המהלך הצפוי של בני גנץ

כשנודע דבר הסנקציות האישיות שהטילה בריטניה (שמאז הצטרפו אליה קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד ונורווגיה) נגד בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן-גביר, המחשבה הראשונה שלי הייתה ׳מעניין מה בני גנץ יכתוב בתגובה׳. הנחתי שיבקר את הבריטים, שימנע מהטלת אשמה על הממשלה ושיגן על בן-גביר וסמוטריץ׳. לצערי, צדקתי.

גנץ הלוא שובר ימינה בעקביות כבר חודשים, בין התבטאויות נגד מדינה פלשתינית להופעות מזהירות בכנסים בעפרה. ועם כל הכבוד, הוא מעולם לא היה שמאלני במיוחד הרי. אבל כשהוא כותב שהטלת סנקציות על כהניסטים ומשיחיים, שעצם היותם חלק מהממשלה ב-7.10 הרי שימש עבורו הצדקה להצטרפות על תקן ׳מבוגר אחראי׳ (זו אחת הסיבות המרכזיות שהוא וגדי איזנקוט מציינים כהגנה על המהלך עד היום), הוא עושה אחד משני דברים: (א) את מה שהוא באמת מאמין בו. כלומר, להגן על ׳הממלכה׳, לרבות הממשלה, בכל מאודו; או (ב) את מה שהוא חושב שנבון עבורו מבחינה פוליטית.

והאמת היא שבין אם הסיבה היא א׳ ובין אם היא ב׳, מדובר בשגיאה: פוליטית, ביטחונית, דיפלומטית, מוסרית, איך שלא תהפכו את זה. כי כשיושב-ראש של מפלגת מרכז קורא להחלטת הבריטים, הנורבגים ואחרים ׳כשל מוסרי עמוק׳ ומציג את ההחלטה לפעול נגד קיצוני הקיצונים בממשלה שלנו, אנשים שלפני עשרים שנה כל הכנסת הייתה מתרוקנת אם היו עולים לדבר, כ׳דלק לטרור עולמי׳, הוא לא רק מגן על אנשים שחיסלו עליו ׳מחסניות שלמות של עלבונות מילוליים שחורגים הרבה מעבר לאי-הסכמה פוליטית. הוא מגן על מי שפוגע אקטיבית בישראל בכל יום מחדש.

אלה אנשים שהופכים את המלחמה המוצדקת ביסודה למלחמת שמד נצחית שתכליתה לא קשורה בכלל לחמאס ולביטחון, אלא לכיבוש שטחים והרחבת התנחלויות. אלה אנשים שחיים ב׳תקופה של נס׳, של התעלות רוחנית והכנה לבוא המשיח, בזמן ששאר החיים בטראומה קולקטיבית, דיכאון, עצב בלתי נתפס וחרדה קיומית למרות הישגי המלחמה. אלה אנשים שההתבטאויות המזעזעות שלהם מראות לעולם - ולנו - שישראל לא הורגת ילדים כתחביב, אלא כתכלית (קשה לשמוע, אני יודע. אבל צריך להיות לכם קשה יותר לשמוע אותם אומרים את זה מאשר אותי מצטט אותם). אנשים שחברי מפלגתם עסוקים בפריצה לשדה תימן, בהאשמות בגידה כלפי גיבורי ה-7.10 שחטאם הוא חילוקי דעות רעיוניים, בהפצת שנאה, שסע ופילוג בעם.

את בצלאל סמוטריץ׳, גזען מדופלן וגאה, אנטי-להט"ב, אנטי-נשים, שונא זרים שמעוניין ׳להכריע׳ את הפלשתינים, יש להוקיע ולהקיא מתוכנו. את איתמר בן-גביר, האיש והסמל של הרכב של רבין, עבריין מורשע, מסית מאין כמותו, משסע כוחות משטרה באזרחים ואחד השרים הכושלים בתולדות המדינה, יש לבעוט לישימון הפוליטי. אמנם, זה לא נעים כשממשלות זרות פועלות נגד שרים שלנו. אפשר היה למנוע את זה אם גנץ ודומיו היו פועלים נגד השרים הללו מבעוד מועד, מונעים מהם השפעה דרמטית כפי שצברו, מוחים ברחובות ובכנסת גם יחד ולא עסוקים בלחפש תירוצים חדשים לשמר את חיי הממשלה ואף לחבור אליה בשעה שהציבור הענק, האיכפתי, הלוחם - יוצא למילואים בא׳ עד ה׳ ולרחובות במוצ"ש שוב ושוב רק כדי שיהיה כאן טוב יותר.

הכשל, ובעצם הריקבון המוסרי העמוק, פשה בלשכת רה"מ החלופי לשעבר, לא בממשלת בריטניה. ואם היה לו שמץ של מושג - פוליטי, דיפלומטי ואחר - אולי היה מבין את זה, ואולי היה מקבל היום 20, לא 7 מנדטים בסקרים. אבל גנץ, כהרגלו בקודש, ממשיך להרוס לעצמו ולכל יתר המחנה. זה חזק ממנו. והערה לסיום: כן, ישנו סיכוי מסוים שגנץ ייבחר לכנסת הבאה. יש קהל שהולך איתו באש ובמים. קטן, אבל אמיתי. ויהיה צורך לעבוד איתו. אבל זה לא אומר שצריך להימנע מביקורת כלפיו, אפילו קשוחה מאוד, כשהוא מרחיק באופן מוחשי מאוד את אותה כנסת הבאה מהגעה לעולם.