לְהִתְעַטֵּף בְּצָהֹב

ב-27 בינואר 1945 שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ, והתאריך הזה נקבע על-ידי עצרת האו"ם ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה. יעקב ברזילי, שכנער, היה במחנה ברגן-בלזן, כתב לרגל היום הזה את שירו, "לְהִתְעַטֵּף בְּצָהֹב":

"עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל,
כְּאַקְרוֹבָּט עַל חֶבֶל חַיָּיו,
כְּאַרְכֵיאוֹלוֹג עַל גַּגּוֹת הַחֵמָר
שֶׁל קַדְמוֹנָיו
זָהִיר וּמְהֻסָּס,
מְשַׁחְזֵר נְעוּרַי
הַמְטֻלָּאִים.

רִקְמַת טְלָאִים
נוֹטָה צְהֹב סְתָוִים,
כַּעֲרֵמַת עָלִים גּוֹוַעַת
בִּצְהֹב הַנְּשִׁירָה.
וַאֲנִי חָבוּי תַּחְתָּם

כִּנְמָלָה מִסְתַּתֶּרֶת.
עוֹדֶנִּי זוֹכֵר
נָהָר
שֶׁכְּחֻלִּים נִבְרְאוּ מֵימָיו,
אַךְ מַעֲטֶה צָהֹב
עוֹטֶה גַּלָּיו.

צְהֻבִּים הֶעֱלִים
בְּמִפְגָּשׁ הָעוֹנוֹת,
צְהֻבּוֹת פְּנֵי אָבִי
עִם בּוֹא הַמַּלְאָךְ,
וְצָהֹב הַכּוֹכָב
הַמֵּאִיר
לִשְׁכוּחַ-אֵל שֶׁלֹּא נִבְחַר
וּלְבֶן-חָסוּת, שֶׁנִּבְחַר
בִּנְעוּרָיו לָמוּת.

שירו הולחן לתזמורת בידי רמי בר-ניב.

פלא הודי

הרחק מן העין ולא הרחק ממדינת תל אביב יש חיים עשירים, שהתשקורת הממוסדת מתעלמת מהם בבוטות ובגזענות. למרות זאת, הם קיימים ופורחים, ומשתתפים בהם הרוב המכריע של היהודים במדינת ישראל. במסעותיי ברחבי הארץ אני מגלה אותם, ומופתע כל פעם מחדש. אחד מהם היא המסעדה ההודית "טאג'" באור-עקיבא (רחוב רוטשילד 2, טלפון 04-8388440).

למי שאינם יודעים, אור-עקיבא הייתה מעברה בצדי קיסריה ("בצד הלא-נכון של הכביש", נוהגים להגיד בטקסס); וכיום היא עיר, שמתפתחת במהירות במישור החוף בין חדרה לבנימינה.

אשתי שתחיה עבדה כמה שנים בהודו, ושנינו אוהבים אוכל הודי - במגבלות דיאטה רפואית, וברצונה של אשתי לא לטעום את גד השדה (הידוע במקומותינו ככוסברה) ולהימנע מחריף עז - שניהם מסימני ההיכר של האוכל ההודי. כך, גילינו את המסעדה הודית טאג'. בעצם, קשה לקרוא לה מסעדה. בטקסס קוראים למקום שכזה, joint, ותרגמתי זאת, ככוך. טאג' הנה מטבח קטן וחצי חדר, שבו מזמינים את האוכל מתפריט מצולם - ברכה למי שאינו מנוסה במאכלים ההודיים. את האוכל אתם יכולים לשאת לבתיכם, או לכל מקום שתחפצו. אפשרות אחרת, שבחרנו בה, הייתה סוכה מפלסטיק מול המסעדה, ובה שלושה-ארבעה שולחנות.

התקשינו לבחור את ארוחתנו משלל ההיצע עקב מגבלותינו, אך בסוף סיכמנו על צלחת, ובה ארבע סאמוסות (כיס מטוגן בשמן עמוק, שמולא במחית תפוחי-אדמה ואפונה) בנגליות (כידוע, הודו גדולה, ויש בה גרסאות שונות לכל מאכל) לשנינו. אשתי בחרה מנת בּיריאני (תבשיל) ירקות; ואני - מנת עוף מבושל ברוטב (צ'יקן קארי). נשלחנו להתיישב ליד שולחן אל הסוכה, ומיד הוגש קנקן מים קרים לשולחננו - הפתעה, שאינה נפוצה במקומותינו. אחריו הגישה אישה מבוגרת מאוד (שאחר-כך התברר, שהיא אם המשפחה) צלחות טאלי מסורתיות ממתכת לשולחננו, וזה העלה חיוך על פני אשתי, שנזכרה בפרק ההודי בחייה.

