בשנת 2014 פרסמו משרד התחבורה, משרד האוצר ועיריית ירושלים דוח מסכם לפיתוח התחבורה הציבורית בעיר - אך מאז לא הוכנה תוכנית-אב מעודכנת וכוללת, וגם אין פרסום של המידע הרלוונטי על פני שנים ובראייה כוללת. כך כותב (יום ב', 19.10.20) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

על-פי אותו דוח, קיימים פערים גדולים בין שירותי התחבורה הציבורית במטרופולין ירושלים למקביליהם במטרופולינים מפותחים בעולם. הפערים מקבלים ביטוי במספר הקילומטרים שנוסע רכב תח"צ לתושב בשנה: 34 ק"מ בירושלים לעומת 45 ק"מ בתל אביב ו-100 ק"מ הממוצע בעולם; מהירות הנסיעה הממוצעת: 16 קמ"ש בירושלים לעומת 17 קמ"ש בתל אביב ו-25 קמ"ש הממוצע בעולם; מספר העליות לתח"צ לתושב בשנה - 103 בירושלים לעומת 111 בתל אביב ו-250 הממוצע בעולם, ועוד. ההשקעה הממוצעת לתושב בתשתית התחבורה הציבורית בירושלים היא 2,642 שקל - 66% פחות מאשר בתל אביב ו-60% פחות מאשר בחיפה.

אנגלמן קובע, כי איכות התחבורה הציבורית בעיר נפגעת בגלל מחסור בתשתיות תומכות - נתיבים מהירים, נתיבי העדפה, חניות לילה (בשנת 2030 יחסרו 1,355 כאלה), מסופי תפעול, מסופי נוסעים וכדומה. קיים מחסור ב-200 נהגי אוטובוסים, המהווה אף הוא מכשול מהותי לשדרוג שירותי התחבורה הציבורית בעיר, בפרט בזמן שמשרד התחבורה פועל להכניס לעיר מפעילים חדשים. בשנת 2018 היה שיעור אי-ביצוע הנסיעות בעיר 5.1%, לעומת שיעור כלל-ארצי של 2.4%.

חלק מהשכונות והרחובות בעיר נבנים ללא תכנון תשתיות לתחבורה ציבורית, ולכן בחלק מהמקומות חסרים שירותים אלו. תשתית התחבורה במזרח ירושלים לקויה ואינה מאפשרת להפעיל שירות תחבורה ציבורית נאות באזורים רבים; ריבוי מפעילים במערכת במזרח העיר מקשה פיתוח של קווים יעילים, ובמצב הזה נוסעים נדרשים לעשות מעברים רבים בין קווים כדי להגיע ליעדיהם.

בדצמבר 2018 פרסם משרד התחבורה שני מכרזים למפעילים חדשים להפעלת קווי אוטובוסים בירושלים. אנגלמן מזהיר, כי חוסר מוכנות של משרד התחבורה בהיבטים כגון מחסור בנהגים, מחסור בתשתיות, מחסור בנתיבי העדפה ונתיבים מהירים עלול לפגוע ביישום מכרזים אלו, וכתוצאה מכך תיפגע איכות שירותי התחבורה הציבורית בעיר.