הנורמה - דיווחי שקר

חמישים דקות אחרי הפקודה לתקוף בבוקר יום שני, 8 באוקטובר 1973, היה גונן בטוח שהמצרים נשברים. כדי לנצל את ההצלחה הוא ביקש לעבור מיד לשלב השני של התוכנית. הוא התקשר לשרון והורה לו להתכונן לתקוף מערבה, לכִווּן התעלה.¹ ב-09.15 דִּיוַּח אדן לגונן: "נדמה לי שלאט-לאט אנחנו מצליחים לטאטא את הכול". הייתה זאת מִשאלת-לב של אדן, שלא היה לה כל בסיס במציאוּת, ושלא ניתן היה לגזור אותה מדיווּחיו של המח"ט "התוקף", גבי עמיר. גונן התקשר מיד עם שרון ואמר לו שהוא לא עומד להפעיל אותו מיד (שהרי אין טעם לבזבזו על גִזרה שאדן יכול לטפל בה), אלא מאוחר יותר, לשם מיטוט הארמיה השלישית וצליחה בדרום. בכך רצה גונן לבצע מהלך הכרעה לכל אורך החזית עוד באותו יום. ב-09.30 הודיע גונן לאדן "להשמיד את כל הכוחות בסביבה עד ׳מצמד', ורק אחר-כך לעבור (לצלוח). התנועה חייבת להמשיך דרומה. אם אפשר לעבור ב'חיזיון', לנסות להעביר יחידה קטנה שתישאר על הגדה, לתפוס מאחזים קטנים בצד השני, לעבור מהר דרומה ל׳מצמד׳² ושם לחצות". אדן הסכים לנסות להתקרב לתעלה.

גונן התקשר מיד עם המטכ"ל, וב-09.32 הוא הודיע לעוזר הרמטכ"ל, רחבעם זאבי ('גנדי'), שכוחות סיור קטנים של אוגדת אדן חצו את התעלה באזור המעוזים "פורקן" ו"חיזיון". זאבי דיוַּח על כך מייד לרמטכ"ל אלעזר שקיים אז דיון עם שר הביטחון דיין על המצב בחזית והשניים דנו בשאלה האם לדַוֵּחַ על צליחה בישיבת הממשלה שתתחיל אחרי חצי שעה. דיין כה התלהב מן הצליחה שלא הָיְתָה ואמר שלדעתו יש לכבוש את העיר פורט סעיד³. בישיבת הממשלה שהתחילה ב-10.00 ביקש דיין אישור לכבוש את פורט סעיד מייד כי לנוכח העובדה שצה"ל "צלח" את תעלת סואץ יש לצַפּות שלנוכח צליחת תעלת סואץ מערבה, עוד באותו ערב יופעל על ישראל לחץ סובייטי-אמריקני להפסיק את המלחמה בעקבות ההצלחה הצבאית הישראלית.⁴

בניגוד לאופטימיות הבלתי מקצועית במטכ"ל ובממשלה, ב-09.38 הודיע אדן לגונן שאין הוא יכול להתקרב לתעלה ולצלוח אותה, כי הוא עסוק בקרב קשה נגד טילים וטנקים. אבל ב-09.45 הזמין אדן סיוע אֲוִירי והורה למח"ט, גבי עמיר, לחבור למעוז "חיזיון". גונן ששמע את זה, יכול היה להבין שאם פקודיו של עמיר עדיין לא הגיעו למעוז "חיזיון", הם בוַדַּאי לא צלחו את התעלה. למרות זאת הוא לא תיקן את הודעתו למטכ"ל, כי היה בטוח שהַצּליחה תתבצע בקרוב מאוד, ומדוע להקפיד על קטנות כאלה ביום הגדול ההוא? ב-09.50 הוא הודיע שוב לזאבי שכוחות סיור קטנים מאוגדת אדן צלחו את התעלה; כי חוד אוגדת אדן נמצא ליד מעוז "חיזיון"; כי האזור נקי, יחסית, מאויב; כי יש שם גשר והוא עושה הכנות לצליחת התעלה בכוחות שריון. זאבי דִּיוַּח מייד לאלעזר, שסיפר לדיין, שדִּיוַּח לאחר זמן קצר, במצב רוח מרומם, לממשלה שהרי תוכנית הקונספירציה שלו עם שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר ועם נשיא מצרים אנוואר סאדאת מתממשת כהלכה. ⁵

