פרשת הפצ"רית - רוב מהומה על לא מאומה

פרשת הפצ"רית על-פי הנתונים המעטים שהתפרסמו עד כה היא כדלקמן- הפרקליטות הצבאית הגישה כתב אישום נגד מספר אנשי מילואים שביצעו מעשה התעללות חמור במחבל שהיה כלוא במחנה המעצר שדה תימן. ההתעללות הוסרטה באופן חלקי ואין לראות בסרטון פרטים מהותיים.

הסרטון הודלף לתקשורת והפצ"רית חשודה שידה הייתה במעשה. מניעיה לא ברורים. כמן כן לפי החשדות מסרה תצהיר כוזב לבגצ בו טענה שזהות המדליף אינה ידועה. בהמשך ביימה ניסיון התאבדות שבמהלכו נעלם הטלפון הנייד שלה והחשד הוא שהיא השליכה אותו לים כדי להעלים את אחריותה להדלפת הסרטון. כרגע היא במעצר בגין חשד לשורה של עבירות פליליות. כל הארץ גועשת והפוליטיקאים לא חדלים מלהאשים אותה בפגיעה בביטחון המדינה.

לדעתי מדובר ברוב מהומה על לא מאומה. העניין מנופח על-ידי גורמים אינטרסנטיים ואין שום הצדקה לחקירה פלילית ובוודאי לא להעמדה לדין.

החשד המרכזי הוא מסירת ידיעה לגורם לא מוסמך. טכנית זאת עבירה פלילית. חוק העונשין אוסר על עובד ציבור למסור ידיעות בנוגע לעבודתו לגורם חיצוני ללא סמכות. עם זאת מדובר בנורמה שמזינה את התקשורת. הדלפות נעשות בלי סוף. כל סקופ עיתונאי על הנעשה במסדרונות השלטון הוא תולדה של הדלפה ורשויות החוק לא מבצעות חקירה פלילית בכל מקרה של הדלפה. אפשר לספור על כף יד אחת את מספר החקירות שבוצעו. לכן חקירה פלילית דווקא במקרה הזה היא אכיפה בררנית והפצ"רית יכולה לטעון במשפט הפלילי, אם יהיה, להגנה מן הצדק.

כל יתר החשדות נובעים מהחשד המרכזי ואם הוא חסר חשיבות כך גם הם.

לגבי התצהיר הכוזב ככל שהיה - עדויות שקר למרבה הצער הן נורמה בישראל. הרבה מאוד עדים משקרים בבית המשפט ולא מוגשים נגדם כתבי אישום. מדיניות התביעה היא לא להגיש כתב אישום בעבירה של עדות שקר אלא אם ביהמ"ש הורה כך. המקרה של הפצ"רית אינו שונה לכאורה מיתר המקרים.

עוד יצוין שלא ברורה הטענה שחשיפת הסרטון גרמה נזק למדינה. מי שגרם לנזק אלה הם הסוהרים המתעללים ולא מי שפרסם את הידיעה. זכות הציבור לדעת. גם אין לשלול את הטענה שהחשיפה דווקא תרמה לתדמית הצבא בכך שהראתה שהצבא מעמיד לדין חיילים שפשעו.

עם זאת נוכח העובדה שמדובר בקצינה שנתונה למרות הדין המשמעתי ולכאורה בוצעו עבירות צבאיות- מן הראוי שהטיפול יהיה במישור המשמעתי. הקצינה צריכה לעמוד לדין משמעתי ככל שיש ממש בחשדות אבל לא מעבר לכך.