את טאג' מפעילה משפחה: אם המשפחה, בתה ונכדיה, שעלו מבומביי (כיום - מומבאי) שבהודו. המסעדה נמצאת במעין מרכז מסחרי די עלוב משנות החמישים, או השישים, ואינה מבטיחה עיצוב מפואר, או גורמה, אלא אוכל משפחתי טעים, שמוכן עם הרבה תבלין חשוב בכל בישול - אהבה.

עד שהגיעו המנות, סקָרנו את סביבתנו, וראינו את הדור הצעיר של המשפחה מלקק גלידה, ומתפנק. לא היה קר, והישיבה בסוכה לא הכבידה.

האם הזקנה הביאה לשולחננו את הסאמוסות, והן היו חמות, והדיפו ניחוח חביב ומגרה. אכלנו, ונהנינו מהן מאוד. תוך כך הוגשו המנות הבאות - ביריאני ועוף - לשולחננו עם פנכה גדולה של אורז ועם רטבים מדהימים. העוף שחה ברוטב מעניין, ואכלתי אותו עם האורז ועם הרטבים בהתלהבות, וגם אשתי השתתפה בחגיגה. הביריאני היה טעים ומשביע.

בטאג' אין שתייה חמה, ואין קינוחים כיוון שהמסעדה כשרה. סיימנו את ארוחתנו שבעים מאוד ומרוצים; ולפחות, אני הבטחתי, שאשוב אליה לבדוק עוד תבשילים. שילמנו 160 שקל על חוויה מעניינת ועל ארוחה נהדרת, והוספנו תשר נאה על הנאתנו.

סיכומים: שירות - מעולה, חביב ואישי. קיבלנו מענה מלא וסבלני על סוללת שאלותינו לגבי מרכיבי המנות. התפריט המצולם מקל על הבחירה למי שאינו בקי ברזי האוכל ההודי. הזמנה - טאג' פועלת רק כמה שעות בצוהרי היום, ולא קיבלנו מענה לניסיונותינו להזמין בטלפון מקום כשהמסעדה הייתה סגורה. סביבה - המסעדה נקייה, ונראית מצוחצחת למרות סביבתה. ליד המסעדה חנות - אולי מכולת - שניתן לרכוש בה גלידה, חטיפים ומיני תופינים. הישיבה בסוכה יכולה להיות בעייתית ביום גשום, או כשרוח חזקה מכה. חניה - הסביבה מלאה ברכב חונה, ובסיבוב ראשון ברחוב רוטשילד לא הבחנו בחניה פנויה. בסיבוב השני מצאנו חניה וכמה מקומות ריקים באזורים, שיוחדו לחניית נכים.

אין גבול

כנראה, אין גבול לטיפשות ולבּוּרות. עיריית חיפה, צייץ אלדד בק בטוויטר, ביתרה את רחוב הֶחלוץ בחיפה לשניים, וקראה לחלקו, רחוב החלוצה.

"הֶחלוץ" הייתה תנועה ציונית עולמית ועל-מפלגתית של צעירים, שהוקמה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה, כדי ללמוד עברית, לעבור הכשרה חקלאית, לעלות לארץ ישראל, ולהקים בה יישובים חקלאיים. ועידתה הראשונה התקיימה בחרקוב שבאוקראינה בשנת 1918, ובה נבחר יוסף טרומפלדור ליו"ר הארגון. כל זכויותיה בבניין הארץ נמוגו מול דמגוגיה פמיניסטית טרחנית וצעקנית.

חידוש

פרשת הצוללות הפכה מזמן לעניין פוליטי מכוער, שבו מערבים עסקה ביטחונית בפוליטיקה הישראלית. כזכור, משטרת ישראל חקרה את הפרשה, ולא מצאה שמץ של פלילים בהאשמות של משה בוגי יעלון, שר הביטחון לשעבר, וחבר מרעיו.

ארי שביט, שאינו חשוד, חס וחלילה, באהדה לימין, כתב (לפי ציטוט בטוויטר), "עד לממשלה זו לא הוקמה ועדה, שממשלה חוקרת את קודמותיה. תמיד ממשלה חקרה את עצמה. ממשלה, שבאה בשם 'הדמוקרטיה', מקימה ועדה, שבאה לחקור את יריביה הפוליטיים... סימן שאלה". מעניין האם בדקו מי מהמשתתפים בהפגנת בעלי הפנסיות התקציביות האדירות לפתיחת חקירה בעניין מחביאים שלדים בארונותיהם.

