מה ניתן ללמוד מאיגרת ראשי החמאס אל חיזבאללה וכוח קודס

רק לעיתים רחוקות זוכה מסמך שלל מבית היוצר של חמאס להדרת קודש של ממש ולסופרלטיבים המשווים לו מעמד של מאגנא כרטא, קרי, מסמך מכונן. שפר גורלו של מסמך השלל המכיל איגרת אישית של ראשי החמאס אשר שוגרה ב-7 באוקטובר 2023, במקביל לתחילת המתקפה של מחבלי הנוח'בה על העוטף, או זמן קצר לאחר שהחלה, אל מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ואל סעיד איזאדי מפקד "גיס פלשתין" בכוח קודס של משמרות המהפכה של אירן.

האיגרת רוויה בתכנים תיאולוגיים ובפסוקי קוראן ומכילה שלושה מסרים עיקריים:

א. רהב והתעלות רוחנית הבוטחת בהצלחת מבצע "טופאן אל-אקצה" המכוון להשמדת ישראל.

ב. התנצלות בפניהם של נסראללה ו-איזאדי על מידורם ממועד המתקפה על ישראל בטענה של ביטחון מידע הכרחי. בלשון האיגרת: האתגר העומד בפנינו הוא "להשיג את אלמנט ההפתעה נגד האויב ולהתקיפו בהפתעה", וכן מהלכי הסתרה "אפילו בתוך שורת הפיקוד שלנו".

ג. קריאה אל הדגל לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות המסונפות ל"כוח קודס", לחבור להצלחה המבצעית של חמאס ולהוסיף נדבך למערכה כוללת נגד היישות הציונית, תוך התלכדות הזירות, "למיטוט משטרי הבגידה והנירמול [בעולם הערבי]", וקונקרטית, לסיכול מהלכי הנורמליזציה שבין סעודיה לבין ישראל. מהבחינה האופרטיבית מייעצים ראשי חמאס כי "צריכה להיות השתתפות פעילה מצד כל כוחות ציר ההתנגדות האחרים (הקבוצות השונות) ומכל הזירות ובמקסימום כוחם. המשך הפצצה מרוכזת ומתקפה באמצעות כטב"מים משך יומיים או שלושה עתיד להשיג את המטרה, ברשות אללה".

ראשי תנועת החמאס ממקדים, ולא במקרה, את הארגומנטציה להצדקת המהלך הצבאי הכולל נגד ישראל, סביב הצורך להיחלץ להגנה על מקדש אל-אקצה בפרט ו-אל קודס בכלל, בלשון האיגרת "כותרת המערכה חייבת להיות אל-קודס ואל-אקצה". כהמחשה לכך נכתב כי "הם [הישראלים] כבר לא מסתירים את כוונותיהם להרוס את אל-אקצה ולבנות את בית המקדש ואין הוכחה גדולה יותר לכך מאשר הבאת פרות אדומות"... לפיכך קובעים ראשי החמאס באיגרתם כי "המכה הזו תהיה עונש הולם למתקפותיו של האויב".

בה בשעה מנסים מחברי האיגרת להציג את הפעולה בעיתוי הספציפי שנבחר, כסוג של מתקפת מנע, לסיכול כוונותיה של ישראל לפעול נגד חיזבאללה ולתקוף את תוכנית הגרעין של אירן, בנוסף להבעת חשש מפני השלכותיה המעשיות של החלטת הקבינט הישראלי מ-22 באוגוסט 2023, בקונטקסט של חמאס. מנוסח הדברים מזדקר לעין מאמץ השפעה מגמתי ושקוף כלפי חיזבאללה ואירן, אשר סביר כי היה רחוק מלשכנע את נמעני האיגרת בביירות ובטהרן.

מהי אפוא חשיבותה של איגרת ראשי חמאס והאם אומנם טמון בה סממן של "אוצר מודיעיני" יוצא דופן? ייאמר על הסף כי ממד מסמכי השלל הוא כמו בהכרח מאגר מודיעיני בלתי נדלה, באופן ה"מלבין" לא אחת, חומרי מודיעין רגישים שנאספו בזמן אמת על-ידי סוכנויות המודיעין הישראליות. לפיכך המדובר בסוג של ארכיון דינמי, שהשימוש הסלקטיבי בפריטים הנכללים בו הוא בגדר המתבקש, בראש וראשונה לצורכי הסברה, ללא מגבלות צנזוריאליות או אילוצים של ביטחון מקורות.

