הקונספציה: לא לעורר את האויב

בשבעה באוקטובר בחמש ורבע, כשעה ורבע לפני הטבח, בעקבות הסימנים המודיעיניים החזקים שעלו מרצועת עזה, סיכם רונן בר ראש השב"כ את הערכתו המקצועית במסמך שממנו אפשר להבין את הפסיכולוגיה של הארגון בראשותו.

ובכן, המחשבה שלפנינו "שגרה דרוכה", כתב ראש השב"כ, היא "הנחה פחות סבירה". האם לפנינו "תרגיל" של חמאס? זאת "אפשרות פחות סבירה". ומה בדבר "יציאה למערכה רחבה" - כלומר, האפשרות הנוראה שאירעה בסופו של דבר באותו יום - בר אמר "כי הסיכוי לכך נמוך לאור היעדר אינדיקציה מודיעינית". אבוי לצופה בשער. אז מה כן? אולי "אירוע נקודתי", וגם זה מסויג במילים "לא ניתן לשלול".

אז לאחר ששללנו את רוב האפשרויות העשויות להסביר מדוע יש פעילות ערה בקרב האויב, יש להציב "הנחה מובילה", והיא "חשש (של חמאס) מפעילות התקפית שלנו". לכן הם ערים שם, רק כדי להתגונן מפנינו. ולכן, חשוב לא להבעיר את השטח. כיצד?

רונן בר המליץ על "מוכנות לסיכול אירוע התקפי", כלומר "מוכנות בינונית חשאית, כדי לא לייצר מיסקלקולציה", כלומר טעות בהערכת המציאות. המונח הזה מבטא מצב שבו מדינה או מנהיג יוצאים למהלך מסוים מתוך הנחה שהצד השני יגיב בצורה חלשה, אך בפועל הצד השני מגיב בעוצמה שלא נצפתה. רוסיה פלשה לאוקראינה, מתוך הנחה שגויה שתכבוש את קייב בזמן קצר ושהמערב לא יתאחד. אני זוכר שפגשתי בפירנצה את שגריר צרפת באיטליה ימים ספורים לאחר הפלישה, ופניו היו חיוורות. הוא סבר שרוסיה תגיע לגבול בלארוס ופולין, ודיבר על חשש ממלחמת עולם שלישית.

ראש השב"כ הזהיר אפוא שאם ישראל תנקוט באמצעים הגנתיים גלויים, יתפרש הדבר באופן שגוי, ויביא לפריצת מערכה צבאית. לכן יש "להימנע מפעילות רחבה שלנו כדי להימנע ממיסקלקולציה". בקיצור, לא לגרום לעצבנות אצל האויב, אחרת ישגה בחישוביו ויפתח במתקפה עלינו. עוד הזהיר: "איסוף (מודיעין) בשבת הינו חריג", ועלול לעורר חשד, ולכן "יש להקפיד שלא לייצר מיסקלקולציה במהלכים לא זהירים".

לא ייאמן. זה לב ה"קונספציה" הארורה. ההנחה שחדרה לתודעה של כמעט כל קברניטי הביטחון לדורותיהם מאוסלו וצפונה, שבצד השני קיים אויב מר, אבל שיקוליו רציונליים, וכל עוד חייו מתנהלים בשגרה כלכלית ברוכה, לא יהיה מעוניין לפתוח במלחמה שתחריב אותו. לכן חשוב שלא לתת לו את הסיבות לכך. כך נותר הגבול מול עזה חשוף, חיילי גולני לא היו במצב של כוננות עם שחר ואיש לא קירב את הכלים הכבדים מול הגדר, וכמובן לא העירו את ראש הממשלה. אגב, בניגוד לטענת ראש השב"כ, המסמך הזה התקבל במזכירות הצבאית של רה"מ בשעה 09:37, עמוק לתוך הטבח.

הממסד הביטחוני לא רצה להתעמת "בטעות" עם האויב. הנה, כחודשיים וחצי לפני הטבח, התבטא ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן, במילים החמורות: ""אני מאוד חושש שנתניהו ינסה 'לגנוב' מלחמה כדי לאחד את העם תחת הנהגתו, או כדי לדחות את המהלכים המשפטיים נגדו. אסור לתת לו את האשראי הזה. הוא איבד את הלגיטימיות שלו להוביל את מדינת ישראל למלחמה".

אתם מבינים? לו נתניהו היה מחליט לצאת למתקפה מונעת בסגנון ששת הימים, המרד הגלוי בצבא ובמערכת הביטחון היה מחריף עוד יותר. אבל לא בזה הנקודה, אלא במחשבה של ארגמן ויתר עמיתיו, שחמאס לא מעוניין להיכנס למערכה צבאית שתחריב אותו. הנביא ישעיהו תיאר זאת במילים: "וְאָבְדָה חׇכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". וכך, מבלי ללמוד מהעבר, הוגשמו דברי וינסטון צ׳רצ׳יל מזמן אחר: "בחרתם בחרפה מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד".