אנטישמיות, הפלשתינים, ומדינת ישראל

העם העברי, העם היהודי, עם ישראל - לא משנה השם, עם אחד הוא - הינו אחד העמים הקדומים והעתיקים ביותר בעולם. בשל עובדה זו, אשר לא ניתנת להפרכה, ולא רק בעקבותיה, הוא הפך לעם שנוא ורדוף. סיבה נוספת לכך היא כי מדובר בעם קטן יחסית אשר שרד אינספור פרעות וגם מספר ניסיונות השמדה; הישרדות היא חלק בלתי נפרד מן הדנא העשיר שלו, וכך, עם כל מלחמה שעוברת, עם כל דור שחולף, הדנא הזה בא לידי ביטוי ואף מתחזק.

הדנא הזה אינו רק פיזי, כי אם בעיקר נפשי באופן קולקטיבי ורוחבי. אם מכניסים למשוואה הזו אלפי שנים של הישרדות, ועוד של עם כה קטן, מקבלים עם שהוא מושא לקנאה ושנאה. אלפי שנות קיום גורמות למשהו נוסף חוץ מהישרדות, שנובע גם מההישרדות עצמה ואף תורם לה רבות: צבירת חוכמה והשפעה, מה שמוסיף לרגשות הקנאה והשנאה כלפי עם זה.

בעקבות מספר גלויות - בעיקר אשור, רומי ובבל, אך גם מבריחה והתפזרות בקצוות תבל עקב מעשי נקם ואנטישמיות כגון השואה, אך לא רק, העם ספג חוכמות של תרבויות שונות, ובנוסף השפעתו התפזרה ונטמעה בחלקים לא מבוטלים של העולם. כך היה במאה הקודמת עם קארל מרקס, זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין, אך יהיה זה חטא עצום לצמצם את השפעתו של עם זה על העולם רק לאנשים הללו - לאורך כל שנות ההיסטוריה העם היהודי היה שותף לעיצובו של העולם.

חלק מהאנטישמיות מגיעה בעקבות המחשבה על כיצד עם כה קטן השפיע כה רבות על העולם. יסודות הנצרות והאיסלאם, למשל, נטועות עמוק בתוך התנ"ך, שואבות ממנו את כוחם ומבססות על פיו את סדר הדורות. אך ההשפעה של עם ישראל על העולם אינה נוסבת אך ורק סביב דת ואמונה: למעשה, העם העברי הנחיל לעולם חלקים נרחבים מספר הספרים הנוגעים למוסר, כמו, בין היתר, את עשרת הדברות ואת שבע מצוות בני נוח, מה שתרם רבות לעיצובו של המוסר של העולם; איסור רצח, גניבה, אכילת איבר מן החי וחובת הקמת מערכת משפט הן רק חלק קטן משלל מצוות ואיסורים הנוגעים למוסר, שהשפיעו כה רבות על העולם.

עובדות בשטח

עם קטן, עתיק, שופע חוכמה, סגור ומסוגר אשר לא מוותר על ייחודיותו וצביונו, ששרד כל כך הרבה ושהשפיע כה רבות על העולם, מן הסתם מוליד קנאה, מה שמוביל לשנאה קשה ויוקדת, לא רק מצד עמים ואינדיבידואלים השואפים להשפיע על העולם ולהטביע את חותמם על ההיסטוריה כמו שעשה העם היהודי, אלא גם מצד עמים ואינדיבידואלים שונים הצופים בהשתאות על ההיסטוריה כמו על ההווה; ישנן מספר סיבות מדוע האנטישמיות קיימת, אך היא מושתתת על יסודות אלו.