לימים, כתב אדן: "מהתנהגותו של גונן נראה לי כי בכך שהבהיר לי את כַּוָּנותיו, הרי זה כאילו ביצוען כבר הושלם... קשה, אפוא, למצוא קשר בין המצב לאמיתו לבין הערכת המצב (של גונן), וכן בין הדיווּחים שאני מעביר לגונן – ובין הדיווּחים שהוא העביר לרמטכ"ל. <sup>הרמטכ"ל שמע על הדיווּח האופטימי, אך עדיין אינו מאשר. זה אינו מונע את גונן מלהורות לי ב-09.57 לתפוס מאחז בצד השני של ׳חיזיון׳".

ב-09.55 אמר גונן לשרון: "חשוב לי מאוד להיות עם כוח קטן בצד המערבי6</sup> דבר שני, לרדת ליצור מגע עם ׳החַוָּה הסינית', ואחר-כך את המשימה העיקרית באזור 'מצמד׳. האם אתה יוצר מגע עם הצד המערבי (של התעלה)?".

שעתיים ורבע לאחר התחלת ההתקפה הגיע גונן למסקנה שהשלב הראשון בתוכניתו, שלב "אריה", הושג במלואו, ויש לעבור לשלב "דב". סגנו, אורי בן-ארי, ושאר עוזריו הבכירים, לא הסבו את תשומת-לבו לכך שאין לו שום בסיס למסקנה זו. מכאן, שהם היו שותפים לה, או שלא העזו לומר לגונן שהוא נמצא "על הבַּנקֵט". לא רק שהם לא הבינו או ששתקו, אלא גם מילאו את הוראותיו הרות-האסון. ב-10.05 אמר אורי בן-ארי לאדן בקשר ש"יש איזה סימנים קטנים של התחלת התקפלות (של המצרים), לכן מאוד חשוב להגיע במקסימום מהירות עם כל הכוחות לאורך כל הציר שלך מהצפון מ'מילנו' ועד למטה. להגיע למגע ולהשמיד, אחרת הם עלולים להסתלק (לברוח לגדה המערבית של התעלה)".⁸ אדן הבין שלמִפקדת החזית יש ידיעות משלה על התחלת התמוטטותם של המצרים, ולכן לא חשש להעביר אליה דיווּחי שקר, שהרי המצרים מתמוטטים, ומי יבדוק אחר-כך מה בדיוק אֵרע בכל שלב ושלב בקרב?

בשעה 10.00 התחילה בתל אביב ישיבת ממשלה. אלעזר דיוַּח לשרים על התחלת מהלך ההכרעה בדרום, והוסיף: "אם זה יצליח – היום אחרי הצהרים חיסלנו ראש-גשר. בתעלה יש המון חיל-רגלים עם המון טילי נ"ט, זה גורם לנו יותר נפגעים מאשר הטנקים שלהם... קודם כל נגמור עם ראש-הגשר. לכן זה לא יהיה בהכרח חזרה לתעלה. גם לברן וגם לאריק יש הרשות לתכנן ניצוּל הצלחה של מעבָר תעלה... אינני יודע אם זה יֵלך או לא. כרגע ברן כבר מבקש אופציה. הוא מתקרב לאיזה גשר וחושב שהוא עומד עליו, אלוף הפיקוד מבקש רשות מראש. אני עוד לא נתתי... אני רוצה להיות בטוח שזו איננה פריצה צרה מאוד ופזיזה מאד. אני מעדיף השמדת ראש-הגשר ואם נחשוב שזה מספיק מבוסס – הוא יקבל רשות לחצות את התעלה... אם ברן יגמור זאת עד הצהרים ויתייצב – בצד הזה בלבד אז גם בצד השני – אריק יֵצא להתקפה על ראש-הגשר הזה (הדרומי)"⁹".

