מקסימום ניצחון פירוס

לא היה צריך להאזין לדבריו של בני גנץ השבוע, כשהכריז על תמיכתו בפיזור הכנסת, כדי להבין שאנו כבר נתונים בעיצומה של מערכת הבחירות מועד ד'. על-פי כל הפרמטרים נראה כי נתניהו מתנהל כבעיצומה של מערכת בחירות: יותר דיבורים על הצורך (איך לא?) באחדות, ביקורי פתע מצולמים בשווקים ובפלאפליות העממיות עם דיבורים היום, ובאופוזיציה אומרים שגם פעילויות ביטחוניות מסוימות שמעוררות תהודה בינלאומית, נגזרות מעובדת קירבתן של הבחירות (ואין מה להתרגש: גם רבים מקודמיו נהגו להסיח את דעת הקהל באמצעות פעילות צבאית יזומה, ואכמ"ל).

מצד שני, יש צורך להדוף את הביקורת על התנהלותו של נתניהו מול גנץ, ואחד האמצעים לרכך את הביקורת היא הטענה שכלות הכל נתניהו ניצח במערכת הבחירות האחרונה, כמו בשתי קודמותיה, ועל כן מותר לו לנהוג בממשלה כבעל בית יחיד, ללא שותפים שווי משקל למעמדו הוא. באחד מעלוני השבת, מצאנו שבכל שלוש מערכות הבחירות האחרונות נתניהו ניצח, ולכן מותר לו לנהוג כלפי גנץ שהובס, כפי שהוא אכן מתנהג.

זה אכן נשמע כנימוק-על להכשרת התנהלותו הקלוקלת מול ההתחייבות החתומה ליישום הסכם הרוטציה עם גנץ. תזכורת: ההסכם מבוסס, מעבר לפירוט המינהלי המייגע, על שלוש התחייבויות בלתי חוזרות: אישור משותף של תקציב דו-שנתי למדינת ישראל, לאחר כמעט 3 שנים, מאז מרס 2018, ללא תקציב(!) - מה שמקפיא את פעילויות הביטחון, החינוך, הרווחה, התחבורה ועוד; שוויוניות בין שתי הגדולות; וביצוע הרוטציה שתושיב את גנץ ב'אקווריום' שבלשכת רה"מ, ותוביל את בנימין ורויטל גנץ, מביתם בראש העין, לרחוב בלפור, לאחר ש'הדיירים המוגנים' שם יישלחו - אבוי! - לקיסריה של נתניהו כלפי שותפיו. אלא שיש רק בעיה אחת - הוא אינו נכון. ככל הנראה נימוק-העל במחנה אוהדי נתניהו. שתי הראשונות כבר הופרו: אין תקציב ואין שוויוניות. והשלישית כבר לא תיושם. פיזור הכנסת יקדים אותה.

הסיפור שמספרים לעצמם אוהדי נתניהו על הניצחון המשולש, מצטלצל טוב, בעיקר לעת בחירות. אבל מה לעשות, שמאז בחירות מועד א' באפריל 2019, לא היה לליכוד בראשות נתניהו שום ניצחון. שלושת סיבובי הבחירות האחרונים, הסתיימו במצב של לא-ניצחון. רק תודעתם של בוחרי הימין, היא שהונדסה להאמין ש'דידן ניצח'. ולכן הפרת ההסכם הפכה לנורמה.

יחס נכלולי

אז למען הטוענים לניצחונות, הנה מה שהתרחש בפועל: בבחירות מועד א' (אפריל 2019) זכו הליכוד וכחול לבן כל אחת ב-35 מנדטים. זה לא ניצחון. במועד ב' (ספטמבר 2019), היה אפילו ניצחון זוטא לכחול לבן, שגרפה 33 מנדטים לעומת 32 לנתניהו. ובבחירות 2020 זכה אומנם נתניהו ב-36 מנדטים לעומת 33 לכחול לבן, אבל שלושת המנדטים הנוספים לא הועילו לכינון קואליצייה בראשותו הבלעדית, מה שאילץ אותו לכונן עם גנץ ממשלת אחדות רוטציונית. במבחן התוצאה לא היה בבחירות 2020 שום ניצחון. כמאמרו של פירוס מלך אפירוס לפני 2,299 שנה, בקְרב בין ממלכת פירוס לרומאים: 'עוד ניצחון כזה ואבדנו'.

היחס הנכלולי כלפי ההסכם הקואליציוני, זוכה לעיתים לגיבוי מצד אלה המוגדרים ביביסטים, המגבים את אדמו"רם בכל מקרה וללא תנאי. יש להם ק"ן טעמים להצדקת הנכלוליות: גנץ נפרד מחלק ניכר מח"כיו ואין משקל סיעתו זהה למשקלה של סיעת הליכוד (טענה שהייתה ידועה, אגב, בעת חתימת הסכם הרוטציה), ושבסקרי דעת הקהל יורדת מפלגתו למספר ח"כים חד ספרי, ושמסירת מפתחות המדינה לידיו מהווה סיכון קיומי ועוד כהנה וכהנה.

