אירועים בימינו והקשר לפרשת דברים ולהפטרת השבוע (ב')

אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר ניצב משה בפני עם ישראל בעבר הירדן. ניכר, שמשה הֶעָיֵף מצהיר בפני עמו כי, "לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׁאֵת אֶתְכֶם" (דברים א' 9). משה מדגיש בהמשך נאומו טרם כניסת העם לארצו - כי היה לו קשה לשאת לבד "טָרְחֲכֶם, וּמַשַּּאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (פר' א' פס' 12). מעתה ואילך חובה על העם הבא בשערי הארץ הנכספת להקפיד על השתתת דפוסי חיים, הנאמנים לציווי ערכי הצדק והמוסר. על העם להמשיך את פועלו של משה, שהחל בכינון מערכות שלטון המאופיינות ב-"וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (פר' א' פס' 16). חובה להתייחס לַגֵּר הַגָּר בארץ הזו כאל האזרח. מצער אותי, שהעובדות במציאות חיינו במדינת ישראל מצביעות על כישלון במבחן היחס שלנו כלפי הַגֵּר. לצערי, אנו עדים לעוצמת פער בין היחס לַגֵּר, כפי שעולה מהדרישה התורנית ובין כל מגזרי חיינו כאן ועכשיו.

במסורת ישראל נקבע, שההפטרה אותה קוראים בשבת שלפני תשעה באב, היא שבת "דברים", לקוחה מפרק א' בספר ישעיהו בן אמוץ. המילים הראשונות בפרק א': "חזון ישעיהו בן אמוץ", לכן העניקו לשבת זו את הכינוי - "שַׁבַּת חָזוֹן". יש כאן מפגש בין ראשית נאום אופטימי של משה טרם כניסת עם ישראל לארצו ובין חזון קודר של ישעיהו בן אמוץ מאות שנים לאחר מכן, מה עלול לקרות, אם העם לא ישמור על ציווי פרשת השבוע.

ההתניה בפרשת "דברים" לחיים בכבוד בארץ הנכספת היא רק אם "לֹא - תַּכִּירוּ פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדוּל תִּשְׁמְעוּן, לֹא תָּגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ" (שם, 17). חברה, שלא תשתית בארץ המובטחת דפוסי חיים של משפט ומוסר, צפוי לה מימוש הדברים הקשים ב"שבת חזון". אותה קריה נאמנה, שהייתה לזונה ושריה "סוֹרְרִים וְחַבְרִי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אוֹהֵב שׁוֹחָד וְרוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים..." (ישעיהו א' 21-23) מה שצפוי לה זו מציאות חיים של "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתוֹם פֶּצַע חַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה..." (שם. 6).

לראש הממשלה במדינת ישראל בשנת 2023, המבזה את מערכת המשפט, מבזה בפרהסיה את המערכת של הייעוץ המשפטי לממשלה, זו המערכת שהעזה להגיש נגדו כתבי אישום - לראש ממשלה זה ולחבר מרעיו - אליהם, מכוונים במדויק דברי ישעיהו בן אמוץ בהפטרה "שַׁבַּת חָזוֹן" - "שִׁמְעוּ דְּבַר ה' קְצִינֵי סְדוֹם הַאֲזִינוּ תּורַת אֱלוֹהֵינוּ עַם עֲמוֹרָה" (שם, 10).

אותם דברי נאצה, האומר כיום ראש ממשלת ישראל הנוכחי (שאני מאחל לו בריאות טובה, כי זה עתה שמעתי בכלי התקשורת שהוא אושפז בבית חולים) נגד מערכת המשפט, אמר מי שהיה שר פנים בישראל טרם כניסתו לכלא למספר שנים וכיום הוא שר בכיר בממשלת קציני סדום. כך אמר מי, שלצערי, היה חבר כנסת ונשיא נכבד במדינת ישראל טרם כניסתו לכלא, כך דיבר ראש ממשלת ישראל בעבר טרם כניסתו לכלא. כך מדבר כיום סרה בפרוזדור הכניסה לבית המשפט ראש ממשלתנו, שכנגדו הוגשו שלושה כתבי אישום, וכשלידו ניצבים אומרי אמן, שרי הממשלה.

ב"שַבַּת חָזוֹן" שואל הנביא ישעיהו איכה זה קרה לנו, שקריה נאמַַַנה הייתה לזונה. איכה קרה שהרס מוסרי פנימי הביא על עם ישראל הרס פיזי. חשוב לנביא ב"שַׁבַּת חָזוֹן" שלא נמעיט בזיכרון ההיסטורי ובלקחים שעלינו לאמץ. המסורת בחרה לזכור ולציין את העבר. לציין לא רק את ט' באב יום החורבן, אלא גם את י' בטבת - תחילת המצור, את י"ז בתמוז - הבקעת החומות ואת ג' בתשרי - רצח גדליה בן אחיקם, המסמל את סופה של נוכחות יהודית בארץ יהודה. כולם ימי צום, שנקבעו בלוח השנה לדורות.

בדורנו עלינו לחזור ולשנן לעצמנו מה עלול לקרות לנו, כשאנחנו מפקידים שלטון בידי קציני סדום ונותנים להתלהמות של עם עמורה לנווט את חיינו. בפרספקטיבה של דורות במבט הסוקר את חורבן הבית הראשון עלינו להפנים את ההתרסה בהפטרת השבוע. כשלנגד עינינו מזדקרת קואליציה בהנהגת בנימין נתניהו, כך נראה שלטון שהוא "כֶּבֶד עָווֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים" (שם, פס' 4).

הפנייה בהפטרת השבוע אל קציני סדום היא למעשה פנייה לעומד כיום בראש קצונת סדום, בנימין נתניהו. מאז שנפתחו החקירות נגדו, וביתר שאת מאז שהחליט היועץ המשפטי לממשלה על העמדתו לדין, הוא מחזיק את מדינת ישראל כבת ערובה בעת מנוסתו מהחוק. למי שנאשם בפלילים בשנת 2023 נאמרו הדברים בהפטרת השבוע: "אָשׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגַיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילַיִךְ. וְאָשִׁיבָה שוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעָצַיִךְ כְּבִתְחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (שם א' 25-27) להגשמת המשאלה, שהקריה תהיה נאמנה לערכי הצדק, מפגינים היום רבבות רבות של אזרחי מדינת ישראל, שכל משאלתם שימומש החזון בפרשת השבוע "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם א' 27).