אילו היה הרמטכ"ל מעורב כפי שהיה יכול להיות מהאזנה לרשתות הקשר, הוא היה יכול לדעת באותה שעה כי ההתקפה נכשלה. אלעזר לא הִטעה אומנם את הממשלה בכַוָּנַת זדון אלא משום שהיה מנותק מן המציאוּת ועִמו רוב אנשי המטה הכללי.

האיומה בהחלטות גונן הייתה לשגר את אוגדת שרון שלושים קילומטרים דרומה. אורי בן-ארי התקשר לשרון ב-10.15, והורה לו: "היכון לתנועה דרומה. בגזרה שלך יטפל ברן. תשמיד בדרך כל מה שתפגוש... כשתגיע לג'ידי¹⁰ אדע אם אתה נכנס לקרב עם השריון שממערב לגזרה הדרומית, או שאתה הולך ישר לצליחה ולכבוש את העיר (סואץ). למטה תצטרך לחצות ב׳ניסן' ולעבור מערבה לפי המשימה".

ב-10.19 ביקש גונן בקשר מהמטה הכללי לאשר צליחה של כוחות שריון ליד מעוז "חיזיון". אחרי דקה קיבל גונן מברק: "רמטכ"ל לאלוף: יש אישור ל׳חיזיון'".
את האישור לא נתן אלעזר אישית, אלא עוזרו, רחבעם זאבי. אלעזר היה אז, כאמור, בישיבת ממשלה. תוך כדי הרצאתו התבקש אלעזר לצאת מחדר הישיבות, וזאבי דיוַּח לו בטלפון, בקצרה, על ההתפתחויות הדרמטיות.¹¹ לפי זאבי, הורה לו אלעזר בטלפון לאשר צליחה. הביוגרף של אלעזר, חנוך ברטוב, מסתייג מכך. זאבי המשיך לדַוֵּח לאלעזר על הצלחות נוספות של אדן, וזאת עשה באמצעות ראש הלשכה של אלעזר, אבנר שלֵו. הוא קיבל אישור, באמצעותו של שלֵו, לצלוח בעוד נקודות מספר, ולשלוח את אוגדת שרון דרומה. ניהול קרב צליחה תוך כדי ישיבת ממשלה, מאות קילומטרים מן החזית – באמצעות טלפון שבור, גונן–זאבי–שלֵו–אלעזר, בעוד אדן לא התקרב אפילו לתעלת סואץ ולא שלט בחטיבותיו – היה יכול להיות קטע ממחזה אנטי-מלחמתי של אריסטוֹפנס, או של חנוך לוין. זה בדיוק היה האופן שבו ניהלה "ליגה א'" של מפקדי צה"ל את מהלך ההכרעה, שלקראתו נערכו בצה"ל אימונים במשך שנים. זה, במבט מיקרוסקופי, אחד הגורמים העיקריים לחיכוך המפורסם בקרב, שעליו מדברים תיאורטיקנים צבאיים; זה הגורם הבלתי-יציב שמשַנֶה את תִפקודה של המערכת מהומוגני למחוּתחָת. דוד אלעזר ניסה לשלוט במהלך ההכרעה בסגנון הפיקוד ההדוק. הוא לא בטח באיש, בוַדַּאי לא בגונן. אבל לשלוט באופן הדוק במהלכים הטקטיים של הקרב ממרחק כה גדול – ובאמצעות ראש הלשכה אבנר שלֵו, שאיננו אינטלקטואל צבאי ולא פיקד בחייו על שום קרב, ובאמצעות רחבעם זאבי, אשר הקרב האחרון שעליו פיקד היה בהיותו מפקד גדוד בתל-מוטילה ב-1951¹² ובקרב מלכיה במלחמת העצמאות לקה בהלם קרב קשר ובגלל תופעות פוסט-טראומטיות קשות הוצא אז משרשרת הפיקוד¹³– הרי זה לבחור את אופן הפיקוד הגרוע ביותר.

