זוהי קריאה לשופטי ישראל, בעיקר בבתי משפט השלום: אתם כעת קו ההגנה האחרון של המוחים נגד הממשלה מפני הפוליטיזציה של המשטרה. הדבר מחייב שינוי תפיסתי יסודי: לא להאמין למשטרה כאשר היא מביאה אליכם עצורים כאלה. וזה גם מחייב שינוי מעשי בסיסי: להיכנס הרבה יותר עמוק לתיקים הללו.
בשגרה, דיוני מעצרים הם מן המעיקים ביותר על שופטים, ודומה שרק ימי המוקד הפלילי יכולים להתחרות בהם בהקשר זה. הייתי עד לדיונים כאלה בעשרות אולמות בכל רחבי הארץ ביותר מעשור של המדור "שיפוט מהיר". אלו ימים עמוסים מאוד, כאוטיים מאוד, לעיתים מתסכלים מאוד, לפעמים ארוכים מאוד.
הסניגורים מוגבלים ביכולת ההתמודדות, כי כמעט תמיד יש חומר חסוי, הם פוגשים את העצורים/הנאשמים רק באולם והם מתרוצצים בין אולמות ולעיתים בין בתי משפט. השופטים עלולים להתקשות לרדת לעומקם של התיקים, בגלל העומס העצום ומשום שלמשטרה יש יתרונות מובנים: היא יודעת הכי הרבה על המקרה ונתפסת כמי שפועלת לטובת הציבור. התוצאה, במקרים רבים, היא דיונים קצרים המסתיימים בהארכות מעצר.
הנה כמה נתונים על יום אחד - אתמול (15.9.24). בבית משפט השלום בירושלים היו לשופטת חוי טוקר 13 דיוני מעצרים על פני היום כולו; לענת גרינבאום - 22 דיוני מעצר עד תום ההליכים שהתרכזו ברובם בשלוש שעות; לשופט גד ארנברג - 11 דיונים על פני היום. השופט אביחי דורון קיבל 43 תיקים ביום מוקד שנמשך שלוש שעות; השופט דוד גבאי-ריכטר - 65 תיקים שנפרסו על פני שש שעות.
בבית משפט השלום בתל אביב היו לבנימין דורון 25 תיקי מעצר עד תום ההליכים בתוך שלוש שעות; ציפי גילוני-גז דנה ב-16 תיקי מעצר שרובם התנקזו לשלוש שעות; לרווית פלג בר-דיין היו 18 כאלה בשלוש שעות. ימי המוקד: 50 תיקים אצל ענת יהב ב-4.5 שעות, 58 תיקים אצל שאול אבינור בחמש שעות. ואילו בחיפה היו לשופט בוריס שרמן 23 תיקים מעצרים בשלוש שעות; בשבוע שעבר שמעתי אותו מספר על יום עם 41 תיקים שהסתיים בשעה 18:00. השופטת טל תדמור-זמיר ישבה שלוש שעות על 41 תיקי מוקד.
הממוצע פה עלול להטעות, כי יש מקרים בהם ההגנה מסכימה להארכת מעצר והדיון נגמר תוך דקות בודדות, ויש הרבה מקרים בימי המוקד בהם אי-אפשר להתקדם כי הצדדים רוצים ארכה. אחרי ההערה הזאת, נעשה בכל זאת את הממוצע: דיון מעצרים ממוצע נמשך 11 דקות, דיון במעצר עד תום ההליכים אורך פחות משמונה דקות, ודיון ביום מוקד (בעיקר הקראות, דחיות וקביעת המשך ההליך) - פחות מ-4.5 דקות.
הסרט הנע הזה הוא תוצאה ישירה של ריבוי המעצרים. בשנה שעברה נפתחו 208,753 תיקים מעצרים - למעלה מחמישית מכלל התיקים במערכת. ועכשיו תראו את הנתון הבא: בשנה שעברה הוגשו 30,725 כתבי אישום. גם אם חלקם מהשנה הקודמת, עדיין יש כאן נתון בל ייאמן: רק 14% מהמעצרים מסתיימים בכתבי אישום. זה אומר, שבמבחן התוצאה - 86% מהם מיותרים, בלתי מוצדקים, אפילו מעצרי שווא.
|
99% ממעצרי המפגינים היו מיותרים
|
|
|
|
|
 פורצות מסוכנות בבית הכנסת בהרצליה [צילום: טל גל, פלאש 90]
|
|
כל הנתונים הללו הם הקדמה לאמירה בה פתחנו: כעת אין לשופטים ברירה אלא להאט את הקצב ולבחון בצורה הרבה יותר מעמיקה את בקשות המעצר שמגישה המשטרה – במיוחד כאשר מדובר במי שמיוחסות להם עבירות בעלות זיקה פוליטית. משטרת ישראל מודל איתמר בן-גביר שוב אינה יכולה ליהנות מחזקת תקינות המעשה המינהלי, שוב אינה יכולה ליהנות מהנחה מוקדמת שהיא פועלת כחוק וממניעים ענייניים.
חדשות 12 חשף אתמול נתונים מזעזעים. מאז תחילת 2023 – השקת ההפיכה המשטרית – נעצרו 1,839 מפגינים ברחבי הארץ, מתוכם 775 מאז פרוץ המלחמה. בסך-הכל הוגשו 26 כתבי אישום; מאז 7 באוקטובר היו רק שלושה כתבי אישום. זה אומר: אם במצב הנורמלי (ככל שניתן לכנותו כך) יש 14% כתבי אישום, בהפגנות בכלל מדובר על 1.4% ובזמן המלחמה – על 0.3%. או שמוטב להציג זאת כך: 98.6% מכלל המעצרים היו מיותרים, ומאז פרוץ המלחמה – 99.7%. ולפני שהבן-גבירים רצים להאשים את גלי מיארה, נזכיר שמדובר בתיקים המטופלים בידי חטיבת התביעות של המשטרה. כלומר: אפילו המשטרה עצמה, המצויה בניגוד עניינים מובנה בתיקים הללו, מבינה שאין מקום להגיש כתבי אישום.
