ט' טבת - צרה לא נודעת

בעשרה בטבת אנו מציינים את תחילת המצור על ירושלים בימי צדקיהו המלך, וירמיהו הנביא. יום זה נקבע כיום צום. הצום לא נקבע רק כאמצעי זיכרון ואבל על העבר, אלא להיות במבט לעתיד ליום של תקווה ושינוי לגאולה. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תעניות: "בעשרה בטבת סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק ומתענים בו כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן צרות שמזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר 'והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם' "(ה', א').

כיוון שכבר נקבע הצום בעשרה בטבת הצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות שחלו סמוך לאותו יום. מיתת עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה בט' בטבת ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת.

אנו נתמקד במיתת עזרא הסופר שחל בט' בטבת, שעליו אמרו חכמים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, אלא שקדמו משה רעייא מהימנא כך שעזרא הפך להיות שני למשה כפי המצוין במסכת סנהדרין (כ"א, ע"ב).

יש לראות בעזרא הסופר כמי שפתח את המסורת של חכמי התורה שבע"פ. הוא שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני, הוא הנביא מלאכי כפי שמציינת הגמרא במסכת מגילה (ט"ו, ע"א). מצד אחד הוא אחרון הנביאים השייכים לתורה שבכתב. מצד שני הוא החוליה המקשרת בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ. דומה הוא למשה המנהיג שאף הוא דואג לכלל ישראל ונושא בעול הנהגתם.

מובא בשו"ע (או"ח תק"פ, א') שסביב לעשרה בטבת היו עוד אירועים היסטוריים שאין לנו עליהם שום שמץ של ידיעה. הוא מזכיר לנו את המנהג הקיים שיש להתענות בימים שאירעו בהם צרות לאבותינו כפי שנזכרו במגילת תענית: "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם". אולם בהגיעו לאירועי טבת הוא משתמש בניסוח די מעניין: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלושה ימים, ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו".

נראה הדבר מוזר מאד. צום שנקבע להלכה מבלי שנדע מה התרחש ביום זה. כפי הנראה במגילת תענית החושך נמשך שלושה ימים, דבר המצביע על כך שעדיין בעשרה בטבת נמשך החושך של תרגום התורה ליוונית. ונוכח סמיכות האירועים נפסק שראוי להתענות שלושה ימים רצופים.

לאור מה שראינו לעיל אולי נכון יהיה לומר שט' בטבת, אותו היום שלא נודע מה היה בו, היה ידוע לחז"ל אך מסיבות שונות לא היו מעוניינים לגלות את הטעם לרבים. יש המסבירים זאת שבאותו היום נפטרו אנשים שהיו קשורים למאבק שהתחולל בין היהדות לנצרות. יש גם המוסיפים שבתאריך זה נולד אותו האיש. אנו יודעים שעשרה בטבת נופל תמיד בסמיכות לחגם, יכול אולי להיות שההסברים האלו נותנים סיבה מספקת להסתיר את שאירע ביום זה, ואולי על הרצף הזה ייתכן שהקשר לפטירת עזרא הסופר ולתרגום התורה ליוונית נהייה הדוק יותר. החושך המשתרר בשלושה ימים אלו אינו חד-פעמי, הוא נמשך במאורעות אלו שהרי גם הנצרות היא מעין תרגום של התורה ביוונית. יש כאן ניסיון לתרגם את היהדות לשפה פשוטה יותר ומחייבת פחות.

פטירתו של עזרא הסופר ששימש דגם למנהיג יהודי ייחודי, מנהיג שהצליח להעלות את היהדות מבבל חזרה לארץ ישראל. מנהיג המצליח להעביר את היהדות שהכירה היטב את הגלות עד שרובה הגדול נשאר בגלות לשפה שונה לשפה אחרת של תרבות וחיים ארץ ישראלים. הוא הצליח לעשות זאת בתרגום שלא שינה ולא סילף את המקור אלא חיזק אותו, וכפי שהגמרא בסנהדרין (כ"א, ע"ב) מתארת זאת כמעין מתן תורה שני.