שנתיים של מלחמה, זיכרון ותקווה

מראות המלחמה המוצגים בתערוכה אינם מצטמצמים רק לחזית הדרום. הצילומים מתעדים מציאות רב-זירתית שכללה לחימה בלבנון, אירועים ביהודה ושומרון, ותקיפות טילים מאירן ומהחות'ים בתימן. לצד אלה, התערוכה אינה מהססת לעסוק במחיר האנושי הקשה - הן בחברה הישראלית והן במצב ההומניטרי בעזה, תוך הדגשת הלחץ הבינלאומי והשסעים החברתיים שהעמיקו.

הצלם כמתעד וכאוצר

אוצר התערוכה, איליה יפימוביץ', מתאר בטקסט האוצרותי שלו את התפקיד הכפול והמורכב של הצלם בתקופה זו. מצד אחד, הצלם כמתעד עצמאי של מציאות אכזרית במבט אישי, ומצד שני, התבוננותו כאוצר הבוחן כיצד רגעים אלו הופכים לחלק מהפסיפס של ההיסטוריה המקומית.

יפימוביץ' מדגיש כי בעידן של מהירות והפצה מיידית, עבודת התיעוד של צלמי העיתונות מקבלת משנה תוקף. הבחירות האמנותיות - זווית הצילום, התאורה והצבע - הן אלה שהופכות אירוע חדשותי חולף למסמך תיעודי בעל עומק, כזה המאפשר קריאה ביקורתית של המציאות גם שנים לאחר מכן.

קולו של הדור הבא: "עדות צעירה"

חלק בלתי נפרד מהתערוכה השנה הוא "עדות צעירה", פרויקט בשיתוף משרד החינוך המציג את עבודותיהם של בוגרי מגמות צילום בבתי ספר תיכוניים מכל רחבי הארץ. התמונות של הצעירים והצעירות מספקות הצצה אל עולמם הפנימי בתקופה של טלטלה לאומית.

דרך העדשה שלהם, בני הנוער עוסקים בשאלות של זהות משפחתית, תהליכים חברתיים, פחדים ותקוות. עבורם, הצילום הוא לא רק כלי אמנותי, אלא אמצעי לעיבוד המציאות המורכבת שבה הם גדלים, תוך גילוי רגישות חברתית ואסתטית יוצאת דופן.

מורשת של תיעוד

"עדות מקומית", שנוסדה בשנת 2003, ממשיכה להיות מוסד התרבות המרכזי לצילום עיתונאי ותיעודי בישראל. השותפות ארוכת השנים עם מוזאון ארץ-ישראל מאפשרת לציבור להיחשף לחשיבותו של צילום העיתונות כנדבך מרכזי בזיכרון התרבותי וההיסטורי של המדינה. התערוכה הנוכחית מוכיחה כי גם ברגעים של ערפל ביטחוני, המצלמה נותרת עדה נאמנה המתעדת את השבר אך גם את ניצני השיקום והאחריות האזרחית.