יאיר גולן - איש חד ומיוחד

יש רגעים בחיי אומה שבהם מתברר מי בנוי מחומר רגיל ומי עשוי מחומר נדיר. לא כישרון ניהולי, לא רטוריקה מבריקה, אלא היכולת לראות תהליכים בזמן אמת ולומר אותם בקול רם, גם כשברור שהמחיר יהיה אישי, מקצועי ופוליטי. יאיר גולן עשה זאת כבר ב-2016, כשהזהיר מפני תהליכים מסוכנים בחברה הישראלית, ובכך ויתר ביודעין על מסלול בטוח אל פסגת הצבא. הוא ידע שרמטכ"ל כבר לא יהיה. הוא ידע מי עומד אז בראשות הממשלה, וידע שגם אם יכחישו, מי שמרגיש מאוים מדברי אמת דואג לחסום את אומרם.

זה לא היה נאום של פרובוקציה. זו הייתה אבחנה של קצין שראה לא רק את שדה הקרב אלא גם את שדה הערכים. מי שממהר ללעוג או לתקוף את האבחנה הזו מגלה היום, בדיעבד, עד כמה היא הייתה מדויקת. לא מפני שישראל היא גרמניה, אלא מפני שתהליכי הקצנה, דה-הומניזציה, זלזול במוסדות וערעור על כללים משותפים נראים בכל חברה שמחלישה את אבני הבסיס של הדמוקרטיה שלה.

אלא שהייחוד של גולן אינו מסתכם באומץ לומר. הוא מתגלה במבחן העשייה. בבוקר 7 באוקטובר, כשמדינה שלמה קפאה מול הזוועה, הוא לא המתין לפקודות, לא בדק סטטוסים, לא אטם אוזניים ולא שקל סיכונים תדמיתיים. הוא ירד לעוטף עזה כאזרח פשוט, לא כנושא תפקיד, כדי לסייע, להציל, להילחם. באותן שעות התברר הפער בין מי שמבין מהו אירוע קיומי לבין מי שממשיך לחשוב במונחים של ניהול נזק פוליטי.

שם גם נחשף הפער מול ראש הממשלה. לגביו קיימות לפחות שתי תפישות קשות. האחת גורסת שהוא פחד. פחד שהאירוע יסמן את קץ שלטונו, ולכן קפא, היסס, התמהמה. השנייה חמורה יותר, והיא גורסת שהוא ידע על אפשרות של מתקפה רחבת היקף ולא עשה די כדי למנוע אותה. כך או כך, המכנה המשותף הוא העדר מנהיגות בשעת מבחן. ומול העדר זה, עמד אדם אחד שידע לזהות תהליכים הרבה לפני שהתפוצצו, וידע לפעול כשכולם קפאו.

יש מי שטוען שדבריו ב-2016 הם שחרצו את גורלו הפוליטי של גולן. אולי. בישראל של היום, אמירת אמת נתפסת לעיתים כחטא גדול יותר מהכישלון עצמו. אבל דווקא משום כך, ייתכן שאלה הדברים שהופכים אותו לדמות חריגה בנוף. מנהיגות איננה רק יכולת לנצח בבחירות. היא היכולת לשלם מחיר כדי לשמור על מצפן מוסרי, ולהופיע פיזית ונפשית במקום שבו המדינה בוערת.

מי שחושב שיאיר טעה אז, חוטף היום את המציאות בפרצוף. מי שחושב שאומץ לב הוא תכונה מיותרת בפוליטיקה, מגלה עד כמה היא נדירה. יאיר גולן הוכיח פעמיים, במילים ובמעשים, שהוא עשוי מחומר של אנשים מיוחדים. אנשים שמזהים תהליכים, ואינם נרתעים מלפעול כשהם הופכים לאסון. ועוד דבר, איזו תעוזה צריך אדם שמנהיג מדינה, לדעת שיועציו מקבלים את שכרם מקטר? רק בזה די כדי שיעמוד למשפט אמיתי ולא למחזמר עלוב, שבית המשפט המחוזי בירושלים, מעלה כבר מספר שנים.