מצרים מנסה להשיג "הודנה" ברצועת עזה

היעדרות שני מנהיגים חשובים מהמפגש בקהיר - מנהיג חמאס ברצועה, יחיא סינוואר, ומנהיג הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס. היעדרותם העידה, כי לא הופעל לחץ מצרי לפיוס פנים-פלשתיני או לעריכת בחירות למוסדות הרשות. לסינוואר עדיף לנהל מו"מ כאשר הנהגת "החוץ" בקדמת הבמה, כך שלא יידרש להסביר רכיבים החסרים בהסדרה, ביניהם שחרור אסירים פלשתיניים על-ידי ישראל והסרה מוחלטת של הסגר (לשיטתו "המצור") הישראלי על רצועת עזה. עבאס, במצב הנוכחי, אינו גורם רלוונטי בסוגיית רצועת עזה, למעט ההסדרים להפקת הגז, ואף נראה שקהיר התייאשה מהניסיונות לשכנעו לקדם פיוס פנים פלשתיני.

התמריץ המצרי כפול. ראשית, קידום פרויקטים כלכליים ברצועת עזה, שיעניקו לה תשואות. שנית, סבב העימות האחרון בין ישראל לג'יהאד האיסלאמי הבהיר למצרים עד כמה קשה לתווך באירוע מרובה שחקנים וכתובות, שחלקם נמצאים מחוץ לרצועה ונתונים להשפעת אירן וחיזבאללה. לפיכך, מצרים מבקשת להבהיר מחדש את כללי המשחק. מבחינתה, יש כתובת פלשתינית אחת אחראית לרצועה והיא חמאס, ושימור בלעדיות מצרית בעמדת התווך מול ישראל.

המשחק הישראלי. לישראל נוח נכון לעכשיו להימצא מחוץ לתמונת המגעים, לבטח בגלוי, מבחירה וגם לא מבחירה. כך משוחרר בנימין נתניהו מצורך להסביר לשותפיו מהימין הרדיקלי מדוע ישראל שותפה ל"דילים" עם חמאס ומדוע ההסדרה אינה כוללת את החזרת האזרחים הישראלים ואת גופות החיילים המוחזקים בידי חמאס. בנוסף, כל הרכיבים הראשונים של ההסדרה מופקדים בידי מצרים, ולפיכך ניתן לצמצם את משמעות התמורות הישראליות (מעבר להבנות הנוכחיות, בעיקר במדיניות המעברים ובאישור עבודה בישראל ל-18,500 פועלים עזתיים). ישראל אינה נדרשת לשנות את התנהלותה בהר-הבית ובירושלים, או להגביל את חופש פעולתה אל מול הטרור.

ביסוס מעמדו של חמאס ברצועה כגורם הכוח מולו צריך לקדם רגיעה ארוכת טווח, תוך נטרול הג'יהאד. חמאס ירוויח מהסדרה, מהמשך ההקלות בסגר על הרצועה ומיישום פרויקטים תשתיתיים וכלכליים, בלי כל התחייבות לחדול מתמיכה בטרור בירושלים, ביו"ש, בפנים ישראל ומדרום לבנון. אל-עארורי יהיה חופשי ליזום פעולות טרור ולארגן את "תיק רמדאן 2024". בד-בבד, חמאס ימשיך לאחוז בקלפי השבויים והנעדרים שבידיו. הסדרה מעין זו, לבטח אם ארה"ב מעורבת בה גם אם בפרופיל נמוך, תגביר את הלגיטימיות של חמאס וההכרה הבינלאומיות בו.

המשך מגמת העמקת המעורבות המצרית ברצועת עזה ונכונותה של קהיר לטבול ידיה עמוק בביצה העזתית. ככל שתגדל תלותה של הרצועה במצרים, כך תפחת תלותה בישראל. עם זאת, אפקטיביות הביצוע המצרי במניעת הברחות נשק דרך סיני לרצועה אינה גבוהה. החשש הוא, שהרחבת הסחר ותנועת הסחורות מסיני תגדיל את מרחב אפשרויות ההברחה, בעוד שיכולת התגובה של ישראל תהיה מוגבלת עקב התלות במצרים והשאיפה לשמר את היחסים המיוחדים עם קהיר.

ישראל במתח בין התמורות הצפויות למחירים שתידרש לשלם. מחד-גיסא, ישראל מבקשת להשיג רגיעה ביטחונית ממושכת ככל האפשר וצמצום אחריותה לנעשה ברצועה. מאידך-גיסא, כך תקטן תלותה של הרצועה בישראל ולאובדן מנופי השפעה על הנעשה בה.