לגופם של הדברים ניתן לדלות מאיגרתם של ראשי החמאס שלוש תובנות מרכזיות:

א. חידוד שיתוף הפעולה האינטימי וההדוק בין חמאס לבין חיזבאללה ואירן.
ב. חתירתה של תנועת חמאס להוביל למערכה רב-זירתית נגד ישראל.
ג. הביטחון העצמי המופגן של חמאס בהצלחת המערכה הצבאית נגד ישראל.

מן הראוי להדגיש כי למסמך זה לא הייתה משמעות התרעתית, גם אם היה נקלט באמצעי האיסוף הישראלים בזמן אמת, שכן שיגורו אל מכותביו בביירות ובטהרן היה בדיעבד, לאחר מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. עוד ניתן להסיק מאיגרת ראשי חמאס כי בניגוד לדעה שרווחה במערכת המודיעין הישראלית, לא נשקל מועד מוקדם יותר לביצוע המתקפה, כאשר מסתמן כי רק במהלך המחצית השנייה של שנת 2023, בשלו התנאים המצרפיים להשקת יוזמת הפלישה הצבאית לשטח ישראל, שיצאה אל הפועל בסופו של דבר ב-7 באוקטובר.

בסיקור עניין האיגרת יוצאת הדופן של חמאס, עמדו מובילי דעה בתקשורת הישראלית לא רק על מה שיש בה, אלא לא פחות מכך, הפנו זרקור אל מה שאין בה; ובקונטקסט הנוכחי, הדגישו כי לא אוזכרו במסגרתה כלל ועיקר המחאה, הקרע הפנימי, תופעת הסרבנות וההפגנות הסוערות בישראל, כחלק בלתי נפרד של הסיבות ליזום המתקפה נגד ישראל. דומה כי ארגומנט זה לוקה בכשל לוגי, שלא לומר בסוג של הטיה המלווה בפרשנות מגמתית המשרתת אג'נדה פוליטית. מעשית, מתקיים הבדל מהותי בין ארגומנטים אידאולוגיים תיאולוגיים קנאיים-משיחיים, המייצרים מכנה משותף בקרב "ציר הסירוב" להתגייסות למטרה המקודשת של הכנעת ישראל, לבין שיקולים טקטיים-אופרטיביים, כגון זיהוי נתוני חולשה בישראל, שיש בהם כדי להשפיע על הזדמנות מבצעית אשר תשפר את סיכויי הצלחת הפלישה לישראל.

ראוי להזכיר כי גילויי המחאה בישראל ובפרט סממני הסרבנות ואי-ההתנדבות לשירות מילואים בצה"ל קיבלו, ולא בכדי, ביטוי בולט בכלי התקשורת המזוהים עם חמאס בחודשים שקדמו למבצע "טופאן אל-אקצה", והוצגו כמאיצים להוצאה אל הפועל של הפלישה לשטח ישראל ב-7 באוקטובר. עובדה זו אינה נסתרת כלל באגרת ראשי החמאס, אולם אין בכך כדי לאיין את השפעתה ברקע הדברים.

בשולי הדברים וכנקודה למחשבה, יש לתהות מהיכן שאבו ראשי חמאס את הביטחון העצמי המובהק בהצלחת המהלך הצבאי שיזמו נגד ישראל ב-7 באוקטובר, בהינתן הנחת העבודה לפיה לצה"ל יתרון צבאי מוחלט במאזן הכוחות מול הארגונים הפלשתינים ברצועת עזה? כלום לא הביאו בחשבון את הסבירות למתקפת-נגד עצימה שתמיט חורבן על רצועת עזה? האמנם חששו ראשי החמאס כי צה"ל נערך למתקפה בערב 7 באוקטובר, כאשר הייתה בידיהם תמונת מודיעין מפורטת על ההיערכות המדוללת של הצבא בגזרת עוטף עזה? מהיכן אפוא, דלו ראשי השב"כ ואמ"ן את החשש מ"מיס-קלקולציה", שממנה נגזרה ההחלטה לדלל עוד את פריסת כוחות צה"ל לאורך הגבול? תהיות שלא נמצא להן הסבר המניח את הדעת!