כל זה קרה עוד לפני שבן-גביר – גזען, עבריין מורשע ותומך טרור – השלים את השתלטותו על המשטרה בסבב המינויים של השבוע שעבר. סבב שכל-כולו תוצרת בן-גביר וחנמאל דורפמן; אין מצב שהמפכ"ל דני לוי הכין אותו בתוך שלושה שבועות. סבב בו קצינים חסרי ניסיון הוקפצו לדרגת ניצב וקיבלו את התפקידים הרגישים ביותר. סבב בו נאמניו של בן-גביר הוצבו במחוז ירושלים ובמחוז ש"י. סבב שבסיומו מפקדיהם של שוטרים אלימים יהיו המפכ"ל והסמפכ"ל.
למחרת בא המעצר של שלוש הנשים שהניחו עלונים בעד החטופים בבית הכנסת בהרצליה. מעצר, לא פחות. מעצר בטענת שווא של התפרצות לבית כנסת – שהיה פתוח ונכחו בו אחרים. מעצר למשך שמונה שעות ארוכות בליל שבת. מעצר באיזוק. מעצר שלבן-גביר לא הייתה מילה אחת לומר עליו. מעצר שהמסר שלו חד וברור מאין כמותו: דרגי השטח מבינים היטב מה השר רוצה ומה מפקדיהם מאפשרים – לעצור ולכלוא ולהשתיק ולדכא את מי שיוצאים נגד הממשלה, אפילו אם מדובר בחייהם של החטופים.
כאשר החלה ההפיכה המשטרית הסברתי כאן, שבתי המשפט חייבים להיות לעומתיים לשלטון, לכל שלטון. כי רק כך הם ישחררו עצורים, רק כך הם יזכו נאשמים, רק כך הם יבטלו הפקעות, רק כך הם יחייבו את המדינה בפיצויים, רק כך הם ימנעו שחיתות. כעת החובה הזאת ברורה ודחופה מאין-כמותה. כעת בתי המשפט הם המגן האחרון בפני עריצות רודנית של משטרה, ההופכת לגוף פוליטי בשירותו של השר הקיצוני ביותר אי-פעם בממשלת ישראל. כעת בתי המשפט צריכים לבחון בשבע עיניים בקשות למעצרים של מפגינים ומוחים, של מניפי שלטים ומפיצי עלונים.
|
|
|
|
|
 להקצות יותר שופטים לתיקי המעצרים [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]
|
|
כאן אנחנו חוזרים לתמונה שתיארנו בראשית הדברים. כיצד עושים זאת עם 208,753 תיקי מעצרים – ממוצע של כמעט 600 ליום? כיצד עושים זאת כאשר לכל שופט יש אולי רבע שעה כדי להחליט אם לעצור או לשחרר? עושים זאת על-ידי מתן עדיפות – הן במעצרי הימים, הן במעצרי תום ההליכים והן בימי המוקד – לתיקים בהם הרקע להליך הוא פוליטי/מחאתי/ציבורי.
ואז נכנסים לעומק, בוחנים את הראיות, שומעים בפירוט את גרסת החשוד, דורשים לראות את הסרטונים ממצלמות הגוף של השוטרים, זוכרים שלא מדובר בפושעים מסוכנים, מקיימים את מצות המחוקק: חלופת מעצר היא העדיפות הראשונה, מעצר מלא הוא החלופה האחרונה. אם צריך, מאריכים את יום הדיונים. ואילו נשיאי בתי המשפט חייבים להבין את המציאות החדשה ולהקצות יותר שופטים לתיקי המעצרים, גם על חשבון תיקים אחרים, במיוחד בידי ראשון שאחרי סופי שבוע של מחאה או אחרי אירועי מחאה בולטים. כי רק השופטים יכולים להגן באמת עלינו מפני מעצרים פוליטיים.
אי-אפשר לסמוך על המשטרה שהיא תעצור רק את מי שאכן עברו את גבול החוקי במחאותיהם. אם כבר, הנחת היסוד – כפי שמלמדים הנתונים – צריכה להיות הפוכה: מדובר במעצרי שווא מיותרים, שמטרתם להטיל אימה כלפי הציבור ולהתחנף כלפי השלטון. בן-גביר וחבורתו מהלכים אימים גם על שופטים ותוקעים קידום של מי שהחלטותיו אינן נראות להם. לכן, זהו מבחן גדול עוד יותר למקצועיות, לאחריות, לעצמאות ובעיקר לאנושיות של השופטים.
מתישהו הגל הנורא הזה של כהניזם בריוני יחלוף מן הארץ, מתישהו הציבור הישראלי יקיא את בן-גביר וינקה את המשטרה. זה גם יהיה היום בו יינתנו הציונים לשופטי ישראל: מי התקרנף ומי עמד בפרץ. מי שתק ומי עשה. מי סייע ומי התנגד. מי עמד לצד הרודנות ומי התייצב לצד הדמוקרטיה. המבחן מתחיל מחר בבוקר.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
16/09/2024
|
|
|
עודכן: |
16/09/2024
|
|
|
בריק. יושב בבניין הטיגרט המנדטורי [צילום: דוברות המשטרה]
מלצר. דורש פגישה דחופה [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
אורי כרמל / Uri Carmel
תפוס כינוי יחודי
עשרות מיליוני עובדים מאסיה ומאפריקה נותרו ללא הגנה כלכלית 
