ימי הפחד וההשתקה

בשעה טובה ומוצלחת הגענו רעייתי ובני משפחתי שמחים וטובי לבב לאוניברסיטת חיפה להריע לבננו עורך הדין עם קבלתו את תעודת התואר השני, מוסמך, במשפטים. האווירה החגיגית עברה כחוט השני בין משפחות נוספות של דתיים וחילונים, יהודים וערבים, עולים וותיקים, בני עיר ובני כפר, אשכנזים ובני עדות המזרח, פסיפס ותמהיל אנושי כמראה לחיינו בארץ הטובה והאהובה שלנו, בישראל היהודית והדמוקרטית.

ואז זה בא. רקטור האוניברסיטה בנאום פוליטי מובהק, עם דעה פוליטית מוצקה, דיבר ודיבר על פוליטיקה. חלק גדול מהציבור נע באי-נחת, מביטים אלה על אלה והרקטור ממשיך בנאום האני מאשים שלו, נאום האנטי ממשלת ישראל הנבחרת, נאום ההאשמה, נאום החיבוק הגדול וחיזוק המבצר כלשונו של הנשיאה והיועצת המשפטית.

הורים אחדים ביקשו לעצור את הנאום הפוליטי, אחרים עמדו והפנו לרקטור את הגב, הבוגרים סערו בקבוצות הווצאפ הפנימיות, חלקם החלו לקרא לעבר הרקטור, בלי פוליטיקה והוא בתגובה הגביה קולו עוד ועוד. סדרנים נשלחו להסות ולהשתיק במעוז חופש הביטוי וזכות המחאה את ההורים שלא הסכימו להיות תפאורה בהצגה הפוליטית של הרקטור. בוגרים רבים סיכמו ביניהם כי לא ילחצו את ידו בעת קבלת הדיפלומה וכך אכן עשו.

שאלתי את עורכי הדין והמשפטנים לעתיד מדוע סערתם בקבוצות ולא קמתם כאיש אחד לדרוש שיעצור את הנאום הפוליטי. התשובה הטרידה אותי אף יותר מהרקטור שפגע בנאומו המשתלח בבני משפחות ובבוגרים ביום חגם. "הפחד שולט כאן, כמו בכל האקדמיה, אסור להעז להביע דעה שאינה כדעת אדוני הארץ".

נעצבתי מאוד, נחרדתי בעיקר מהתוצאות ההרסניות של חלק ממובילי מופעי האימה וההפקרות המובילים מדינה שלימה בחודשים האחרונים באין מפריע. תהיתי ביני לביני, איך ייתכן שעריצות המיעוט משתלטת על הרחובות שלנו באקדמיה, בכלכלה, בצבא, בזרועות הביטחון השונים. איך ייתכן שחלק ממובילי כת השנאה, חבורה קטנה השולטת במוקדי הכוח הצליחו להטיל טרור מחשבתי כמעט על כל תחום מתחומי חיינו.

איך ייתכן שחלק ממובילי הפרות הסדר ומופעי הבריונות מצליחים לזרוע פחד ואימה ולהשתיק כל מי שאינו מתיישר עם דעתם הקובעת. איך ייתכן שחלק מחבורת חסרי אחריות המופקרים מהלכים אימה על נבחרי ציבור באופוזיציה, אנשים מהוגנים החרדים לגורלה ודמותה של המדינה. איך ייתכן שממשלה שלימה נפלה כבת ערובה על-ידי חלק מחברי כנופיית חורבן הבית ויהי מה.

איך ייתכן שמדינה שלימה נכנעת לטרור מחשבתי של חלק ממובילי הקו האלים של מרי אזרחי, מלחמת אחים, מרד במדינה. איך ייתכן שחלק ממי שהיו לנו למודל הפכו לקריקטורה נלעגת ומבהילה של עצמם, בהם אנשי צבא, נבחרי ציבור בעבר המלבים בהבל פיהם ובשפת הביבים שלהם את גחלי השנאה, מעודדים אלימות והפרות חוק, מתייצבים בחזית ופניהם אינן מתכסות בבושה.

אל מול ההפקרות הלאומית של חלק ממובילי מופעי האימה ברחובות הזעם הבוערים, ניצבים אזרחים אחראיים החרדים ממלחמת אחים והמסרבים להשתתף במופע המבעית והמסוכן. רובו המכריע של הציבור במדינת ישראל סולד ממופעי החוצות האלימים, הבריוניים, הבזים לחוק והמקדשים את עריצות המיעוט.

הכבוד וההערכה למאות אלפי אזרחים הגונים, שומרי חוק, אשר עומדים מול גל הבריונות ואינם מגיבים, הכבוד ליולדת ולבעלה שנחסמו שעות על-ידי בריוני הכביש, הכבוד לאב ששב מעבודתו ונתקע בפקקים מבלי שעצביו הרופפים יובילו אותו לתגובה אלימה, ההדר למאות אלפי הישראלים שסבלו מבריונות והפרות סדר בשדה התעופה הבינלאומי עליו צרו ולא השיבו למפרי הסדר.

ואולי צדק יאיר לפיד, חבר הכבוד במסדר השתקנים, כשאמר שמדובר ב-"אנשים אחרים", לו יהי חלקי עם האנשים האחרים.