דרושים קשרים

סְעָרָה

למשורר יעקב ברזילי מלאו תשעים שנה. מזל טוב! והוא ממשיך לכתוב שירים. את שירו, סערה, הקדיש ברזילי לשוחרי אהבה סוערת.

"בְּעוֹד לוֹחֲשִׁים הַנֵּרוֹת

לְחִישָׁתָם הָאַחֲרוֹנָה

בְּלֵיל מַחְשַׁכִּים מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה

נִטְרַף רוּחוֹ שֶׁל הָרוּחַ

בְּלִי רַחֵם צוֹלֵף בְּחַלּוֹנוֹת

הִבְהוּבֵי בְּרָקִים נִצָּתִים

בְּפָנַיִךְ הַסּוֹעֲרוֹת

אַתְּ מִתְלַבֶּטֶת

לְהִתְכַּרְבֵּל

אוֹ לְהַפְנוֹת עֹרֶף,

אֲנִי חוֹוֶה מֶרֶד

מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה

מִתְחַבֵּט

אִם לְהִסְתַּעֵר עָלַיִךְ

אוֹ לְדַכֵּא הַסְּעָרָה"

זו מלחמה, ילדה

הנקודה החיובית היחידה בפיגוע בתחנת הדלק בע̤לי הייתה, ששני המחבלים חוסלו מיד. אחד מהם כבר אחרי הירי - על-ידי אזרח חמוש. זו עוד הוכחה לכלל הידוע "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (מסכת אבות, ב׳ ה׳). כשכוחות הביטחון והמשטרה אינם נוכחים, חשוב, שאזרחים מיומנים יהיו חמושים, ויגיבו מיד ובנחישות.

הפיגוע בעלי הראה שוב שלמרות הכחשות מערכת הביטחון אנחנו במלחמה ביהודה ובשומרון וגם בירושלים. "האינתיפאדה המושתקת", קראו לזה בצדק נבונים ממני.

ובינתיים דשים במערכת הביטחון כיצד להגיב, וממהרים להדליף את מחשבותיהם ואת אי-מחשבותיהם, תוך מעילה בוטה בחובתם להגן על אזרחי ישראל שגרים בשומרון, בירושלים וביהודה, שמשלמים ביוקר על אובדן ההרתעה הישראלית.

"רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה. / אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע! /

אֵיכָה נֶעֱזַבְתֶּם בָּדָד, אֹבְדֵי עֵצָה וּנְתִיבָה, / לְלֹא מְחוֹנֵן וּמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְלֹא מְכוֹנֵן צָעַד. // מִי אָסַף גִּיל הַפְּדוּת מֵעֵינְכֶם וּמִי כִבָּה שְׁבִיב אִשָּׁהּ? / לָמָּה שָׁפֵל קוֹלְכֶם הַיּוֹם וּמַדּוּעַ כֹּה נָבְלָה שְׂפַתְכֶם? / וּתְמוֹל עוֹד צָלְלוּ אָזְנַיִם וְסִפִּים רָעֲשׁוֹ לִתְרוּעַתְכֶם ..." - קונן חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי לפני 92 שנה בדיוק (תמוז תרצ"א).

מערכת הביטחון איחרה מאוד בהבנת חומרת המצב; ואולי טרם הבינה אותה לאשורה, כהרגלה. כמו ברפואה, איחור באבחנה גובה מהחולה מחיר יקר, שמאמיר ככל שהאבחנה מתעכבת.

נבזות

"איני מתכוונת לשלם עשר אגורות", הצהירה רס"ר אוריאן בן כליפא, לוחמת משמר הגבול, שנענשה בבית משפט השלום בירושלים בשמונה חודשי מאסר על-תנאי, בקנס ובתשלום פיצויים לצעירה ערבייה שהתנגדה להוראותיה והלוחמת אכפה עליה בכוח לציית לה. "האג'נדה של השופטת [ג'ויה סקפה שפירא] גברה על המקצועיות", קבע איתמר בן-גביר, השר לביטחון פנים.

לפי השמועות, הצעירה החצופה הנה בת של נכבד ערבי בעל קשרים במזרח ירושלים, והיו מי שדאגו להגן על בתו על חשבון הלוחמת שביצעה את תפקידה.

העמדת בן-כליפא לדין הנה עוד נבזות של מח"ש, כיוון שהשוטרת מילאה את תפקידה כראוי, ומעבירה ללוחמי מג"ב ולשוטרים מסר נורא - המערכת מפקירה אותם במהלך תפקידם המסובך - למרות שניצב אמיר כהן, מפקד מג"ב, ורב-ניצב יעקב שבתאי, המפכ"ל, הצהירו על תמיכתם בלוחמת; ולאחר הרשעתה, הורה ניצב כהן להחזיר את רס"ר בן-כליפא לשירות מינהלי, עד תום ההליך המשפטי נגדה.

