חתונה ממבט ראשון: הדייט שלנו עם עצמנו

אין ספק שחתונה ממבט ראשון מניבה אינספור תובנות משמעותיות. במהלך הצפייה אנו מתנסים בלקרוא נפשות, להבין את רחשי ליבם, לקלוע אל מחשבותיהם, מאמתים את המידע מהמסך ישירות עם הערכים שלנו, עם העמדות ותפיסת העצמי שלנו ובודקים מי מהם הוא ה"אני" שלנו. כך יוצא שהתוכנית חתונה ממבט ראשון היא הדייט שלנו עם עצמינו. לכן יש מאיתנו שהזדהו עם משתתף/ת מסוים/ת או נסלדו ממשתתפ/ת אחר/ת, כעסו על סיטואציה מסוימת או פרגנו להתנהגויות מסוימות. משהו בצפייה בהם מעורר בנו את עצמינו.

לצד זה, מתחיל להיות מעט יותר ברור שהתוכנית 'חתונה ממבט ראשון' היא הרבה מעבר לתוכנית העוסקת בחתונה ובזוגיות, התוכנית מהווה למשתתפיה מעין בניית גשר למערכת יחסים חדשה, לאיחוי גשרים קודמים, לחשיפה תקשורתית, למציאת חברויות חדשות ולתהליך העצמה עצום בכל קנה מידה.

משתתפי התוכנית לא אחת העבירו מסר כי התועלות עולות על ה"סבל" שחוו בתוכנית. ורק שנבין נכון, מדובר בסבל אמיתי, כך ניתן היה להתרשם מכנותם של המשתתפים לאורך כל הדרך. מגיע להם המון רספקט. לא כל אחד מאיתנו מסוגל להתחתן עם אדם שהכיר זה עתה ולשהות במחיצתו למשך 42 יום ברצף. זו משימה מאתגרת מאוד (לעיתים, גם כשאנו בוחרים ואוהבים את בן הזוג).

עיקרון ה'סבל' אותו חוו המשתתפים טמון במושג 'כפייה מרצון': המשתתפים בחרו להגיע לתוכנית מתוך ידיעה שהם לא יהיו אלה שיבחרו עם מי להתחתן ולבלות את 42 הימים הבאים. לזה נוסיף את העובדה שלרשותם עומדים בממוצע 9 ימים עד ליום החופה בהם הם נרגשים ובעיקר עסוקים בלעדכן את המשפחה ולבצע סידורים אחרונים לקראת תקופה חדשה, מה שמשאיר להם עוד פחות זמן בלעכל את הצפוי.

חוויית המעבר מ-"כפייה מרצון" ל-"בחירה מרצון" בכדי להשיג יעד נכסף, למשל, זוגיות, עשויה לרפא כאבי ילדות, ליישב מחשבתית מערכות יחסים קודמות, לייצר דפוסי חשיבה בריאים ואנושיים יותר. ואם הריפוי מתרחש הרי ש"הסבל" היה שווה גם אם לא הושג היעד הנכסף.

ה'סבל' (מלשון סבלנות שהיא המעלה הראשונה באדם) היה מנת חלקם של כולם ובלט בעיקר במערכות יחסים בהם צד אחד הקדים את השני בהתמסרות לקשר, שהרי קשה עד בלתי אפשרי ששניים יצעדו בדיוק באותו קצב בבניית הקשר הזוגי. מי שעוסק בקשר בין 'סבל' (התמודדות עם קשיים) לבין 'ריפוי' (תחושת שחרור ואושר) יודע שהסבל הוא השחקן המרכזי משום שהוא זה שיצר את תהליך ההתפתחות וההעצמה שהמשתתפים חוו. ה'סבל' מגביר את הספקות לגבי העצמי שלנו, הספקות מעוררות שאלות על מהותנו כבני אדם ובניסיון לענות תשובות לאותן 'שאלות מהות' אנו חוקרים את עולמינו הפנימי, החקר מגלה את "אוצרות הידע העצמי" ומשם בדיוק מתרחש תהליך הגדילה והתפתחות העצמית. ככל שהאדם יודע על עצמו כך תודעתו מתרחבת ומאפשרת לו צמיחה והתפתחות אישית.