ב-10.20 הורה גונן לאדן לצלוח את התעלה במהירות האפשרית בסביבות "חיזיון" כדי שדיווּחיו השִקריים יהפכו לאמיתיים ואיש לא יבדוק את לוח הזמנים אם אכן תושג הצלחה. אדן השיב: "אנחנו נעשה את העסק מה שיותר מהר", ולפי מעשיו לא התכַּוֵּן למה שאמר או שלא הבין במה הדבר כרוך. עד השעה 10.30 חיכתה החטיבה היחידה שהופעלה בחזית, היא חטיבת גבי עמיר, לסיוע אֲוִירי שלא הגיע, ואז התקדם עמיר מערבה ללא סיוע כזה. כבר אחרי שתי דקות הודיע עמיר לאדן שהוא "משחק שמאלה ימינה בתוך אש ארטילרית כבדה, הדלקנו כמה כלים שלהם, ויש לנו מספר פצועים, אנחנו לא מצליחים להתקדם". אדן אמר לעמיר שעליו להגיע במהירות ל"חיזיון", ושאל אם הוא מסוגל לעשות זאת. עמיר השיב: "אי-אפשר לעשות את זה אלא אם לצאת אחורה. יש כוחות משמאלי (של אוגדת שרון) שלא מועסקים שיכולים ראשית כל להיכנס לחיזיון". אדן: "לא רוצים לתת לי אותם, ייתכן שאני אביא את החטיבה של נתן ניר לעזור".

חמש דקות הִרהר אדן מה יעשה. ואז הורה סוף-סוף לניר לנוע עם חטיבתו מסביבות קנטרה דרומה, להגיע עד חטיבתו של עמיר, ולהמשיך למעוז "חיזיון". "יש שם שלושה מעברים (גשרים). תעבור בהם ותאחז בצד השני. לפני שתעשה את זה בהתלהבות, תלמד טוב את המקומות". הוא הורה גם לאריה קרן להעביר גדוד מחטיבתו לחטיבת עמיר. אדן התכַּוֵּן לתקוף בכוח אוגדתי את המצרים ליד התעלה, ולהגיע ל"חיזיון", אבל הוא הִשהה את הפקודה לתקוף במשך ארבע שעות, בציפייה לסיוע אֲוִירי שלא הגיע, משום שהאמין – כפי שרוב קציני צה"ל האמינו אז – שהתקפה של חיל האויר תמוטט את האויב ואז ישובו יחידות השריון לפעול כפי שפעלו במלחמת ששת הימים: ירדפו אחרי אויב בורח, או ירמסו אותו בשרשראותיהם. אדן לא הבין באותו שלב שלא רק הנ"ט המצרי נִטרל את הטנק הישראלי אלא שגם הנ"מ המצרי נִטרל את המטוס הישראלי.
התמרונים הרבים שביצע אדן עם החטיבות שלו, במשך אותן ארבע שעות, היו ממזרח לקווים המצריים.

בזמן שאוגדתו של אדן ביצעה התקפה סיבובית וכמעט לא באה במגע עם המצרים, המשיכה, כאילו בעולם אחר (של שוטים), ישיבת הממשלה. דוד אלעזר קיבל דוחות שוטפים, בזמן הישיבה, על הצלחות בגדה המערבית של התעלה, מצב-רוחו זינק כלפי מעלה והַעֲרָכותיו הרקיעו שחקים כפי שהיו לפני המלחמה. האֵרועים בשניים וחצי הימים האחרונים לא לימדו אותו דבר, שהרי כושר למידה היא תבונה אינטלקטואלית, ואלעזר היה אנטי-אינטלקטואל. בסוף דבריו בממשלה הוא אמר: "אם זה יסתיים היום כפי שאמרתי, לאורך התעלה פלוס ראש-גשר או שניים (ולפי מה שמנדנדים לו, יכול להיות שכבר יש ראש-גשר אחד בצד שני), תעמוד לפָנַי השאלה: מה קורה הלאה. המשימה הראשונה היא לנקות את התעלה בצד שלנו, להתיישב חזרה במעוזים שלנו ולהתייצב בקו הפסקת-האש. שנית – להחזיק, אם אפשר, ראש-גשר אחד או שניים בצד השני. שלישית – את פורט סעיד ופורט פואד אני רואה כמשימה התקפית ראשונה לשיפור קו הפסקת-האש ותשלום שהמצרים צריכים לשלם עבור המלחמה. יש אפשרויות נוספות שלא הייתי רוצה היום לפתֵח אותן, אלא רק לומר עקרונית שאם יש לנו ראשי-גשר – אפשר לעשות יותר מזה".