נגד הצעירה, שהפרה במזיד את הוראות הלוחמת, כמובן, לא ננקט שום הליך. מי שיש לה קשרים, אינה נזקקת לפרוטקציה.

למה זה טוב?

אני מקווה, שמכירת טנקים ישנים מסוג מרכבה 2 ומרכבה 3 לשתי מדינות אירופיות, כפי שפרסמה העיתונות הגרמנית, אינה כיסוי להעברתם לאוקראינה. אם כן - זו שטות אסטרטגית ממדרגה ראשונה, הממשיכה את הטיפשות האדירה של הממשלה הקודמת, שעירבה את ישראל לשווא בסכסוך לא-לנו, שבו מדינת ישראל יכולה רק להפסיד, ובגדול.

אכן, במקום לגרוט את הטנקים הישנים, ירוויחו מדינת ישראל וכמה סוכנים כמה מיליוני דולרים, אך אין הדבר שוֹוה?!

לפי אתר נציב.נט, המדובר דווקא בקפריסין ובמרוקו, שיקבלו את הטנקים במקום טנקים רוסיים 80U-T ו-72B-T, שהעבירו לאוקראינה, בתנאי, שהטנקים הישראלים לא יועברו בשום אופן לאוקראינה.

לטנקים המיושנים הללו אין שימוש, אלא לאימונים בסיסיים בטנקאות, או למצעדים. שדה הקרב באוקראינה הוכיח כי רכב קרבי משוריין (רק"ם) פגיע מאוד לחימוש מונחה מדויק (חמ"ם), לכלי-טיס בלתי-מאוישים (כטב"מים וכו') ולחימוש משוטט, בנוסף לאיומים הוותיקים על הטנקים, ולא ישרוד אם אינו מוגן אקטיבית ופסיבית מכל עבריו. כלומר, גורלם של טנקים מיושנים מדגמי מרכבה יהיה כמו גורל הטנקים מדגם ליאופרד ואחרים, שהוכנסו לקרב במתקפת-הנגד האוקראינית, שהפכה לשחיטה-רבתי של רק"ם.

המלחמה באוקראינה הנה, כנראה, מלחמה אמריקנית נגד רוסיה - עד האוקראיני האחרון. הממשל בוושינגטון שמעוניין מאוד ברעת ישראל עמל קשות לסבכנו בה. גם מפני כן, עלינו להימנע מליפול במלכודת האמריקנית.

חשיפות על-תנאי

עוד מעט ייפתח בשדה התעופה לה-בורז'ה ליד פאריס הסלון האווירי המפורסם שנערך שם מדי שנתיים. כל יצרניות הביטחון בעולם עמלות קשה להביא לסלון האווירי. לא רק לזה, אלא לכל תערוכה גדולה ויוקרתית - חידושים והמצאות, שלפעמים מעוררים השתאות.

לתעשיה האוירית יש ביתן של קבע בסלון בלה-בורז'ה ומשרד הביטחון מציג שם את התעשיה הביטחונית האחרת שפעילה מאוד בארץ. לפי נתונים עדכניים, בשנת 2022 היה הייצוא הביטחוני הישראלי - כולל חתימת חוזים חדשים - 12.546 מיליארדי דולר - הנתון הגבוה אי-פעם.

עבדתי כמה שנים טובות בתעשיה הביטחונית, ואני מכיר היטב את הנעשה סביב הסלון האווירי ודומיו: לפעמים מציגים בו רעיון בשלבים שונים של עיבוד - ולא רק מוצר מוגמר - ומנסים לעניין לקוחות, או שותפים. בסיכומו של דבר, מחקר, פיתוח וייצור של מערכות ביטחוניות הנם עתירי-הון ועתירי-עבודה, ורק מעט מאוד מהרעיונות מתממשים.

חצי אמת

אני חשדן מאוד לגבי עורכי-דין. חבר טוב אמר לי, שכבר שנים אינו לוחץ יד לעורך-דין עקב חששו, שלא יחזיר לו את כל אצבעותיו. כל זה אמור גם לגבי עו"ד יצחק הרצוג, נשיא המדינה, שהכרנוהו כפוליטיקאי בשמאל וכעורך-דין, שבחר לשמור על זכות השתיקה. לכן, עוד בתחילת השיחות בבית הנשיא התרעתי, שהנשיא אינו מתווך, או בורר, חסר פניות. התפוצצות השיחות מלמדת, שגם אינו דובר אמת במלואה, כפי שטען נגדו אלדד יניב.