'שאלות המהות' חזרו על עצמן באינספור וריאציות בתוכנית וניתן לסכמן באמצעות שתי שאלות עיקריות: האחת, עד כמה דפוסי החשיבה שלי גמישים ומאפשרים לי לבצע שינויים. היו משתתפים שהשינוי היה מאוד מורכב עבורם לביצוע ולאחרים פשוט יותר. השנייה, כמה אנרגיה אני מוכן/ה להשקיע בכדי לבצע שינויים באופן מעשי מול בן/בת הזוג החדש/ה. כך ניתן היה לראות שהיו משתתפים שנגמר להם האוויר לפני הזמן והיו משתתפים שהיו בעלי אורך רוח משווע וראוי להערכה.

מה, אם כן, משפיע על התשובות לשתי שאלות מהות אלו? איך נדע עד כמה אנו בעל דפוס חשיבה גמיש הפתוח לשינויים? ומה משפיע על מידת האורך רוח שלנו והתמדה בתהליך זוגי? כדי לענות לעומק שאלות אלו חשוב להכיר את ארבעת המודלים המנטאליים, בשיטת חנ"ה. הם מצויים בכל אחד ואחת מאיתנו ומנהלים את מערכות היחסים שלנו באופן מודע ולא-מודע. בואו נכיר ואף נתהה האם המודעות אליהם תאפשר לנו לשלוט בהם ובמידה מסוימת לשנות את המציאות לטובתנו כך שנוכל להצליח להשיג מטרות בזוגיות ובשאר תחומי החיים.

1. המודל הפיזי: זה הדימוי החיצוני שיש לנו על בן הזוג שאנו מחפשים. זה כל מה שקשור בשאלות פיזיות חיצוניות. למשל, מבנה גוף צר או רחב, נמוך או גבוה, צבע עור בהיר או כהה, צבע שיער, עור, עיניים, רוחב כתפיים, ריח גוף, צורת הליכה, שפת גוף ועוד. אלו ועוד אחרים, הדברים שיוצרים משיכה ראשונית או אי-משיכה אל בן הזוג וגורמים לבני האנוש לפסול או להתקדם בקשר. זה ה'דיל ברייקר' עליו דיברו צמד הפסיכולוגים המומחים והנפלאים של התוכנית דני פרידלנדר ויעל דורון.

2. המודל הרגשי-נפשי: עוסק במכלול הרגשות שהיינו רוצים שבן הזוג יעורר בנו בקשר הזוגי והפוך, מכלול הרגשות שאנחנו רוצים לעורר בבן/ת הזוג שלנו. למשל, תחושת ביטחון, הערכה, חשיבות, הכרה בצורך הנוכחי שלי, רוגע, להרגיש נאהב/ת, מחוזר/ת, הקשבה מלאה, לתת/לקחת מקום ביחסים, כבוד, חברות, יציבות רגשית, לאפשר להיות שלמ/ה עם הקצב בתהליך, פתיחות, בעל/ת מיומנויות שיח, בעל/ת גינונים וכדומה. רגשות שהתבטאו במשפטים כמו, "שיעטוף..." "שאוכל להישען... "לסמוך...". גם כאן היה פער בין התחושות שהמשתתפים קיוו להרגיש מבן/ת הזוג וגם בתחושות שהם רצו לתת לבן/ת הזוג להרגיש - ולא תמיד זה קרה. לא אחת בלט החשש של המשתפים לפגוע בבן/ת הזוג, חשש שנבע מאי-הוודאות הטבעית שיש בבניית קשר חדש וגם מתוך היות המשתתפים בעלי הוגנות ויושר פנימי.

