שיחה עם יום הכיפורים

רעייתי ואני גרים בדיור מוגן בבית אבות. מטבע הדברים, שמרבים באלו הימים לדבר על הצום ועל קדושת יום הכיפורים. אני מוצא לנכון לשתף את הקוראים בחוויה שהייתה לי בבית הכנסת ביום הכיפורים לפני שנה, כשבעת התפילה בבית הכנסת הריביתי לשוחח עם עצמי. לשיחה שלי עם עצמי הגיעו אלי דברי הנביא ישעיהו בן אמוץ ביחסו לצום בפרק נ"ח פסוק ה', בו שואל הנביא את השאלה - הֲכַזֶּה יִהְיֶה יוֹם אַבְחֲרֵהוּ ...יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ... הֲלַזֶּה תִּקְרָא...יוֹם רָצוֹן לַיְּהֹוָה"?

למעמד התפילה המרגשת של יום הכיפורים פלשו אלי מילים כואבות מספר ישעיהו. האווירה רוויית ההוד בעת התפילה קיבלה אצלי חבטה קשה, כשמצאתי עצמי משוטט על פני פרק נ"ח בספר ישעיהו, אליו אני חוזר היום בעת כתיבת המאמר.

הנביא ישעיהו בפרק נ"ח מתייחס לחוסר המשמעות של הצום למי שנותן יד למציאות חיים משקרת בחברה הישראלית. למחוללי מציאות של "לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע" צום י' בתשרי לא יכפר על מנווטי מהלכי חיים לא תקינים ולא מוסריים בחברה הישראלית.

ישעיהו בז לצום של מי שלא עמד בהתחייבויות הנדרשות מכל אדם בפסוקים ו'-ח': "הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחֲרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע ... פָּרוֹס לָרָעֵב לַחֲמֶךָ ... עֲנִיִּים מְרוּדִים הָבֵא לְבֵיתְךָ... מִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלֵּם...". הווה אומר הצום עומד רק לזכותו של מי שגילה רגישות חברתית ועמל ללא לאות ליצירת חברה שוויונית. אין כל משמעות לצום של כל מי, שנושא באחריות לתופעות לא מוסריות בארצנו, ונושא באחריות ובנטל האשמה של מציאות בה יש "עֲנִיִּים מְרוּדִים" (פס' ז').

אין כל משמעות לטקסיות, המלווה את יום הצום, למי שמעד במישורי חיים חברתיים. ההיענות של ההשגחה האלוקית לצום מותנית בהתחייבות ש"תָּפֵק לָרָעֵב לַחֲמֶךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׁבִּיעַ". רק מי שעמד במבחן המחויבות למישוריות החיים המוסרית-חברתית, מובטח לו שיזכה "וְזָרַח בַּחֹשֶׁך אוֹרְךָ..." (פסוק ז') .

ישעיהו בן אמוץ בפרק נ"ח תורם תרומה משמעותית לנאבקים לגיבוש התודעה החברתית שלנו כעם, לפיה הטקסיות של יום הכיפורים לא תכפר על מעשים, שיש בהם מעידה בוטה וגסה במישוריות החיים החברתית. הצום עומד לזכותו של אדם, שגילה רגישות חברתית והפיק לרעב לחם ונפש מעונה השביע, לו יזרח בחושך אורו וצום יום הכיפורים יחבק אותו. יתרה מזאת ישעיהו בפרק נ"ח לועג לכל מי שמצפה, שהצום יכפר ויגאל את מי שאחראי לתופעות חיים לא מוסריות.

כשאני כותב שורות, אלו אני רואה בכאב כיצד מערכות הסיעוד בארצי בבסיס הסעד לקשיש בישראל נשענות בעיקר על עבודת אלפים רבים של עובדות ועובדים זרות וזרים מארצות רחוקות בשכר עלוב. מערכות של חברות כוח אדם גורפות הון מכוער מההון האנושי מארצות רחוקות המגיר זיעתו בעבודה קשה. כואב לי לראות את מחבקי ההון המכוער רומסים הון אנושי יקר במשכורות מחפירות. ישעיהו בפרק נ"ח מבהיר לנו, שהצום אינו מענה מְכַפֵּר לאנשים, שעלו על שרטון חיים, שאין בו רגישויות חברתיות.

מצער, שבארצנו היקרה ישנה תופעה מכוערת. אנחנו עוברים לסדר היום, כשההון המכוער חובט בהון האנושי היקר של רבבות עובדות ועובדים מארצות רחוקות, שמבצעים עבודת קודש של סעד לקשישים שלנו. צום יום הכיפורים אינו מכפר לשולחים את מלתעות ההון השחור לנגוס בהון האנושי היקר העושה עבודת קודש עם קשישים יהודים, שחלקם במצב גופני דומע.