"אין סמכות ללא אחריות"

"אין סמכות ללא אחריות ואין אחריות ללא סמכות". זהו מושכל ראשון בכל מערכת חפצת חיים וזה לב ליבו של הויכוח סביב ההפיכה המשפטית שבוצעה כאן בעשורים האחרונים והביאה לניתוק אבסורדי בין סמכות ואחריות. ניתוק שמגיע כעת נקודת קצה סביב כפיית המשך כהונתו של רונן בר כראש השב"כ

היום התקיים הדיון הביטחוני החשוב שאמור היה להתקיים ביום שלישי והתבטל. הדיון היום התקיים ללא השתתפות ראש השב"כ מטעם בג"ץ והיה טוב חשוב ומועיל.

בתקשורת היו מי שמסגרו את הודעתי ביום שלישי ולפיה לא אשתתף הדיון אם ראש השב"כ מטעם בג"ץ יוזמן אליו כ"חרם" על רונן בר. אבל זה ממש לא העניין ואני מבקש להסביר בפוסט הזה את כוונתי:

נתחיל בזה שרונן בר הוא ראש שב"כ שנכשל קולוסלית בתפקידו. הוא אחראי אישית לאסון הגדול בתולדות מדינת ישראל. הוא עומד בראש ארגון הביון שאמור היה לספק את ההתראה למתקפת חמאס ובמשך שלוש שנים נרדם בשמירה ואפשר את ההונאה האסטרטגית הגדולה שביצע סינוואר למדינת ישראל. רונן בר קיבל אינדיקציות בלילה שבין השישי לשביעי לאוקטובר להתרחשות כל שהיא ברצועת עזה וקיבל החלטה שגויה להמשיך בשגרה, לא להקפיץ כוחות ולא להעיר אף אחד בדרג המדיני, החלטה שעלתה לנו ב-1,200 אזרחים שנרצחו, ונשחטו, ונאנסו ונשרפו בטבח הנורא שביצע בנו חמאס, ול-250 חטופים שחלקם נאנקים עדיין במנהרות בעזה בשבי חמאס.

לו היו לו מעט כבוד עצמי ומעט יושרה ואחריות הוא היה מחזיר את המפתחות מיוזמתו בבושת פנים ב-8 לאוקטובר ומסתגר מאז בביתו בלי להוציא את האף החוצה עד יומו האחרון. במדינה מתוקנת אם הוא לא היה עושה את זה לבד הדרג המדיני היה מדיח אותו באופן מידי. בארה"ב של הנשיא ביידן, לקח לראש השירות החשאי 3 ימים לאחר ניסיון ההתנקשות בטראמפ כדי לשים את המפתחות ולקחת אחריות על הכישלון.

במקום זה, בר נאחז בקרנות המזבח ביהירות ובשחצנות, כאילו המדינה זה הוא, כאילו אם הוא ילך השירות יקרוס, כאילו האחריות מוטלת על כל העולם חוץ מעליו. בר משכתב את ההיסטוריה בתחקירים מפוברקים וכעת כופה את עצמו על הדרג המדיני הנבחר באלימות של היעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ. בר גורם עוול עצום לאלפי עובדי ועובדות שירות הביטחון הכללי המסורים שעושים עבודת קודש למען ביטחון ישראל, גורר אותם בעל כורחם למרכזה של סערה ציבורית, משתמש בהם ככלי והופך אותם לבני ערובה במאבק אישי שלו, מטלטל אותם ואת הארגון ופוגע אנושות באמון הציבור בארגון.

אבל בהפוך על הפוך, הרגע הזה יכול להיהפך לרגע מכונן, רגע שבו מעז יוצא מתוק, רגע שבו המשפט והמשפטנים יאלצו להבין את מגבלות הכוח. רגע שבו כולם יבינו שהמשפט יכול אולי לכפות טכניקה, הוא פשוט לא יכול לכפות מהות.

לאחר שהממשלה כולה הביעה פה אחד אי-אמון בראש השב"כ והחליטה על סיום כהונתו על בסיס חוק מפורש הקובע כי הממשלה מוסמכת לעשות זאת, שופטי בג"ץ שיכורי הכח הוציאו צו ביניים שכופה על הממשלה את המשך כהונתו של רונן בר. מרגע זה רונן בר הוא ראש שב"כ בחסות בג"ץ. הוא ממשיך לקבל תלוש משכורת כראש שב"כ, על הדלת של לשכתו במטה הארגון מתנוסס שלט שבו כתוב "ראש השב"כ", יש לו נהג ורכב כמו לראש השב"כ. אבל הא, ותו-לא. בית המשפט לא יכול לכפות אמון ויחסים בין אישיים. הוא לא יכול לכפות עלי להקשיב לו, לקחת אותו ברצינות בקבלת ההחלטות, לסמוך עליו ולתת בו אמון. לי אין אמון בראש השב"כ, אני סבור שהוא כישלון ביטחוני מהדהד והבנה דמוקרטית ממנו והלאה. אין שופט בעולם שיכול לכפות עלי לתת בו אמון, לנהל איתו יחסי עבודה בינאישיים טובים, לסמוך עליו ולקבל איתו החלטות.

