית והתעניין והתעמק בנושאי המזרח התיכון.

בעבודתו העיתונאית שימש המזרחי עיתונאי בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם. היה כתב קול ישראל והטלוויזיה הישראלית בצפון, כתב גלי צה"ל ועבד בעיתונים, הארץ, מעריב, "ידיעות אחרונות ", ג'רוזלם פוסט" ובעיתונים וסוכנויות ידיעות מחו"ל. רבים ידעו שהיה גם צייר ונג לאייר עטיפות ספרים.

במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים במסגרת חטיבת המילואים של הצנחנים 55.

אל הצפון הגיע יורם המזרחי לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא עזב את עבודתו בטלוויזיה הגרמנית ועבר להתגורר עם רעייתו ושני ילדיו בקיבוץ משגב-עם, שם נולד ילדם השלישי. יורם החל לעבוד ככתב בגלי צה"ל לאחר מכן עבר לעובד בטלוויזיה הישראלית ובג'רוזלם פוסט, וכן שימש כתב של מספר כלי תקשורת נוספים מהארץ ומחו"ל. בהמשך עזבו יורם המזרחי ומשפחתו את הקיבוץ ועברו להתגורר במטולה. "אני חיה שלא מסוגלת לחיות במסגרת קיבוץ", אמר המזרחי למכריו.

המזרחי כיסה את האירועים בדרום לבנון בעקבות פריצת מלחמת האזרחים במחצית שנות ה-70. הוא הרבה להסתובב בגבול הלבנוני והחל ליצור קשרים עם הכוחות הנוצריים. הוא יצר קשרים עם מנהגים מקומיים ותושבים לבנוניים מעבר לגבול וראיין אותם. הוא למד על מצוקותיהם ונוצרו ביניהם יחסי אימון וקשרים שחרגו מעבר ליחסים של מראיין-מרואיין. בעקבות מדיניות הגדר הטובה, החלו מזרחי ורעייתו לסייע במתן טיפול הרפואי ללבנונים במרפאה שהוקמה בשער פאטמה.

רעייתו של המזרחי, שימשה אף היא עיתונאית וצלמת ביומון "היום" ובעיתונים נוספים. ביתם שבמטולה הפך למרכז תקשורת, ולמקום מפגש לעיתונאים, אנשי צבא וחברי כנסת. בין באי הבית היו גם יוסי שריד, יגאל אלון ועוד.

קשר מיוחד נוצר בין הזוג עם רס"ן סעד חדאד, שקיבל את הפיקוד על צבא לבנון החופשית. חדאד התארח בביתם במטולה, וברבות הזמן הפכה בת-עמי המזרחי לדוברת לא רשמית של רס"ן חדאד.

מערכת קשריו ויחסיו של המזרחי עם תושבים ומנהיגים לבנונים מעבר לגבול, לא נעלמה מעיני מפקדי צה"ל והוא התבקש על-ידי צה"ל "לדבר עם הלבנונים". בשלב מסוים גויס המזרחי לשירות מילואים כקצין בדרגת סרן ושימש מתווך במפגשים בין צהל לתושבים ומנהיגים לבנוניים. בהמשך גויס לשירות קבע. בתחילה שימש כקצין תפקידים מיוחדים במפקדה הזמנית של אל"ם בנימין בן-אליעזר, ולאחר מכן מונה למפקד "גזרה מזרחית עצמאית" שכללה את השטח שבין הר דב, מרג'-עיון והכפר עדייסא. מאוחר יותר פיקד בדרגת סא"ל על אזור דרום לבנון (אד"ל) שכלל בתחילה שלוש מובלעות נוצריות מבודדות בשלוש גזרות (המזרחית, המרכזית והמערבית) שלאורך גבול הלבנון. המזרחי היה גם ממקימי צד"ל, ובתקופת כהונתו התפתחה ונוצרה "רצועת הביטחון".

ביוני שנת 1980 התפטר יורם המזרחי מתפקידו בצה"ל, ועזב את תפקידו כמפקד דרום לבנון. היו שאמור שהוא התפוטר, ונמסר כי ההתפטרות הייתה על-רקע התנגדותו של יורם המזרחי להצרת עצמאותם המבצעית של מפקדי צד"ל והפיכת דרום לבנון לאזור שצה"ל עושה בו כשלו. במקומו מונה מאיר דגן לימים ראש "המוסד".

בתחילת שנות ה-80 עזב יורם המזרחי את הארץ ועבר להתגורר בדרום אפריקה. מה בדיוק עשה שם רב הנסתר על הגלוי, כמו פרשות רבות בחייו. וב-1982 היגר עם משפחתו לצפון קנדה שם התגורר בשמורה אינדיאנית. לחבריו סיפר כי ניסה למצוא עבודה בארץ אך לשווא, והיה מאוכזב מיחסה של המדינה אליו לאחר כל מה שתרם לה. הוא שימש כמרצה באוניברסיטת וינפיג בקנדה וכתב לעיתונים וכתבי עת שונים. בשנים האחרונות לחייו החמיר מצב בריאותו והוא אף איבד את יכולת ראייתו. ילדיו טלי, רון ודן היו ליד מיטתו ברגעיו האחרונים. הוא נפטר ב-13 באוקטובר 2010 בגיל 68.