נאמנות למשפחת המלוכה

ברור שמותר לרמטכ"ל להחליף את דובר צה"ל. ולכן שופרות הממשלה קופצים על הביקורת כמוצאי שלל רב ופונים לבקר את המבקרים את הרמטכ"ל על הדחתו/אי קידומו של הגרי.
השופרות מוסיפים לרוב גם טענה בסגנון: "פתאום מותר בזמן מלחמה לבקר את הרמטכ"ל רק כי הוא לא מתיישר עם האג'נדה השמאלנית?!?!"

ובכן, כפי שכתבתי, מותר להחליף דובר. אבל ההחלפה אינה מנותקת מאירועים נוספים. למשל, אנחנו יודעים בוודאות שבנימין נתניהו (או משפחתו) רוצים שהגרי יודח. עוד אנחנו יודעים, שהמינויים של נתניהו ורעייתו מבוססים בראש ובראשונה על נאמנות למשפחת המלוכה - המנהיג העליון (כפי שמכנה אותו ניר ברקת) ומשענת חייו (ששולטת במנהיג העליון ביד רמה).

האם אייל זמיר הדיח את הגרי מסיבות ענייניות? ייתכן. אבל סימני השאלה יותר מאשר סבירים, בעיקר כאשר הגרי הוא קצין איכותי ומצטיין, מהסוג שצה"ל צריך.

לגבי הביקורת שפתאום מותר לבקר את צה"ל וקציניו, הרי מדובר בהבל מוחלט. יש הבדל בין ביקרות שמגיעה ישר מראש הממשלה, שיש לו אינטרס להתחמק מאחריות, לבין ביקורת ציבורית.

אני מאוד מקווה שזמיר הוא איש ישר והגון שינהל את צה"ל בצורה עניינית ולא כנועה לאינטרסים פוליטיים. בהחלט ייתכן שהוא מבין שהוא צריך טיפה להתפשר מול המנהיג העליון ורעייתו בשביל לעשות את הדברים החשובים יותר על הצד הטוב ביותר. ואולי, ההדחה/אי הקידום ענייניים לחלוטין. מוזר, אבל אפשרי.

ולגבי הטור של נוה דרומי? עזבו, סתם צילום מסך שיהיה ברור על מה אנחנו מדברים כאן. חבל לבזבז מלה נוספת על הטור המטומטם שלה.