הפלשתינים הם אחד העמים החדשים ביותר הקיימים בעולם, ובשל כך הם מרגישים נחותים. הם מבקשים לנכס לעצמם היסטוריה אשר אין לה קשר עימם וממציאים ומסלפים נתונים. הם מתיימרים לקבוע כביכול עובדות בשטח, כמו למשל את השקר הגדול וההזוי לפיו הם לכאורה נצר לכנענים הקדומים (לטענתם הם עתיקים מהעם העברי), אך יש להם עוד אינספור שקרים נוספים, כגון הטענה כי ישו היה פלשתיני, הטענה כי אין זיקה בין העם היהודי למקדש, לירושלים או לארץ ישראל בכלל, הטענה כי יש לפלשתינים זיקה לחברון ולמערת המכפלה, ועוד ועוד - ככוכבי השמיים וכחול אשר עם שפת הים.

הפלשתינים חושבים כי אם ייקבעו לעצמם היסטוריה ענפה, הדבר ייתן להם חוזק ולגיטימציה על ארץ האבות - ממש כמו עם ישראל; ובדיוק בגלל זה הם מנכסים לעצמם חלק מן ההיסטוריה של היהודים. הם צופים כיצד נפח ההיסטוריה המשמעותי של עם ישראל מגדיר בין השאר את חוסנו, ומבקשים לא רק ליצור לעצמם חוסן כזה, אלא אף גונבים חלק ניכר מהנפח הזה על-מנת ליצור לעצמם חוסן זהה ואף חזק יותר; המשוואה פשוטה: אם אין כזה דבר לאום יהודי (לפי האמנה הפלשתינית), והפלשתינים הינם לכאורה העם אשר שורשיו מוצקים ונטועים חזק בתוככי ארץ ישראל - אזי הארץ הקדושה כביכול שייכת להם.

הטענות האנטישמיות של הפלשתינים אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, ולכן לכאורה אין להתייחס אליהן ברצינות; אך כמובן שיש להתייחס אליהן בכובד ראש, שכן כיום מתנהלת מלחמת חורמה תודעתית - התעמולה השקרית שלהם, על כל רבדיה, שולחת שלוחות לכל העולם, ויש להילחם בה בחוכמה.

סכנה נוראית

הסכנה האמיתית היא בלא להגיע איתם לשלום. זה הרי בדיוק מה שהם רוצים. לפרות ולרבות ולמלא את הארץ וליישם את זכות השיבה על-מנת להגיע לרוב ברור, איתו הם יוכלו לקרוא תיגר על עצם קיומה של המדינה היהודית. לשם כך הם שופכים את דם העברים - בשביל להקטין את האוכלוסייה היהודית ובשביל לנהל פרופגנדה של הפחדה וסיוט, בין השאר במטרה להבריח ישראלים מן הארץ ועל-מנת שדרישותיהם ייענו.

כל עוד שאין גבולות ברורים, כל עוד שאין להם מדינה - הסכנה קיימת; שלום יביא לסיום הדרישות המגוחכות שלהם וייתן למדינת ישראל את הלגיטימציה הדרושה על-מנת להילחם בהם אם יחפצו בכך ובאם ימשיכו בניסיונותיהם הכושלים לכלות את העם היהודי, אך מן הסתם ששלום ימנע את המלחמה הזו. יתרה מזאת - השלום ייקבע את הרוב היהודי בגבולות ברורים של המדינה היהודית וישלול את הסכנה הנוראית שבמדינה אחת לשני עמים; מדינה שהיא שאיפתם המשותפת של קיצוני הפלשתינים ושל הימין הישראלי הקיצוני.

מנחם בגין, אנואר סאדאת, יצחק רבין והמלך חוסיין כוננו שלום בר קיימא בין מדינות אויבות. אין סכנת זליגה בין האוכלוסייה הירדנית בירדן לבין אוכלוסיית היהודים בארץ ישראל; אין סכנה כי מצרים וישראל יהפכו לישות אחת אשר תסיים את הרעיון הציוני. על מדינת ישראל ליישם הלכה למעשה את דברי הנביא ישעיהו - "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" - ולא להביא למותה של הציונות, כי אם להמשך קוממיותה.