3. המודל הנשמתי: זה מודל חשיבה מאוד עמוק (מבחינה תודעתית) הוא מושפע מהדרך בה חווינו את דמות האבא והאמא עוד בילדותינו ומהפרשנויות שהחוויות הללו קיבלו אצלנו. ניכרת ההשפעה של זיכרונות ילדות לפרשנויות שמעניקים המשתפים לחוויות ילדות. כך למשל ראינו שמועמדים/ות ביטאו קושי לסמוך או להתחבר אל בן הזוג עקב משקעי עבר עם הוריהם.

4. המודל המנטאלי: זה מודל חשיבה קוגניטיבי והוא עונה על השאלה, אילו דפוסי חשיבה אני מחזיק ואיך הם קובעים את ההתנהגות שלי במצבי התמודדות עם סיטואציות ומשברים. הספרות המחקרית מבחינה בין שני דפוסי חשיבה: הראשון, "בעלי דפוס חשיבה מקובע". הללו יתקשו להסתגל לשינויים, להכיל את השונה מהם ולשקול אלטרנטיבות חלופיות לפתרון בעיה שנוצרה בקשר. לרוב, הם מפרשים אירועים באופן שלילי, מה שעלול להוביל במודע או שלא במודע ליחסים של פגיעה בכבוד הזולת.

לעומת זאת, בעלי 'החשיבה המצמיחה' מתאפיינים בהסתגלות מהירה יותר לשינויים, מצליחים להכיל את השונה והמנוגד להם, שוקלים אופציות במשותף עם בן/ת הזוג, ולרוב, הם מפרשים באופן חיובי גם אירועים מורכבים, מה שמוביל לשמירה ליצירת זוגיות בריאה המבוססת על שמירה על כבוד הזולת. לכולנו יש את שני דפוסי החשיבה אך לכל אדם יש דפוס חשיבה דומיננטי יותר.

ארבעת המודלים הם טבעיים ומופעלים בכל פעם שאנו מתמודדים עם סוגיות, בעיקר בתהליכי שינוי ועוד יותר מול מצלמות. מודלים אלו בהיותם מודעים ביכולתם לשפר את איכות חיינו. ארבעת המודלים ניתנים לחשיבה ולארגון מחדש באמצעות מטפלים או מנטורים מנוסים. מה שמעלה את השאלה האם לאימון מנטאלי-רגשי יש מה לתרום למשתתפי התוכנית חתונה ממבט ראשון?

תשובה: למיטב ניסיוני, תהליכי שינוי שמלווים על-ידי מנטור/ית, המתמחה בבניית חוסן מנטאלי-נפשי, מגבירים את תחושת ההעצמה של כל אחד ואחת בתהליך. ביכולתו של הליווי המנטאלי-נפשי, ביחד עם הליווי העמוק של הפסיכולוגים דני ויעל, להעניק לכל משתתפי התוכנית את מתנת החיים: "מתנת החוסן הפנימי": אותה יכולת אדירה המאפשרת לאדם להתמודד עם אירועי ומשברי החיים מבלי לאבד את שמחת החיים, את הביטחון העצמי ואת המוטיבציה. זו מתנה שבוודאי יזדקקו לה משתתפי התוכנית גם בסיום התוכנית, שהרי מערכות יחסים אינן מתחילות או מסתיימות ברגע שהעונה נגמרת, מערכות יחסים ממשיכות ומתקיימות בכל רגע נתון, כמו גם החוסן הנפשי-מנטאלי שלנו הנבנה בכל רגע בו מתקיים השיח הפנימי שלנו עם עצמינו.

המתנה תוענק גם לצופים. הרי סיכמנו כבר בפסקה הראשונה של מאמר זה שהצופים בעת הצפייה יוצאים לדייט עם עצמם. כך שהתוכנית יוצרת הזדמנות לחזק לכל הצופים את החוסן הפנימי שלהם בכל פעם שהם יוצאים לדייט עם עצמם וצופים בתוכנית.

אני לא יודעת מה איתכם? אך אני לא פספסתי אף פרק! וגם... מצפה לעונה הבאה.