מחד-גיסא, התפיסה הישראלית הרווחת היא, כי שיפור המצב הכלכלי בעזה הוא דרך לריסון חמאס, ומכאן תמיכתה בהקלות בתחומים אזרחיים והמשך שיקום הרצועה. מאידך-גיסא, אם יקודם מתווה ההסדרה המוצע על-ידי מצרים, צפויים גורמים ימניים-קיצוניים בממשלת ישראל להתנגד לתמורות מצד ישראל, דוגמת הקלות נרחבות בסגר או הפקת שדה הגז בים, ללא עסקת השבויים והנעדרים.

האם ניתן לרסן את הגורמים הסוררים? תנאי הכרחי למימוש הפסקת אש ממושכת הוא הרכנת ראש של הג'יהאד האיסלאמי מול חמאס והסכמה לכך, לפחות בשתיקה, מצד טהרן. לא ברור עד כמה תוגבל ההשפעה האירנית על הג'יהאד - גם נוכח מגמת שיפור היחסים בין קהיר לטהרן.

שלב נוסף באובדן הרלוונטיות של הרשות הפלשתינית. הפסקת אש מוסכמת בזירת עזה תהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של הרשות הפלשתינית, שאינה מצליחה לגייס תמורות כלכליות ומדיניות משמעותיות (מקבילות לאלה שחמאס יזכה בהן על-פי מתווה ההסדרה) בשטחים הנתונים לשליטתה. על-רקע זה צפוי חמאס להגביר את מאמציו להשתלט על הרשות הפלשתינית ביום שאחרי עבאס.

היוזמה המצרית ל"הודנה" בזירת עזה אינה כוללת צעדים לבלימת התעצמות חמאס ולהגבלת חופש הפעולה שלו בזירות אחרות, ואינה מקדמת את עסקת השבויים והנעדרים עם ישראל. יתר על כן: "הודנה" תבטיח את שרידות הג'יהאד ושאר ארגוני הטרור ברצועה. אחת הדרישות העיקריות שהציב הג'יהאד עבור הסכמתו להפסקת האש בחודש שעבר הייתה הפסקת הסיכולים הממוקדים על-ידי ישראל, שנענתה בחיוב בהתחייבות ל"שקט עבור שקט". בהינתן "הודנה", גם הג'יהאד יהיה חופשי לשקם את שורותיו ויכולותיו.

הסיכוי שמצרים תצליח להשכין "הודנה" נמוך, בעיקר עקב העמדה הצפויה של חמאס. למרות היתרונות הגלומים ב"הודנה" עבור חמאס, לתפיסת הארגון היא באה בחשבון במצב נחיתות אסטרטגית מול ישראל, אך אין זה המצב כיום. הנהגת חמאס מעריכה שהארגון כיום הוא כוח עולה בזירה הפלשתינית ואף האזורית, בעוד ישראל בראייתו נמצאת בדעיכה ובמגמת נסיגת בהשפעתה האזורית והבינלאומית.

לפיכך, הארגון יעדיף את המשך המצב הקיים של "רגיעה", אומנם עם הרחבות מסוימות המאפשרת את המשך שיקום הרצועה, התעצמותו הצבאית והתחזקותו המדינית, אך בלי שיידרש לפשרות אידיאולוגיות ולהענקת תמורות והישגים לישראל (גם באופן עקיף) או לרשות הפלשתינית (מתווה הגז).

למרות סיכויי ההצלחה הנמוכים של יוזמת ה"הודנה" המצרית, מומלץ לישראל להימנע מהתנגדות ליוזמה, ולתמוך בהרחבת הפרויקטים הכלכליים והתשתיתיים ברצועה. שיפור תנאי החיים באזור והמעורבות המצרית הגוברת בו יקדמו את התכלית האסטרטגית של ישראל - השגת רגיעה ממושכת והעמקת הבידול בין הרצועה ליהודה ושומרון. המשך קידום היוזמה המצרית יאפשר לישראל לבחון האם לחמאס יש מוטיבציה לרסן את הגורמים "הסוררים" (בעיקר הג'יהאד האיסלאמי) ברצועה, ועד כמה מחויב סינוואר לרגיעה ביטחונית לאורך זמן.

עם זאת, כדי לא לטרפד את ה"הודנה", ישראל תאלץ להשלים עם ההשלכות הבאות: המשך חופש פעולה לחמאס ולג'יהאד לעודד ולבצע טרור בזירות האחרות; הטבה עם חמאס ברצועה ללא פתרון סוגיית השבויים והנעדרים; העדר מענה אפקטיבי להמשך תהליך ההתעצמות של חמאס והג'יהאד.