בינתיים, ימים ספורים לפני החתימה על החוזה להספקת הצוללות, הודיעה גרמניה על ייקור הצוללות - למעשה, הכפלת עלותן לישראל (גרמניה מממנת כשליש מעלותן). האם האחראים לעיכוב בחתימה על החוזה להספקתן (שבגללם נפתח תיק 3000, שנועד לחזק את הקשר נגד נתניהו) יישאו בהוצאות הללו, או שיסתפקו בהטלת העול על הציבור?!

מקורות ממשלתיים עלומים העירו, כי ההתייקרות נובעת בשל דרישת ישראל לשפר את הצוללות הללו - טענה, שאי אפשר לבודקה, וכנראה, לא תיבדק, גם כיוון שמיזם הצוללות מסווג ביותר.

חץ לשמיים

משרד הביטחון הודיע על ניסוי מוצלח במערכת הנשק "חץ" ובטיל המיירט "חץ 3": שני טילים מיירטים פגעו במטרתם, והגדיר זאת כ"ניסוי חסר תקדים". נער הייתי וגם זקנתי, והספקתי להכיר את הלשון הנמלצת בהודעות לעיתונות של משרד הביטחון ושל תעשיותינו הביטחוניות, שלפעמים מכסה על עורבא פרח.

לא הייתי מציין זאת, אלמלא הקשבתי השבוע לדברי כפירה של ד"ר מוטי שפר, מהנדס טילים, חתן פרס ביטחון ישראל, שעבד ברפאל, ביו-טיוב. שפר, שאין מי שחולק על כישוריו ועל הישגיו בהנדסת טילים, מוגדר כמצורע במשרד הביטחון וברפאל; ודוחים מכל וכל את ביקורתו בהתקפות אישיות עליו, כרגיל במקומותינו, ובעיקר במערכת ביטחוננו.

לדברי שפר, הניסויים בטילים המיירטים "חץ" ו"שרביט קסמים", שמחיריהם מרקיעים שחקים, אינם מוכיחים דבר, כיוון שמערך הניסוי שולט במטרה ובמיירטים (באמצעות טֶלֶמֶטריה - למעשה, שלט-רחוק), ודואג להביא את המטרה אל הטילים. לדעתו, בניסוי אמיתי יש לנתק את הטלמטריה מהמטרה, כדי שהטילים ייאלצו לחפש בעצמם - בלי "עצות מהצד" - את מטרתם.

ארגוני פשע מאורגן

משטרת ישראל, התברר בעדות ניר חפץ במשפט נתניהו, מענה נחקרים; ואין זו הפעם הראשונה, שהדברים נאמרו. נוהלי העבודה של חוקרי המשטרה, באישור הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, מלמדים, שמשהו רקוב מאוד במשטרה, בפרקליטות וביועץ המשפטי. בית המשפט הצטרף מניה-וביה לשערורייה, ואישר לא אחת קבלת עדויות, שנגבו בעינויים. אל השערורייה הצטרף שוב בית המשפט כשאישר קבלת עדויות, שהושגו בחיפושים בלתי חוקיים בעליל בטלפונים ניידים של חשודים ושל מי שאינם חשודים.

כלומר, בית המשפט מאשר בהדרגה את הפיכת מדינת ישראל למדינת משטרה בנוסח הגרוע ביותר, הנהוג בעולם השלישי, שפועלים בה ארגוני פשע מאורגן ממלכתיים. כל אלה נוספים ליוזמות חקיקה של ממשלת הזדון, הכחש והמרמה - כמובן, בשם הדמוקרטיה - שמאפשרות למשטרה לפלוש בלי צו שופט לבתינו הפרטיים, ולפרקליטות לצנזר את מה שכתבנו ברשתות החברתיות.

ובלי היי-טק אי-אפשר: מתברר, שמשטרת ישראל לא רק אוספת מידע על אישי ציבור (כנראה, בסגנון אדגר הובר, כדי למשמ̤ע אותם בבוא היום), אלא שהיא מאזינה ללא כל אישור לשיחות טלפון של אזרחים באמצעות תוכנת פגאסוס של חברת הסייבר הישראלית NSO.

טירוף מערכות

ועדת סל התרופות אישרה מימון שינוי קול לטרנסג'נדרים, אך לא תרופות מצילות-חיים לסרטן. מי שהוא/הם נטרפה דעתו/ם לחלוטין.