השר ברקת לא הבריק במיוחד

שאלה לשר ניר ברקת: "צפית אתמול בתוכנית עובדה עם העדות של אלי שרעבי?"

התשובה המקוממת של השר אולי תעלה לו בעתידו הפוליטי. האם זה העונש לו ראוי השר ברקת? ודאי! אם הוא נכנס לגוב האריות ומכניס ראשו ללוע הארי (התוכנית של אופירה וברקוביץ' בטלוויזיה), בל יתפלא אם האריה יסגור את לסתותיו.

אבל לוע הארי זה משפט שדה, בואו ננסה לדון את השר ברקת בבית משפט של צדק. בואו נפרק את המשפט למרכיביו: נאמרת המילה "צפית", השר מקשיב "אתמול", השר נדרך "בתוכנית" וכאן מתגברת סקרנותו - האם ישאלו אותו על התוכנית של יינון מגל? או על התוכנית של אראל סגל?

ואז המראיינת אומרת "עובדה" ובאותה שנייה נאטם הראש של ברקת, טמפרטורת המוח שלו עולה ל-180 מעלות בצל, עשן יוצא לו מהאוזניים, קיטור יוצא לו מן האף, את יתרת המשפט הוא כבר לא שמע, ואז הוא זורק תשובה מקוממת שכאמור עלולה לעלות לו בעתידו הפוליטי.

"עובדה" אחת, שעלולה להרוס לשר ברקת עמל של שנים רבות. הוא בישל דייסה, הוא יאכל אותה, תרתי משמע.

ומאיפה כל זה בא? מאז ומתמיד ידענו על שנאות וטינה בקרב פוליטיקאים. הפוליטיקה היא דרך חיים יצרית ותחרותית בה השיטה להתקדם מחייבת את המתמודד לדרוך על חבריו ושותפיו לשעבר, ולמחרת להתחבק אתם ולהסתחבק אתם בציבור.

הפוליטיקה מאכלסת שתי רשויות שלטון, הממשלה והכנסת, והם "מצורעים" מראש. יש לנו שתי רשויות שלטון נוספות, בתי המשפט והעיתונות, אשר למעט העיתונות המפלגתית, היו לאורך שנים אי-בודד המנותק כמעט מסטיגמות פוליטיות.

אז הגיעה מכת ברק (אהרן) ובמקביל נולד דור חדש לעיתונות, ושתי מערכות השלטון האלה נצבעו בצבעים פוליטיים עזים, ומעגל התיעוב הטבעי בין פוליטיקאים לבין עצמם התרחב ונוספו אליו גם העיתונות וגם מערכת המשפט. ולכן אם סיפרת לליכודניק על התוכנית "עובדה", אטמת את אוזניו, בדיוק כמו שיאטמו אזניו של איש שמאל כאשר הוא ישמע על "הפטריוטים".

מפוליטיקה של זהויות, עברנו לצערי גם לעיתונות של זהויות, ולמערכת משפט של זהויות, ואם פוליטיקה של זהויות היא בחלקה רע הכרחי, הרי שעיתונות ובתי משפט של זהויות הם רע הרסני. וכל זאת בלי להמעיט מחומרת ההתבטאות האומללה של השר, התבטאות שהוא התנצל עליה ותיקן אותה.

במקורותינו כתוב "מודה ועוזב ירוחם", אך לפחות בחצי השמאלי של עיתונות הזהויות שלנו, מקורותינו פחות נחשבים, מקורותינו שהם ההצדקה היחידה לקיומנו, הם מיושנים מידי עבורם, אנכרוניסטים, וליתר דיוק פאראכרוניסטים.