העולם כולו התרגש השבוע מול המחזות שכמו נלקחו מימי הביניים:
מלך ומלכה חדשים, הוד מעלתם צ'ארלס החמישי והמלכה קמילה, מוכתרים במנזר ווסטמינסטר בלונדון לאחר מסע תיאטרלי בכרכרת עץ מצועצעת, ימי ביניימית, מלווה במשמרות לבושי קיטש זוהר. עשרות מיליונים השתתפו רגשית בטקס המלוכני המיושן, ובהם מיליוני בריטים ואוהדיהם שהטקס הזכיר להם את גדולתה ותהילתה של האימפריה שהצטמקה וירדה מנכסיה, אבל חילצה עצמה לרגע אחד מן המשברים הכלכלי והפוליטי הפוקדים אותה, לטובת שרידי הזוהר משנים קדמוניות.
גם אחינו בני ישראל נטלו חלק באירוע. מדינת ישראל שיגרה אל האירוע המלכותי הנוצץ את בכיר נציגיה, הנשיא הרצוג. רבני אנגליה תיקנו ברכה מיוחדת שנאמרה בבתי הכנסת לזכות המלך והמלכה החדשים, וישראלים מן השורה, אלה שלמרבה הצער עדיין אינם שומרי שבת, התרגשו בבתיהם מן החגיגה המייגעת ששודרה שעות ארוכות על אקרני הטלוויזיה. זווית ישראלית נוספת באירוע ההכתרה הייתה בעובדה, ששמן הזית שבו נמשח המלך, נמסק בהר הזיתים בירושלים, בירת ישראל.
המלכה מתה - יחי המלך החדש. אין ספק שעל מדינת ישראל והקהילה היהודית באנגליה לשמר מערכת יחסים איכותית עם בית המלוכה הבריטי. ובוודאי כשמדובר במלך חדש שגילה עד כה אהדה למדינת היהודים וסימפטיה חביבה כלפי הקהילה היהודית בארצו. כך למשל אישרו המלך ואנשי צוותו לרב הראשי של יהדות בריטניה, הרב אפרים מירוויס, שייצג בטקס את היהדות (לצידם של נציגי דתות אחרות: אנשי דת אנגליקניים, מוסלמים, בודהיסטים, הינדים, זורואסטרים, בהאים וסיקים), לשאת ברכה מול הזוג המלכותי ללא שימוש במיקרופון, שנציגי הדתות האחרות נדרשו להשתמש בו.
בניגוד לאמו אליזבת השנייה, שהחרימה את מדינת ישראל ומעולם לא דרכה רגלה בה, אולי משום שלא סלחה לנו על גירוש הבריטים ב-1948, ביקר צ'ארלס במעמדו כיורש העצר לפחות שלוש פעמים בארץ: בפעם הראשונה בהלווית
יצחק רבין ב-1995; בפעם השנייה בהלווית
שמעון פרס ב-2016, ופעם נוספת בינואר 2020 במסגרת האירועים לציון 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. באותו ביקור הגיע צ'ארלס לקברה של סבתו הנסיכה אליס מבאטנברג, שהצילה בימי השואה יהודים ביוון, וקברה נכרה בהר הזיתים, אליו הועלו עצמותיה כמה שנים לאחר מותה. ולא זו בלבד. צ'רלס התנדב לשמש כפטרונם של מוסדות יהודיים לא מעטים: המוזאון היהודי בלונדון, קרן יום השואה, ארגון הסעד היהודי, ותנועת הנוער בריגדת הבנים והבנות היהודיים.
כתמים שחורים
לאחר ביקורו בקרקוב שבפולין וחשיפתו לקשיי התושבים היהודיים במקום, תרם להקמת מרכז הקהילה היהודית. לאורך השנים גם יצא נגד האנטישמיות וביקר בבתי כנסת רבים בבריטניה. ערב כניסתו לתפקיד המלך, נפגש צ'ארלס בספטמבר 2022 עם ראשי הקהילות הדתיות בממלכה, ובהם גם הרב הראשי אפרים מירוויס. המפגש נקבע ליום ששי, אך מתוך התחשבות בשעת כניסת השבת, הוקדמה הפגישה, שבמהלכה התחייב חגיגית לקדם את הקיום המשותף של כל הדתות בבריטניה, וזכה על כך להערכתם הנרגשת של יהודי הממלכה.
ירח הדבש השורר כיום במערכת היחסים שבין היהודים וישראל לארמון בקינגהאם אינו בגדר המובן מאליו, במדינה שבה האנטישמיות מרימה ראש, הן בשל פעילות תנועות הימין הקיצוני והן בשל ההסתה של השמאל הקיצוני, תומך ה-BDS. מערכת יחסים חמה זו הניבה, בין היתר, את נכונותם של הבריטים להיענות לבקשת ישראל ולהוציא את החמאס מחוץ לחוק. מעבר לכך נחתם מזכר הבנות אסטרטגי בין שתי המדינות בימי כהונתו של
יאיר לפיד כשר החוץ. עד לחתימת המזכר האסטרטגי עם הבריטים, היה לישראל רק מזכר אחד כזה, עם ארה"ב.
ואי אפשר כמובן שלא להצדיע לבריטים בזכות מלחמתם העיקשת ועקובת הדם מול השטן הנאצי באירופה, והקרבות שניהל השיריון הבריטי מול השיריון הנאצי באל עלמיין, עד שנבלם במסעו לעבר ארץ ישראל, במגמה לבצע כאן שואה שניה, רח"ל. ועל הכל, לא נשכח את הצהרת בלפור, שהושגה בהשפעתה המכרעת של הקהילה היהודית וביטאה לראשונה בהיסטוריה את הסכמת המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה לשיבת היהודים לציון.
אבל היו גם כתמים שחורים בסיפור היהודי-בריטי. כשהוכתר בספטמבר 1189 המלך ריצ'רד לב הארי נטבחו עשרות יהודים בחוצות לונדון בידי תושבים וצלבנים. בריטניה הייתה הראשונה שלימדה את העולם שאפשר לגרש את כל היהודים משטחה. כבר בשנת 1290 גירש המלך אדוארד ה-1 את כל היהודים, הרבה לפני גירוש צרפת וכמאתיים שנה לפני גירוש ספרד. הקהילה היהודית התחדשה רק ב-1656, אך ליהודים לא ניתנו זכויות אזרח.
אבל למה ללכת רחוק, כשהבוגדנות הבריטית התנהלה כאן מאז ימי החסד של בלפור, שהבטיח ליהודים את שתי גדות הירדן, עד גדות הליטאני. ממשיכיו של בלפור בגדו במורשתו והעבירו את כל עבר הירדן לממלכה מלאכותית ושמה ירדן, שהמציאו כדי להצר רגליהם של היהודים. מאז התגייסה הממלכה בדרך כלל לטובת האינטרס הערבי: חסמה דרכם של מעפילים שנמלטו מאימת השטן הנאצי, ובמלחמות שפרצו מאז התייצבה בדרך כלל לצידם של הערבים. בניגוד לאמו, פתח המלך צ'ארלס השלישי דרכו בבקינגהאם ברגל ימין, ללא מישקעי בוגדנות העבר, ולוואי שימשיך בדרך זו.
אנג'לים רבים בהייטק בוכים מרה על החרמת מאפיית אנג'ל 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
