האומנם ולבסוף: תת-עלוב אופק בוכריס?

הידיעה שפרסמה העיתונאית, גילי כהן (הארץ - תאריך 29.11.2016), בדבר קיום מגעים מתקדמים להסדר טיעון בין התביעה הצבאית לעורכי דינו של תת-אלוף, אופק בוכריס>B< - במסגרתו יודה בוכריס, בחלק מעבירות המין החמורות, שיוחסו לו בכתב-האישום - אשר יביא למחיקת חלק מ-16 עבירות מין חמורות שביצע בחיילת וקצינה, בהם שלושה מעשי אונס, המפורטים בכתב-אישום זה, מעלה שורת הרהורים מתבקשים, בעקבות המערכה העיקשת והנמרצת שניהלו - כמערכה נגדית - בוכריס ואנשיו, במסגרתה טענו הם, כל כל ההאשמות שהועלו נגד בוכריס, בידי המתלוננות נגדו, בשקר יסודן.

כפי שפורסם, הרי לפי ההסדר המסתמן, בוכריס יודה כי הוא קיים מערכת יחסים מינית עם החיילת ויורשע בבעילה אסורה בהסכמה. סעיפי האונס יימחקו. הוא לא יישלח למאסר, אך הוא יורד בדרגה אחת לדרגת אלוף משנה וייקבע לו עונש מאסר על תנאי. בנוסף במקום סעיפי האישום במעשים מגונים שביצע בקצינה יודה בוכריס בהתנהגות שאינה הולמת קצין. הסדר הטיעון יוצג בפני בית הדין שדן בעניינו של בוכריס - ודורש אישורו.

התמיהה העולה למקרא עקרונות הסדר הטיעון (משפט מכובס ל"עסקת טיעון"), כפי שפורסמו הם, אינה דווקא העובדה, כי תת-אלוף (עדיין!) מוכן לבצע עסקת טיעון בעניינו. דברים אלה מקובלים - לצערנו, כי רב - במערכת התביעה הפלילית ומטרתם "לסגור עניינים", מהר ככל האפשר; לחסוך זמן ובמקום של עבירות מין, חמורות וגם/או קלות, כאחת - לחסוך מהמתלוננות הצורך הנדרש לעלות על דוכן העדים ולהיחקר, כאשר מתלוננות רבות, רואות בכך, סוג מסוים של "אונס חוזר". לא כך מכוונים פני הדברים. פני הדברים מכוונים לכך, כי בוכריס ומקורביו - טענו, חזרו וחזרו וטענו - לכל אורך הדרך - שמדובר בעלילה גרידא ולא היו דברים מעולם, בעניינו הוא.

ברור לחלוטין לכל בר-בי-רב, דחד יומא כי מי שמוכן, לכאורה וכמפורסם - באופן בלתי רשמי ובלתי מחייב בכלי התקשורת, להודות לכאורה בביצוע עבירות מין עם חיילת וגם/או קצינה, הכפופות - לכאורה למרותו, גם אם ייעטפו הדברים בלשון משפטית, "מרחיקת הקשר מיני" דוגמת הודאה בקיום מערכת יחסים מינית עם חיילת, הנתונה לכאורה למרותו, כמו-גם בבעילה אסורה, בהסכמה של חיילת זו, בהתנהגות שאינה הולמת קצין, ביחס לקצינה הנתונה לכאורה - למרותו ויורד לדרגת אלוף-משנה מדרגת תת-אלוף, בה מחזיק הוא, כיום, אינו זכאי עוד לטעון לחזקת החפות.

שבנו, חזרנו והדגשנו - בעבר - בעניינו של בוכריס, כמו-גם בעניינו של החייל, אליאור עזריה, כי אין לנהל משפט לינץ' בנאשם, באמצעות כלי התקשורת וכי משפטו של נאשם, צריך ומחויב המציאות הוא שיתנהל בבית המשפט או בבית-הדין הצבאי - ולא באמצעות התקשורת. הדברים יפים ונכונים, באשר לנאשם המוגש נגדו כתב-אישום והוא טוען לחפות מוחלטת. או אז, יש להחיל לגבי עקרון החפות - הגם שפסיקת בית המשפט העליון צמצמה - בכל הכבוד הראוי - עד ביטלה, כמעט לחלוטין חזקת החפות של מי שהוגש נגדו כתב-אישום.

נחזור ונדגיש. נדגיש ונחזור. מי שהוגש נגדו כתב-אישום והוא מכחיש עובדות כתב-האישום וטוען לחפות מוחלטת, זכאי ליומו בבית המשפט או בבית-הדין ואל לה - לתקשורת להצערב בעניינו וליטול לעצמה מלאכת השפיטה ומתן פסק-הדין, המסורה כל כולה למערכת השפיטה ואין מסורה היא - לחלוטין - לא כלי התקשורת ולא לכל גורם אחר, שאינו כלול במערכת השפיטה. ככל שנקפיד על קיום עקרונות אלה, כך ייטב לכולנו.

ואשר לתת-אלוף (עדיין!), אופק בוכריס. אם יש אמת בפרסומים בדבר עסקת הטיעון הנרקמת בין פרקליטיו לבין הפרקליטות הצבאית, הרי אין לנו, אלא להצטער על קצין מבטיח שכזה, שדובר בו נכבדות, כמי המיועד לתפקיד רמטכ"ל וסופם של דברים - אם תתממש עסקת הטיעון ותצא לפועל - ימצא עצמו מורחק משורות צה"ל ומסיים הקריירה הצבאית שלו, בדרגת אלוף-משנה. על דאבדין ומשתכחין - שיכולים היו לתרום עוד רבות - חבל.