מצער אותי, שבממשלת ישראל מכהן שר בכיר, האחראי על הביטחון הלאומי שלנו, מי שהתגאה בגניבת סמל ממכוניתו של ראש הממשלה
יצחק רבין, זכרונו לברכה. קשה לי לקבל, שאדם אשר השמיע ביטויי הערצה לרוצח מתפללים בעת תפילתם במקום מקודש, במערת המכפלה, הוא שר בממשלת ישראל.
ביום שאנחנו כואבים את פשע האלימות הרצחנית שביצעו פלשתינים, עת רצחו ארבעה יהודים בישוב עלי, אני דוחה את פרץ האלימות המילולית של השר לביטחון לאומי. אני תוהה ושואל, איך קורה שאנשים יראי שמים שארון הספרים היהודי כה יקר להם, מגלים הערכה לגבי מי ששיבח רוצח ברואי בצלם בעת תפילתם במערת המכפלה.
כואבים לי ביטויי הזיקה העזה בציבור היהודי וגם בציבור המוסלמי לֶאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא. אני ממאן להימצא בקרבת אלוהי צבאות כי הוא אינו אלוהי. קשה לי לקבל שבמסגד בו נשמעת תפילה לבורא עולם משמיעים דברי הערצה לרוצח ארבעה יהודים ביישוב עלי. אינני מקבל את ההיתר שנתנו רבנים ליהודים לשרוף כפעולת נקם בתים של ערבים.
אני ממאן להצטרף למבקשים כל אחד מאלוהיו, שישמיד את זולתו.
אני מסתייג מציבור דתי יהודי ומציבור דתי מוסלמי הסוגדים למלים שיש בהן פתרונות צבאיים, אלה בשם אלוהי צבאות נוקם ונוטר עדוי בפסוקי קוראן, ואלה בשם אותו אלוהים עדוי בפסוקי חומש.
אֲנִי בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי צוֹעֵק - אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֵינוֹ אֱלוֹהַי!! אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם אֵינוֹ אֱלוֹהַי!! אֲנִי רַק עִם אֱלוֹהֵי שָׂדַי, אֲנִי רַק עִם אֵל רָחוּם וְחָנוּן וְרַב חֶסֶד. אֲנִי רַק עִם הָאֱלוֹהִים שֶׁקְּדוּשַׁת הַחַיִּים הִיא הַמְּנַוֶּטֶת אֶת הַהוֹלְכִים לְאוֹרוֹ. אֵין לִי חֵלֶק עִם הָאוֹמְרֵים טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ וֶאֱלוֹהֵינוּ.
אל העולים להר-הבית אני מבקש להעביר את צעקתי הדוממת: "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהילים פרק ו' פסוק ט') בתקווה שבמרומים נשמע קולי ו"שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי, שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי" (שם, פסוק י').
בַּעֲצִימַת עֵינַיִם לָגַמְתִּי מְלוֹא כּוֹס עַרְפִלֵּי חוּשִׁים מְדַדִּים
בִּצְחִיחֵי עֲרָבוֹת צְהֻבּוֹת, שֶׁעוֹד אֱמֶש הוֹרִיקוּ
מֵעֲלֵיהֶן שָׂרֵי צְבָאוֹת חֲמוּשִׁים דּוֹאִים,
מִימִינָן וּמִּשְּׁמֹאלָן צִבְאוֹת סַהֲרוֹנִים מְצַיְּתִים וּמַצְדִּיעִים
עוֹלִים לִנְדּוֹר נְדָרִים וְלִזְבּוֹח זְבָחִים
לַיְּהוָה צְבָאוֹת אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם,
וַאֲנִי שָׁח לְעַרְפִלַּי- הֲסִירוּ אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת מִדַּרְכִּי
לִבִּי לא יוֹצֵא לְמֶרְכְּבוֹתָיו וּלְחֵילוֹתָיו.
אֲנִי מִתְחִנֵּן בִּפְנֵי עַרְפִלַּי
הֲבִיאוּ לִי רַק אֶת אֵל שָׁדַי, שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם אַבְרָהָם
בִּהְיוֹתוֹ בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים.
אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
סְעַד עוֹלָמִי רַק בֶּאֱלוֹהֵי חֶסֶד וְרַחֲמִים
בְּאֵל חָנוּן וְאֵין עָוֶל בּוֹ,
בְּאֵל תָּמִים פָּעֳלוֹ וּדְרָכָיו מִשְׁפָּט.
אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
הָבֵא לִי אֲפִילוּ רַק לְרֶגַע קַט
אֶת הַמְּנַצֵּחַ בַּנְּגִינוֹת לְאֵל שָׂדַי
רַק קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים וְאֶת הַלַּחַן שֶׁשָּר
חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא
הוּא לֹא אֱלוֹהַי
וְשִׁירוֹ לֹא שִׁירִי,
שִׁירי שָׁר רַק לֶאֱלֹהִים
הַמְּכַתֵּת חֲרָבוֹת לְאִתִּים
וְטַנְקִים לְמַחֲרֵשׁוֹת.
