אלו הימים הנוראים, ימים בהם קועקעה אישיותו של ראש הממשלה, ימים בהם מיצגי שנאה הוצגו בראש חוצות וההד לא היה מספיק עוצמתי כדי להוקיעם. ימים בהם ראש הממשלה ומשפחתו בוזו, הושפלו, הוקעו אל עמוד הקלון הציבורי. ימים נוראים של הפגנות בלתי פוסקות עם קריאות נאצה, שלטי הסתה, תמונות ראש הממשלה כאיש גסטאפו, כהיטלר, כגבלס.
ימים נוראים בהם המילה 'בוגד' איבדה מדרמטיותה. לא סתם בוגד, בוגד בביטחון המדינה אשר כולם מבינים מה דינו. ימים נוראים בהם ההמונים נושאים דגלים ולפידים, צרים על ביתו. ימים נוראים בהם מתבצע רצח אופי שעתי בכל הדרכים בהן ניתן להעלות על הדעת, ימים נוראים.
25 שנים להירצחו של ראש הממשלה
יצחק רבין על-ידי בן עוולה,
יגאל עמיר. 25 שנים בהם הצל הנורא מרחף מאז על השיח הציבורי ונוחל כישלון מוחלט. הימים שקדמו לרצח ראש הממשלה, ימי ההפגנות והזעם בעקבות חתימת הסכם השלום עם הארכי מחבל
יאסר ערפאת היו קשים ומרים. ימים בהם החברה הישראלית, בחלקה, חשה נבגדת, סופרת מתיה, קורבנות השלום. ימים נוראים בהם התבצע רצח אופי נגד רה"מ באופן שיטתי, ואז, אל מול אווירת השנאה וההסתה הקשה ארב הרוצח יגאל עמיר וירה בראש הממשלה למוות. רצח פוליטי שהכה בתדהמה את מדינת ישראל ואזרחיה.
אלו היו ימים נוראים אשר נדמה היה כי משהו בשיח ישתנה בעקבות רצח רה"מ. השבר הנורא והאיום, האירוע הטראומטי שהרעיד את אמות הסיפיים של המדינה ואזרחיה. אך דבר לא השתנה. הימים הנוכחים מוכיחים שהשסע העמיק יותר, שיח השנאה התגבר, ההסתה נגד ראש הממשלה חצתה כל קו אדום, הרחובות סוערים, אלימים, רושפים אש ונוטפים זעם. חייו של רה"מ
בנימין נתניהו בסכנה, חבל התלייה מעל ראשו, כמו הקריאה לצור על הבסטיליה בבלפור לצד כינויו על-ידי חלק מהצמרת הביטחונית כבוגד בביטחון המדינה מזכירים את הימים ההם. נדמה כי ההיסטוריה הקצרה חוזרת על עצמה.
שנאה ואיבה
אז הטיעון שהוביל לרצח הנורא היה בשל המאבק על שלמות ארץ ישראל, התנגדות קשה להסכם השלום עם אש"ף, מאות יהודים שדמם ניגר במסעדות מתפוצצות, אוטובוסים בוערים, ותחושת ביטחון מופקר. הכתובת הייתה ראש הממשלה יצחק רבין. היום הטיעון הוא ההאשמות נגד ראש הממשלה בשחיתות, דרישה ממנו לפנות את מקומו בלשכת ראש הממשלה בשל הגשת שלושה כתבי אישום, שוחד, מרמה והפרת אמונים. הכתובת היא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כמו אז כן עתה, השנאה והאיבה, לצד האלימות המילולית והבריונות, מיצגי השנאה והאשמות בבגידה בביטחון המדינה, הם אבקת השריפה המשתוללת ברחובותינו. לא יהיה הזוי לחשוב אם ברגעים אלה ישנו בן בלייעל הזומם לפגוע בראש הממשלה או במי ממתנגדיו.
25 שנים לרצח הנורא, קבינט הפיוס, פיקציה שלא הוקמה מעולם, היה צריך לקום בבוקר הרצח. לאחות את הקרעים, לחבר את השברים, ללקט את רסיסי החרס הנשבר. במקום זה המחנות המאשימים ירו אלו באלו בליסטראות האשמות, קיתונות של זעם, שנאה ואיבה. התהום שנפערה רק התרחבה מאז, 25 שנים ההסתה התעצמה, קריאות הנאצה התגברו. העם הפצוע, הכואב ומדמם על רצח יצחק רבין הופך אט אט לאוסף שבטים שהחוט המחבר בינהם מתרופף יותר ויותר .
25 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, הכישלון הלאומי מהדהד במלא עוזו, במלא חריפותו ואין בשורה, הלקח לא נלמד, לא הופנם. הכתובת זועקת, הרצח הבא, אם לא יתחולל שינוי משמעותי, פנימי, עמוק, יסודי ואמתי, כבר באוויר.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
