הרוב השמרני בביהמ"ש העליון נתן לטראמפ ב-2025 שורה של נצחונות

בכמה מקרים מרכזיים הצליח בית המשפט להכריע פה אחד, גם אם מנימוקים שונים. כך היה במקרה של מלכ"ר קתולי בוויסקונסין, כאשר נקבע שהוא זכאי להקלות במס למרות שפעילותו אינה דתית בעיקרה. עוד נקבע, כי ממשלת מקסיקו אינה יכולה לתבוע יצרני נשק אמריקניים בטענה לאחריותם לפשעי הקרטלים בתחום הסמים. כל התשעה הסכימו שהמשתייכים לקבוצות רוב אינם צריכים לעמוד בנטל הוכחה מוגבר כאשר הם טוענים לאפליה במקום העבודה.

מספר פסקי הדין השנה דומה לזה של 2020, שנת הקורונה, ומן הנמוכים ביותר מאז שנות ה-1930 – במקביל לעלייה במספר צווי הביניים, המחייב את השופטים להכריע במהירות וגם בזמן הפגרות. שנת הדיונים נמשכת מיום שני הראשון באוקטובר ועד סוף יוני; ב-1983 העיר רוברטס, אז יועץ משפטי בבית הלבן, ש"רק שופטי בית המשפט העליון ותלמידים" מקבלים חופשה לכל אורך הקיץ. הנשיא רוברטס מקבל כעת את מבוקשו, בדמות הבקשות לצווי ביניים.

הזמן החציוני הדרוש להכרעה בתיק רגיל הוא שנה, לאחר הגשת טיעונים בכתב משני הצדדים ולרוב גם בקשות הצטרפות מצד ידידי בית המשפט. לאחר מכן מתקיים דיון פרונטלי, השופטים דנים בנושא ביניהם ומחליפים ביניהם את טיוטות חוות הדעת. כאשר מתפרסם פסק הדין, ברור שהתיק קיבל את מלוא תשומת הלב.

צווי ביניים הם סיפור אחר, מציין הטיימס. למעט תיקים של עונש מוות, בהם ההכרעה מיידית, הזמן החציוני להכרעה בהם הוא שלושה שבועות. במסגרת צווים אלו בשנה היוצאת, בית המשפט התיר לממשל להסיר את ההגנה מ-350,000 מהגרים מוונצואלה ולסיים את התוכנית ההומניטרית ממנה נהנו 500,000 מהגרים מקובה, האיטי, ונצואלה וניקרגוואה. במקרים אחרים, הוא הורה לממשל להעניק הליך ראוי למהגרים ספציפיים.

בבחינת הפסיקה לפי שופטים מצא הטיימס, כי רוברטס נמנה על הרוב במספר הגדול ביותר של פעמים, ואחריו קוואנו, קוני-בארט וקגן. המשמעות היא שבית המשפט אינו "השמרנים תמיד זוכים" כפי שציפו, אלא של שמרנים מתונים המצליחים לגייס לצידם לפחות חלק מהליברליות. קוואנו היה עם הרוב 89% פעמים מאז הצטרף לבית המשפט – השיעור הגבוה ביותר מאז 1953. קוני-בארט, עם 84%, השוותה את השיא של אנתוני קנדי.

גם בתוך הקבוצות אין תמיד אחידות דעים. שיעור ההסכמות בין תומס לגורסץ' ירד ב-15 נקודות האחוז לעומת השנה הקודמת, ובין קגן וסוטומאיור – ב-13 נקודות האחוז. הפערים כמובן גבוהים בהרבה בין הקבוצות: שיעור חוסר ההסכמות בין קגן לאליטו עלה ב-22 נקודות, ובינה לבין תומס – ב-29 נקודות (השניים נחשבים לשמרנים ביותר בין השישה). הבדל נוסף הוא בין שני שופטים שטראמפ מינה: קוני-בארט תמכה בממשל הכי הרבה פעמים מבין השמרנים, וגורסץ' – הכי פחות.