המדהים הוא שגם יהודים שומרי תורה ומצוות, נסחפים בזרם הזה, ושוכחים את מה שלמדו בכיתות היסוד, בחיידר או בבית הספר, במסכת בבא מציעא, מ"ח: "מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו".

אבל יש גם במחנה שומרי המצוות אנשי מעלה, שמודאגים מרמיסת ערכי יושר, מוסר והגינות, וסבורים שכל הסכם, בוודאי הסכן פוליטי, שאגדם חותם עליו, טעון קיום בפועל. הסכם דו-צדדי לא יכול להפוך לפיסת נייר הראויה לאטום בה את פי הצלוחית. אינך יכול לנהוג בהסכם כבחומר ביד היוצר - ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. הסכם זה הסכם זה הסכם.

בטון יצוק

ביטוי לגישה זו מצאנו באיגרתו המדהימה (בקיצורים מתבקשים) לתלמידיו במכינת בני דוד, עֵלי, של הרב נתנאל אלישיב, סופר פורה (מחברם של 'לעזרת ה' בגבורים', 'דברים טובים', 'קשה יש רק בלחם' ועוד) והוגה מקורי, מבכירי הר"מים (רב-מחנך) במעוז הימין האידיאולוגי. וכך כותב מתהומות ליבו מי שאין כל דרך להאשימו באיבת נתניהו או בשמאלנות רחמנא ליצלן; ואשר ייחל דווקא לניצחון הימין, אבל המציאות טפחה על פניו: "איך השקר מנצח? הוא מרגיל אותנו אליו לאט-לאט... נסו לחזור אחורנית כמה חודשים, ליום שבו הבטיח נתניהו בהן צדק שיקיים את ההסכם, 'בלי טריקים ובלי שטיקים'.

אילו אז מישהו, מן הסתם משמאל, היה אומר: 'הוא לא יקיים את ההסכם, הוא ימצא איזו פִרצה ויתחמק', הייתם אומרים שזה היה משהו בסגנון של 'הסתה של השמאל, אנשים שלא מוכנים לתת טיפה אמון בראש הממשלה, וחוץ מזה - ההסכם עשוי מבטון יצוק, אין שום דרך לא לקיים את ההסכם'. "אילו היו אומרים לכם שנגיע לחודש דצמבר ועדיין לא יהיה תקציב, כי זו הפִרצה היחידה שיכולה להוביל לבחירות בלי החלפת ראש הממשלה?.. ומה הייתם אומרים אז, על האפשרות שבמדינה מוכת קורונה ומשבר כלכלי לא יוגש תקציב?

"כשאני מתריע, כבר כמה שנים, על כך שערכים צריכים להיות קודמים לפוליטיקה, אלו הדברים שאני מתכוון אליהם. הרי בחיים האישיים אף אחד מאתנו לא מעלה על דעתו לתמוך בהתנהלות כזאת. אם מישהו מאתנו היה מגלה שילדיו מתנהגים כך, היינו מענישים אותם. בליווי תוכחה מרופדת בדברי חז"ל על החשיבות של אמירת האמת והחומרה של רמאות.

"כרוב חבריי למחנה, גם אני לא חפץ בשלטונו של גנץ. [אבל] יותר ממה שאני חושש מכהונה לא ארוכה של גנץ, אני חושש מן המשמעות של חברה שאיבדה ערכיה... שבזירה הציבורית הכל הפקר. שחותמו של הקב"ה אמת, אבל בחיים הציבוריים חותמו הוא קריצות וקומבינות. מה שלמדנו בתנ"ך על הפרת ההסכם עם הגבעונים מורה שאין זה כך. "...את הדייסה שאנו מבשלים היום נמשיך לאכול גם הרבה אחרי שלטון נתניהו. כשנורמות בסיסיות קורסות, לוקח הרבה שנים לשקם אותן. אם נסכים להיווצרות חברה שאין בה שום אמון, יבוא היום וזה יפגע בנו... למרות שאיננו חסידים של מר גנץ, ההתנהלות הזאת לא מקובלת עלינו. יש להעביר תקציב, לקיים את ההסכם שנחתם, ובע"ה נצא מן הבחירות שתתקיימנה במועדן, בעוד כמה שנים, חזקים עוד יותר, ערכית ופוליטית".

נתנאל אלישיב אינו לבד. יש בימין לא מעט אנשי אמונה איכותיים, אידיאולוגיים, שממש רוצים בשלטון הימין, אבל לא במחיר רמיסת ערכי מוסר בסיסיים. ימניותם אינה עומדת בסתירה להיאחזותם במושגים כמו ערכים, אמינות ומוסר. והם צודקים. חתמת על הסכם, אז אל תתחמק בטענות שה"י פה"י. פשוט קום ועשה מעשה וכבד אותו. כל כך פשוט. כל כך מובן מאליו. בלי אבל ובלי חבל. זהו המינימום הנדרש לקיומה של חברה בריאה, חפצת חיים, הוגנת, ישרת דרך ונקיית כפיים, שבה איש את רעהו לא חיים בלעו.