ליקויי תפקודם של אנשי הפיקוד העליון ושל מפקדי החזיתות בכל מלחמות ישראל ובייחוד במלחמת יום הכיפורים, וגם ב-7 באוקטובר 2023, הוסתרו גם בעידן התקשורת הדמוקרטית וממילא לא נחקרו לעומק ולא הופקו מהם לקחים. את הסיבות לכך ניתחתי בספרי "תורת הביטחון הכללית – עֶקרון השׂרידוּת", שהוחרם על-ידי כל זרועות מערכת הביטחון, האקדמיה והממשלה. המחיר: הסתאבות צה"ל שבאה לידי ביטוי ב-7 באוקטובר 2023. בסדרת הסרטים "מה קרה לצה"ל" שהפיקו עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי ושהוקרנה בערוצים 8 ו-13, טענו המפיקים ש"אם הייתה ועדת חקירה, כך היא הייתה נראית", והם צדקו: גם ועדות החקירה בעבר וגם מפיקי סדרה זאת נמנעו מלעסוק בסיבות העומק של מחדלי צה"ל בטבח 7 באוקטובר 2023 ובמלחמת "חַרְבות ברזל" ולא עסקו לעומק כלל במלחמות הקודמות. מכאן שמדובר בבעיה תרבותית חמורה ויסודית המוֹנעת מהישראלים לחקור, ללמוד, ולהבין לעומק את הֲוָיַת הצבא והמלחמה ובייחוד את תפקוד הבכירים ביותר. בעיה זאת חלה במידות שונות של חומרה על כל התרבויות, גם הפשיסטיות וגם המיליטריסטיות, שלא לדבר על דמוקרטיות-ליברליות כמו ישראל. מדובר בתרבות משיחית כלל-אנושית של "קץ ההיסטוריה",¹⁴ אותה היסטוריה שהחלה במלחמות עובדי אדמה נגד רועי צאן, שתוארה במשל רצח הבל על-ידי אחיו קין, בפרק ד' בספר "בראשית". זאת הייתה תרבותם של מקצת מאנשי העלייה השנייה הנֵאו-מרכּסיסטים שעיצבו את התשתית התרבותית של היישוב ושל המדינה, שכל המאמצים להכניס בה שינויים כָּשלו. מסתבר שכבר בימי קדם הבינו מחבּרי ספר "בראשית" את מה שקבע הרבה אחריהם הפילוסוף היוָני הרקליטוס במאה החמישית לפני הספירה הנוצרית, ש"המלחמה היא אבי הכול" ובוַדַּאי בחברה האנושית, והשלום יגיע רק באחרית הימים, ככתוב בספר דברי הימים א': "ושלום ושקט אתן על ישראל",¹⁵ דּהַיְנוּ בגן עדן. תובנה עתיקה זאת עדיין לא חדרה למוחם של הישראלים.

_______
בשבוע הבא: דיווחי שקר מחזית הדרום למטכ"ל שהועברו לממשלה; על סמך דיווחי השקר, שר הביטחון משה דיין מנתח בממשלה מהלכים אסטרטגיים ובינלאומיים חסרי בסיס; סיפורו של מג"ד המילואים, עורך הדין חיים עדיני; סיפורו של סגן מפקד החטיבה, ששון שילה; המצרים החלו לברוח ולא היה ניצוּל הצלחה; תרבות שלמה קרסה; ארבע פלוגות כמעט הכריעו את הקרב.

