ההולכים על פי התהום בעיניים פקוחות לרווחה

גילוי נאות ווידוי אישי - אני שוחר שלום אמיתי, חולם על השלום, מייחל לשלום, פועל למען השלום במלא העוז, מוותר למען השלום, סופג ומכיל למען השלום. אשרי השלום ואשרי העם שהשלום נמצא בשיחו היום יומי.

רבים וטובים מהמוגדרים כ"מחנה השלום" עברו תהליך התפכחות, עד אז כתבו שירים לשלום, חלמו על השלום, פרסמו מאמרי שלום, השתתפו בכנסי שלום, הוזמנו לטרקליני מכבדי השלום, לערבי סופרי השלום, זכו לכתבות מחבקות. אט אט חלקם הבינו בתהליך תבוני שיטתי שהשלום הוא הרבה יותר ממילה חביבה, השלום הוא בעיקר המעשה.

אל מול יונות צחורות המעופפות בכיכר נושאות ברכת שלום, התעופפו בכבישי ישראל אוטובוסים על יושביהם הנרצחים/ אל מול ענפי זית ספוגים בשמן זית זך של רצון טוב וכמיהה, התפוצצו ילדים במסעדות/ אל מול ויתור על חבלי מולדת וגירוש עשרות אלפי יהודים מביתם, נשחטו משפחות שלמות במיטותיהם/ אל מול הדיבורים העטופים בצלופן של דם על השלום, שילמו "קורבנות השלום" בחייהם.

המציאות המדממת והמוכרת הזו נחוותה בחלק מהציבור הישראלי שטוף המוח כמציאות נסבלת של סומים באפילה, הנוהים אחר תקוות לב כמוסות ומאווי נפש אשר איבדו את בוחן המציאות. מאות אלפי פלשתינים הסתובבו בביטחון מלא בלב מדינת ישראל, מדיניות ההכלה, ההבלגה, הספיגה המשיכה להתקיים עד לשיא האבסורד במשפט המתמצת את העיוורון "הכלה היא כוח".

רצח יהודים, שיגור טילים, הצתת יערות היu לדבר שבשגרה הנמצא בקטגוריית "הכלה זה כוח", כuל זה היה נכון עד לטבח שבת שמחת תורה, או אז התפכחו והבינו גם הפתאים הנוהים אחר חלום השלום, גם הסומים משוררי אהבת השלום, גם האידאולוגים הנושמים שלום, כי העיקר אינו המילה אלא המעשה. או אז, בעקבות התימהון וההלם ממעשה הזוועה שביצעו אנשי התועבה, "השכנים", "הבלתי מעורבים", המחפים על פשע, התעצם שלב ההתפכחות של מרבית שוחרי השלום אשר בין אוזניהם שוכן ראש ובתוכו מוח.

מה שנשמע כהתפכחות, נראה כהתפכחות, הובן כהתפכחות, היה התפכחות, ברם, לא כולם התפכחו מאשליית השלום בעת הזאת. עדיין קיימים ארגוני חוץ ופנים, רובם ממומנים על-ידי ממשלות וקרנות עלומות, הדבקים באידאל השלום, גם אם הוא טבול עד צוואר בדם חפים מפשע, דם יהודים, דם ילדים, נערות, בחורים, קשישות, חיילים ותינוקות, דם יהודי.

עדיין ארגוני שמאל רדיקלי, בהם ארגונים החותרים תחת קיומה של המדינה היהודית יכולים לזכות למחיאות כפיים ולהשתתפות של שרידי המפלגה שהקימה את המדינה ומנהיגיה בוודאי מתהפכים בקרבם, מפלגת "העבודה" ומה שנותר ממנה, שרידי המפלגה הציונית שהתדרדרה אל עברי פי פחת, וחוסה היום תחת מפלגת "הדמוקרטים".

ההזויים והמשיחיים הללו, כת הקנאים הפונדמנטליסטים, התקבצה לכינוס תלוש מהמציאות בעיצומה של המלחמה, בעיצומו של המאבק לשחרור החטופים, בעיצומן של הלוויות אריות האומה גיבורי ישראל, בעיצומה של מלחמת הקוממיות אשר טרם תמה. התכנסו כששת אלפים הוזים וחולמים, אשר ייתכן שחלק מהם ביסודם אנשים טובים, שוחרי שלום בעלי כוונות טובות. ברם, אחרי טבח שבת שמחת תורה אין אלא להביט עליהם בחמלה מהולה בעצב, לתהות, הטחו עיניהם מראות כי ידם המושטת לשלום פוגשת ביד החונקת חטופה, ביד הרוצחת תינוקות, ביד הבוזזת, ביד האונסת, ביד הטובחת, ביד המבתרת חייל, ביד של שנאה, יד אדומה מדם יהודים חפים מפשע, ידם.