שופטי בית המשפט העליון, כדרכם, בורחים מהחלטות ומאחריות ולא נותנים פסק דין. הם שלחו את הממשלה והיועצת "להידבר" ולהוציא להם את הערמונים מהאש. בערב חג הצעתי לראש הממשלה להודיע לבג"ץ שהוא דורש פסק דין כאן ועכשיו. הצעתי לו להודיע שהוא מסיר אחריות מהשב"כ ומעביר אותה לבית המשפט. שהשופטים יקחו אחריות. אם הם רוצים סמכות שיבינו שזה מגיע בחבילה אחת עם אחריות כבדה. שיודיעו לנו מיהו ראש השב"כ מבחינתם, עד מתי הוא מכהן ומי מחליף אותו. שיקבעו איתו ישיבות עבודה סדירות, יקבלו ממנו דין וחשבון ויפקחו על פעילותו לסיכול טרור, ושיתקצבו אותו מתקציב בית המשפט העליון. כל זאת, עד שהם יודיעו שהם מחזירים לידינו את האחריות ואיתה את הסמכות להדיח ראש שב"כ כושל שסרח ולמנות ראש שב"כ שאנו סומכים עליו שיוביל את הארגון.

ראש הממשלה החליט אחרת, ואני מכבד את החלטתו, אבל אני לא מתכוון לעבוד יותר עם ראש השב"כ מטעם בג"ץ שפשוט אין לי אמון בו.

עכשיו, אם בית המשפט מבקש לכפות עלי אז שייתן לי הנחיות ברורות,
- לאיזה דיונים חייבים להזמין אותו, האם ומתי חייבים לתת לו לדבר ובאיזה שלב של הדיון, איך בדיוק חייבים כל השרים להקשיב לו והאם מותר או אסור להם לצאת להפסקת קפה או שירותים בדיוק כשהוא מתחיל לדבר, האם ואיך אנחנו חייבים לקחת ברצינות את הערכותיו ועצותיו ואלו החלטות אנחנו צריכים לקבל על בסיסן. ובקיצור, שיקחו אחריות וינהלו את המלחמה ואת ביטחון ישראל במקומנו. אין "חצי הריון" ואין חצי אחריות.

ואת זה כמובן אין להם שום דרך לעשות ולכן לא יהיה להם מנוס מלהחליט שפשוט אי-אפשר לכפות על ממשלה להמשיך לעבור עם ראש שב"כ שאין לה אמון בו. הם יכולים לחשוב שאנחנו הכי לא בסדר בעולם, ועדיין יש דברים שאין להם שום יכולת לכפות. כמו שהמשפט לא יכול לכפות על השמש לזרוח במערב, כמו שהוא לא יכול לכפות על בני זוג להמשיך לחיות יחד באהבה ובאמון, הוא לא יכול לכפות על ממשלה לממש את אחריותה לביטחון ישראל באמצעות אנשים כושלים שדוחפים אותנו לפי תהום שוב ושוב ושוב. הניסיון לכפות על הממשלה כהונה של ראש שב"כ הוא עוד שיא של אבסורד שממחיש את הניתוק של בית המשפט מהמציאות.

אז לי אין שום כוונה לשבת עם בר בדיונים. אם יגיע לדיוני קבינט (שנקבעו על-פי חוק ולכאורה בג"ץ הכריח להזמין אותו) אצא כשהוא ידבר. מבחינתי החל מהעשירי לחודש הוא ראש שב"כ מטעם בג"ץ ושופטי בג"ץ היהירים מוזמנים לשבת איתו ולדון איתו בכל נושא שימצאו לנכון.
אני מאוד מקווה שבקרוב תוכל הממשלה למנות ראש חדש לארגון הכל כך חשוב הזה, ראש שמבין בביטחון ובמודיעין אך גם בדמוקרטיה, ראש שיבריא את הארגון, יחבק את אנשיו ויחזיר להם את האמון ויוביל אותם מול אתגרי הביטחון הגדולים שמולם ניצבת מדינת ישראל.