1. המקור למידע זה, ולכל המידעים להלן, שלא צוין מקורם, הוא יומן המבצעים של חזית הדרום שעותק ממנו בשלושה כרכים, מסר לי שמואל גונן אחרי המלחמה והם מצויים בארכיוני ובידי אחדים מחברי הפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שהוקם בעשור הראשון של המאה העשרים, וכן מבוססים הדברים על ראיונות שלי עם דוד אלעזר, שמואל גונן, אברהם אדן, ואריאל שרון.
2. במקום שבו צלח צה"ל את תעלת סואץ אחרי שבוע.
3. עיר נמל בצפון-מזרח מצרים, השוכנת על שפת הים התיכון.
4. שמעון גולן, שם, עמ' 474-473.
5. על תוכנית הקונספירציה ראו מאמרי "השערת הקונספירציה" בספר בעריכת ד"ר מיכאל ברונשטיין, "ניצחון בסבירות נמוכה", הוצאת אפי מלצר ושרידות, הדפסה שנייה 2019, עמ' 508.
6. בניגוד לדברים אלו של אדן, כתב זאב שיף: "כוחותיו של אדן מדַוְּחים כי הגיעו לאחד הגשרים. וגונן מבקש להזיז את כוחותיו של שרון כי חבל להפסיד זמן. הפעם נענה הרמטכ"ל בחיוב". (שיף, שם, עמ' 95). לדעתו של מחבר שורות אלה, אמין יותר הפרשן הצבאי זאב שיף מהאלוף בדימוס אברהם אדן.
7. בסגנון דיבורו זה הסגיר גונן את כַּוָּנותָיו האמיתיות: לשקם בעזרת צליחה את סמכותו כמפקד החזית ואת מעמדו המושפל. המחבר אינו מבסס את תֵאוריַת תִפקוד ראש המערכת, בהתאם למניעי שׂרידות אישיים, על-פי המשפט הזה בלבד. המשפט הזה מצטרף לנתונים אמפיריים רבים נוספים שצוינו לעיל ויצוינו להלן.
8. ככל הנראה, לא היו סימנים כאלה. האם בן-ארי שיקר לאדן ביודעין? במלחמת העצמאות, בהיותו מפקד פלוגת פלמ"ח, השתתף בן-ארי עם פקודיו בקרב במנזר סן-סימון בקטמון בירושלים. אנשי הפלמ"ח, שרוחם נשברה, עמדו להמית את הפצועים ולברוח. מפקד ירושלים, דוד שאלתיאל, שיקר להם במכשיר הקשר ואמר שהערבים מתמוטטים. כך התחזקה רוחם והם החזיקו מעמד עד שערביי קטמון התמוטטו באמת. בן-ארי השתתף באותו קרב כמפקד פלוגה. אני משער שמאותם מניעים עצמם שיקר בן-ארי לאדן, כדי לעודדו להגביר את המחץ והתוקפנות של אוגדתו, אלא שהפעם השיג את התוצאות ההפוכות.
9. שמעון גולן, שם.
10. דרך בין תעלת סואץ למעבר הג׳ידי הוא "ציר פוררת" במפות הקוד של המלחמה.
11. אג"ם/מבצעים במטכ"ל קלט את רשתות הקשר של הפיקוד ושל העוצבות הלוחמות בדרום, ולפיהן אפשר היה להבין שלא אדן מבריח את המצרים, אלא המצרים מבריחים את החטיבות באוגדתו של אדן, והללו "משפּרות עמדות לאחור", דהיינו, נסוגות. מוזר, אף אחד מאנשי אג"ם/מבצעים לא הסב את תשומת-לבו של זאבי, שדיווּחיו של גונן הם חלומות באספמיה. דבר זה מלמד שלמטכ"ל לא הייתה ידיעה, ולא הייתה שליטה, על האֵרועים בחזית, למרות שהיו לו האמצעים להגיע לכך.
12. ראה ספרי, "ההיסטוריה של הצנחנים" א׳ – "יחידה 101".
13. ראיון עומק עם מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, דן לנר; שיחות עם רחבעם זאבי.
14. "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" הוא ספר מאת הפרופסור לכלכלה פרנסיס פוקויאמה שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1992. הבסיס לספר זה היה מאמר בשם "קץ ההיסטוריה" שכתב פוקויאמה ב-1992. במאמר זה העלה את האפשרות כי נפילת הגוש הקומוניסטי לא הייתה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית הארוכה של סכסוכים בין השקפות אידֵאולוגִיות וצורות משטר, אלא היא סימנה את קִצָּהּ של היסטוריה זו ואת המעבָר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תשרור בכל מדינות העולם. (ויקיפדיה)
15. דברי הימים א', כב, ח'.