טחנות הצדק טוחנות טורבו

שח לי בר אוריין המצוי לפניי ולפנים בהוויה המשפטית במדינת ישראל אודות אופן התפתחות בדיקה, חקירה. "ישנו הסכם הבנוי על קוד סמוי מן העין בו לכל שחקן בזירה זו יש תפקיד מוגדר. עיתונאי מפריח בלון, הבלון באורח פלא הופך לעובדה מוצקה ביתדות פלדה על-ידי ארגון שיש לו מהלכים במקומות הנכונים, הקריאה מהודהדת היטב על-ידי השופרות המגויסים בצו חירום, מהדורות נפתחות עם התביעה ובצידה האיום הגלוי על ראש התביעה כי אם לא יורה על פתיחת חקירה ייאלץ הארגון הפוליטי בכסות אג'נדה ממלכתית לעתור לבג"ץ. האיום נקלט היטב, ראש התביעה מורה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה וכך נולד תיק חקירה שלרוב אין לו ידיים ורגליים, כולו גידול מים ומהווה איום על הנחקר ההמום שלא מבין איך הפך לנחקר באזהרה".

נשמתי עמוקות, הטלתי ספק, כפרתי בעניין כמכחיש סדרתי של קונספירציות. ואז שמעתי במהדורת החדשות המרכזית על תביעה, דרישה, לחקירתה של עידית סילמן, על איומים לכאורה שאיימה על ח"כ מסיעתה. כל הכחשותיה התקבלו בגיחוך, נגוזו מפני רודפי הצדק, השתקנים הסדרתיים מול עוולות נוראיות ושחיתות ציבורית הפורחת באין מפריע בשנה האחרונה. יקירת התקשורת האהובה, המאותגרת, המלוטפת, המוחמאת, האדירה, הח"כית הנפלאה שזכתה לעטיפה ולטיפה בלתי פוסקת מהריבון השליט בתקשורת, בפוליטיקה ובארגוני זכויות המשכורות השמנות מאירופה, עידית סילמן, סומנה כאויבת.

כל זמן שהייתה בצד הנכון זרי אהבה לשעתה הורעפו עליה, אך משהעזה לחשב מסלול מחדש, החלו מכונות האהבה לירות עליה בליסטראות של זעם, חרון אף וכעס קדוש. המכונות המשומנות הופעלו, הרצים יצאו דחופים, המוקד בכיכר העיר הובער, ההמון, שאך לפני כחודש נשא אותה על כפיו והרעיף עליה גלי אהבה, דורש כעת את ראשה ושואג בכיכר העיר "לכלבים השליכוה". הארגון למוסר וצדק, יושר ואמת, ירה את יריית הפתיחה ומחול השדים החל לחולל בסערה, עידית סילמן, העבריינית הנודעת, מחבבת הכיבוש, הביביסטית המתהווה, מפרקת ממשלת האושר, המתנהגת כחברה במאפיה הסיציליאנית, הקוזה נוסטרה, דון קורלאונה בשמלת פרחים.

הכיתוב השחור אדום שנעלם בשנה האחרונה ממרקעי הטלוויזיה, חזר אלינו, שוב נשמעו הקראות בקול מקפיא, דרמטי, סמכותי. מגישה חמורת סבר הרימה גבה ונאנחה אנחה כבדה, פרשן שנאלם קולו בשנה האחרונה כחכח בגרונו והסביר את מסוכנותה של עידית סילמן, ותהום החבורה, חקירה ויהי מה. אל מול צבר פרשיות שחיתות לכאורה, המושתקות בשנה האחרונה, אל מול מנהל לא תקין, קבלת וחלוקת טובות הנאה, מינויים פוליטיים, אתנן לכל המאיים לפרוש מהקואליציה, אל מול ההתקרנפות התקשורתית והאלם שאחז בארגוני זכויות השכר השמן והמימון הזר, נרשמה התעוררות רבתי.

תדע עידית סילמן, ידע ניר אורבך, ידע כל מי שיעז לעזוב את הקואליציה כי רגע אחרי, יחל מחול השדים ויפתחו נגדו חקירות. המציאות החמורה הזו, האנטי דמוקרטית, המופקרת, אינה נעשית במחשכים, אלא לאור יום, ללא מורא. בעוד מדוממים מנועים כלפי מעשים חמורים לכאורה, יוצאת מקהלת הזעם הקדוש בפרץ וצווחה. אסור לאפשר למוסר בררני התקיים במדינת ישראל מכל צד.