היום לפני 17 שנה, הלכה לעולמה המשוררת והמלחינה
נעמי שמר. שמר היא אחד הקולות המקוריים בתרבות הישראלית, ומי ששינתה את הצליל של המוזיקה הישראלית בעשור הראשון למדינה. בשנת 1955, והיא בת 25, החלה לפלס את דרכה ללב התרבות הישראלית.
נולדה בקבוצת כנרת שבעמק הירדן בשנת 1930 למאיר ורבקה ספיר, ממקימי הקבוצה. למדה לנגן בפסנתר מגיל שש, ומגיל צעיר גם תרמה מכשרונה לזמרה בציבור של חברי הקבוצה. בתום שנות לימודיה בבית-הספר יצאה ללמוד באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים, ושבה לכנרת כמורה לריתמיקה. באותה עת חיברה את שיריה הראשונים, ובהם "הדואר בא".
לאחר שירותה הצבאי בנח"ל נישאה נעמי ספיר לבעלה הראשון גדעון שמר, שחקן ובמאי. ב-1956 עברו לגור בתל אביב, והעלו עם המלחין
יוחנן זראי את המחזמר "חמש חמש" בתיאטרון האוהל. באותה תקופה כתבה שירים ללהקת "בצל ירוק" ("נועה", "זמר נודד"), ואת השיר "הופה הי" שזכה במקום הראשון בתחרות בינלאומית באיטליה. במרוצת השנים חיברה שירים רבים ללהקות צבאיות ("מחר", "מטרייה בשניים", "חיילים יצאו לדרך", "שבחי מעוז" ועוד), הלחינה שירים של משוררים אחרים (בין השאר: "שם הרי גולן" מאת רחל, "הוי ארצי מולדתי" מאת שאול טשרניחובסקי, "פגישה לאין קץ" מאת
נתן אלתרמן), וכתבה גרסאות עבריות לשירים באנגלית ובצרפתית ("שלגייה", "אילו ציפורים", "אהבה בת עשרים" ושירי ברסאנס).
בשנת 1967 כתבה את השיר "ירושלים של זהב" לבקשת ראש עיריית ירושלים דאז
טדי קולק. השיר הושמע ב"פסטיבל הזמר" מחוץ לתחרות ועורר התרגשות עצומה. שלושה שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים. העיר ירושלים אוחדה, והשיר זכה למעמד מיוחד, לצד שירים ידועים ואהובים אחרים המביאים לידי ביטוי את הכאב והתקווה, השמחה והצער במציאות הישראלית – "שנינו מאותו הכפר", "על כל אלה", "חורשת האקליפטוס", "הכול פתוח", "החגיגה נגמרת", "'אור", "עוד לא אהבתי די", "לו יהי" ורבים אחרים. במלאת שנה לרצח רבין תרגמה והלחינה את שירו של וולט ויטמן "הו רב חובל".
ב-1983 קיבלה את פרס ישראל, ובמרוצת השנים הוענקו לה תארי דוקטור לשם כבוד על-ידי ארבע אוניברסיטאות בארץ וממכון ויצמן. היא כיהנה כיו"ר אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים ומחברים בישראל) וכחברת האקדמיה ללשון עברית. שיריה יצאו לאור בתקליטים ובספרים רבים, מהם חמישה קבצים משיריה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
