קראוס

לא אלאה אתכם שוב בפרשה הנוראה הנושאת את שמו של ד"ר ישראל קסטנר. היא אינה יורדת מסדר היום הלאומי של ישראל. אני מעריך כי אלמלא היא לא היה אדולף אייכמן נחטף בארגנטינה ומובא למשפט היסטורי חסר תקדים בישראל. זה אייכמן שלפני חטיפתו התפאר בראיון עם עיתונאי הולנדי פרו נאצי בשיתוף הפעולה של קסטנר עימו בשיגור כמעט מיליון יהודי הונגריה לאושוויץ ב-1944.

לפני כמה שבועות סיפרתי כאן על ספרו של ד"ר נדב קפלן "מי חיסל את קסטנר", שהנחיתי את השקתו בהיכל התרבות. היום משיק איש העסקים ליאור רייטבלט את ספרו "קראוס" בגן העיר בתל אביב. הלילה לא ישנתי כי לא הצלחתי להינתק ממנו. זה סיפור על נער תל אביבי שפגש אלמוני בשם משה קראוס. שיחותיהם על מה שאירע בפרשת קסטנר, ומקומו של קראוס בה, הם ליבת הספר.

לא כל כך אלמוני. כאשר התנהל משפט הדיבה של קסטנר - שהשופט בנימין הלוי קבע בסיומו כי "מכר את נפשו לשטן", מתוך "פאוסט" כמובן - נקרא קראוס אל דוכן העדים. הסניגור המזהיר שמואל תמיר הביא לידיעת הציבור את דבריו. קסטנר והשלטונות שנאו אותו. אבל קראוס היה איש אמת.

הוא סיפר כיצד הזהיר את קסטנר - שידע כי באושוויץ טובחים ביהודים ולא הזהירם אלא להפך - מפני הנסיונות להגיע להסכם עם הפושעים הנאצים. קראוס נהג אחרת. הוא פגש בחסיד אומות העולם הדיפלומט השוייצי קרל לוץ, שיש רחובון לכבודו בבת גלים בחיפה, והם שכרו את "בית הזכוכית" במסווה ובמעמד דיפלומטי שויייצי, והצילו רבבות יהודים אשר שוכנו בו כסרדינים בקופסא.

זה היה מזעזע. התברר כי קסטנר הביא שני צנחנים מישראל, יואל פלגי ופרץ גולדשטיין (במקביל לחנה סנש שנלכדה) להסגיר עצמם לבולשת ההונגרית. גולדשטיין נשלח למוות בניגוד להתחייבות של קסטנר, פלגי קפץ מהרכבת וכתב את "רוח גדולה באה" והודה בחקירה נמרצת של עורך הדין שמואל תמיר כי "החליק" את האמת ההיסטורית לטובת קסטנר, לנוחיות המשטר.

השיא היה - וזה נזכר גם ב"קראוס" של רייטבלט עתה - לא שקסטנר ניהל משא-ומתן עם הנאצים במקום להאיץ ביהודים להתגונן ולברוח, שכן צבא ההצלה הסובייטי התקדם כבר עד להרי הקרפטים בדרכו לכיבוש הונגריה. תמיד תיתכן שגיאה טראגית.

הנורא מכל היה שאחרי המלחמה, כאשר אימת הנאצים פגה, הוא מסר לבית דין של בעלות הברית ארבע עדויות לטובת בכירי ה-ס.ס. קורט בכר, הרמן קרומאי, הנס יוטנר ודיטר ויסליצני. תחילה הכחיש. אך תמיר, פרקליט חוקר מאין כמותו ולימים שר המשפטים, חשף את קלונו בכיכר העיר במגרש הרוסים בירושלים בו שכן בית המשפט המחוזי (ראו פרוטוקול בעמוד 184 ל"קראוס".).

אפילו התובע היועץ המשפטי חיים כהן לא חסך דברי שבח מקראוס, שהעיד לטובת הנתבע מלכיאל גרינוולד נגד לקוחו קסטנר. מהלך ההצלה של קראוס הוצנע. הוא חי בירושלים אלמוני. אולי גם חושש לחייו. בספר שהוא המחקר החשוב ביותר על הפרשה מאת ד"ר איילה נדיבי "מקראוס עד קסטנר", באוטוביוגרפיה של תמיר, בספרו של העיתונאי שלום רוזנפלד "תיק פלילי 124" ב"כחש" לבן הכט בצבצה דמותו המוצנעת של האיש הדגול הזה, מיקלוש קראוס. האיש אשר אני מרוצה כי הדיר הלילה שינה מעיניי.