משפטי נירנברג כדוגמה

רוצחי הנוח'בה ומפלצות ההתקפה של 7 באוקטובר חייבים לעמוד במשפט פומבי ומתוקשר, באולם גדול שיוכל להחיל את נציגי התקשורת העולמית. חייבים במשפט זה להציג את זוועות הטבח. חייבים להקרין את הזוועות שהתרחשו בישובי העוטף, מתוך מצלמות המרצחים שהתפארו ברצח ילדים ומבוגרים, באונס, ובהתעללות.

להקרין את מראה הישובים השרופים וההרוסים. להקרין את טבח הצעירים שבאו לחגוג במסיבת הנובה. נכון שהסרטים קשים לצפייה, נכון שהעדויות של הרוצחים יגרמו לזעזוע קשה, אבל אין לנו ברירה. אם אנחנו רוצים לעצור את הגל העכור נגד יהודים בכלל וישראל בפרט ולהציג את מלחמתנו הצודקת עלינו לקיים משפט פומבי כדוגמת "משפט נירנברג" ומשפט אייכמן.

בימים הראשונים לאחר הטבח ופתיחת מלחמת התקומה, התקשורת העולמית המזועזעת דיווחה על הטבח הנורא בליווי תמונות שהצליחו לצלם. העולם היה בהלם מעוצמת התקיפה ותוצאותיה ועמד באותם ימים ספורים לצידה של ישראל. אולם כשהחלה המלחמה וצה"ל תקף את עזה בעוצמה ובנחישות, התהפך הגלגל וישראל הוצגה כמדינה דורסנית והערבים בעזה כמסכנים ומוכים.

התעמולה הערבית הייתה מושקעת היטב והודות לתקציבי ענק התחילו בכל הרשתות החברתיות וכלי התקשורת הממוסדים להפיץ "תמונות זוועה" מחורבן עזה, ילדים מורעבים ואימהות ערביות בוכיות. צונאמי אנטי ישראלי גאה במדינות אירופה תחילה והציף את שאר מדינות העולם. מדינת ישראל המותקפת הפכה לתוקפן. בהפגנות בכל העולם נראו שלטים וסיסמאות אחידות: "free Palestine " ו"from the river to the sea". ישראל הפכה בפיהם ל"רוצחת עם".

סייעו לא מעט לאשמה נוראה זו מנהיגים ישראלים לשעבר כמו אהוד ברק, אהוד אולמרט וגנרלים לשעבר כמו בוגי יעלון, יאיר גולן, דן חלוץ ואחרים שהתראיינו בכל רשת טלוויזיה ישראלית וזרה וכינו את הנעשה בעזה ואת המלחמה -"רצח עם". הגיע המצב לכך שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הכריז על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל שר הביטחון כ"פושעי מלחמה" וכמובן שכל חייל או קצין שהשתתפו במלחמה הפכו ל"פושעי מלחמה" שצו מעצר תלוי מולם.

נכון הפתגם "אבן שזרק טיפש לבאר, אלף חכמים לא יוציאוה". איך אפשר להפוך את הגלגל? התשובה קשה מאוד, אבל ניתן לנסות. את הדוגמה צריך לקחת מ"משפטי נירנברג", שהעיקרי שבהם התקיים בין ה-20 בנובמבר 1945 ל-1 באוקטבר 1946 (כחצי שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה). במשפט זה הועמדו לדין 24 מבכירי המנהיגים הנאצים. הנאשמים הואשמו בין היתר בפשע נגד השלום (הכנת מלחמה תוקפנית), פשעים נגד האנושות, רצח, שיעבוד, השמדת אוכלוסיות - כולל השואה של יהדות אירופה.

המשפט נערך בעיר נירנברג, משום שהייתה סמל לשלטון הנאצי. עד לאותו משפט לא נחשף העולם לזוועות. המשפט התקיים באולם ענק, בנוכחות עיתונאים מכל העולם, מול שופטים שהיו נציגים מארבעת בעלות הברית המנצחות במלחמת העולם השנייה: ארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות וצרפת.

על מסך ענק הוקרנו סרטים וצילומים, שזיעזעו את העולם, סרטים שנלקחו מארכיונים גרמניים, סרטים שצולמו על-ידי צוותים של בנות הברית, תוך כדי המלחמה ואחריה, סרטים של הוצאות להורג המוניות, של מחנות השמדה ושל התעללות הנאצים בתושבי המדינות הכבושות. המנהיגים הנאצים נחקרו על חלקם בתכנון והשתתפות במלחמה. 12 מהם נידונו למוות בתלייה וצילומי התלייה פורסמו אף הם. המשפט הציג לעולם את גודל הזוועה, את אכזריות הנאצים ואת ממדי הטבח וההרס שגרמו. אילולא משפט זה ו-12 משפטים נוספים שנקראו "משפטי נירנברג המשניים", ספק אם זוועות מעשי הנאצים היו נחשפות לציבור הרחב בעולם.

ב1961, נערך בירושלים משפטו של אדולף אייכמן בבית העם בירושלים, גם הוא נערך מול העולם כולו ובמהלכו (מה-11 באפריל - 14 אוגוסט 1961 ) העידו יותר מ-100 עדים,רבים מהם ניצולי שואה שעדויותיהם זעזעו את הציבור בארץ ובעולם. אייכמן נמצא אשם ונגזר עליו עונש מוות בתלייה שבוצע. משפטי נירנברג ומשפט אייכמן הם דוגמה לפעולה המשפטית שצריכה להתבצע בהקדם האפשרי.