המעבר לעבודה מהבית בשל הקורונה נתפס כבעל יתרונות רבים: יותר גמישות, יותר נוחות, פחות פיקוח. אבל כעת יש תימוכין מספריים לתחושה לפיה הימים התארכו. הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב מסרה השבוע, כי יום העבודה הביתי הממוצע ארוך ב-48.5 דקות מהרגיל, ומספר הפגישות עלה -13%. הממצאים מבוססים על ניתוח היומנים והדוא"ל של 3.1 מיליון עובדים ב-21,000 חברות ב-16 ערים גדולות בעולם, מוסר וושינגטון פוסט.

מי שעובד בבית בשל הקורונה לא אמור להיות מופתע מן הממצאים. המחקר מאפשר הצצה לדרך בה הרגלי עבודה וצורות תקשורת השתנו מבחינתם של עובדים רבים, כאשר הם מנסים לעבוד מרחוק בעיצומן של מגיפה, משבר כלכלי עמוק ואבטלה מזנקת. התוצאה היא, שהעובדים כה חרדים למשרותיהם – עד שהם רוצים להראות למנהליהם שהם זמינים כל העת, בעוד המנהלים אינם מיומנים בקביעת צורת העבודה מרחוק.

נקודת אור לרבים מן העובדים היא הממצא ולפיו מספר הפגישות אומנם עלה – אך הן קצרות יותר: ירידה של 11.5% שהם 20 דקות ליום. משך הזמן המתוכנן לפגישות התקצר גם הוא, אם כי לא ידוע כמה זמן הן נמשכו בפועל. החוקרים גם מצאו כמה הבדלים בין עובדים בארה"ב ובאירופה. למשל: אורך הפגישות ירד בצורה חדה בהרבה באירופה מאשר בארה"ב.

אחד ממחברי המחקר, פרופ' ג'פרי פולצר מאוניברסיטת הרווארד, מקפיד לציין, כי התארכות יום העבודה אינה אומרת בהכרח יותר שעות עבודה. בדיקת מועדי ההתחלה והסיום של הדוא"ל והיומן, אינה מלמדת שלא היו הפסקות באמצע היום – לטפל בהורים מבוגרים, בילדים או אפילו לרדת עם הכלב בפעם השלישית. החוקרים לא בדקו את החלוקה המגדרית, ולכן אינם יכולים לומר האם נשים אכן נפגעות יותר בשל הצורך להקדיש זמן לילדים שאינם בבתי הספר, או שייאלצו להכריע בין העבודה לבין המשפחה.

פולצר מדגיש, כי ליום עבודה המפוצל לפגישות קצרות או לכזה הנמשך יותר לשעות הערב, אפילו אם אין יותר שעות עבודה, יש גם חסרונות. "האם זו עבודה מהבית, חיים בעבודה או שניהם? כאשר אנחנו מנסים לארגן את אווירת העבודה מהבית, קשה מאוד להתנתק מהעבודה. זה היה כך מאז שיש טלפון בבית, אבל התופעה התרחבה". לאורך זמן, סבור פולצר, הנטייה ליום עבודה ארוך יותר לא תחזיק מעמד. "ארגונים מנסים להבין מהי הדרך לנהל סוג זה של עבודה. אנשים יישחקו אם לא נחשוב מחדש כיצד הם מנצלים את זמנם".