מי עשה את המהפכה החוקתית

עוד אמר: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הניח בפעם הראשונה רשימת זכויות סדורה ומוגנת, אך בתהליך חקיקתו ותיקונו נטבעו מטבעות חוקתיים נוספים - המטבע החוקתי של מדינה יהודית ודמוקרטית שהיה חלק מהסיכומים שאפשרו את חקיקתו, ומאוחר יותר את הענקת המעמד הסדור והחוקתי למגילת העצמאות בפעם הראשונה בספר החוקים. שלושת היסודות של ביצור זכויות האדם, הקביעה שישראל יהודית ודמוקרטית ומעמד חוקתי למגילת העצמאות הם הישגי החוק הזה ועליהם להנחות גם את המשך דרכנו.

"כולנו על שלל דעותינו נסכים, שהמשימה לא נשלמה ואנחנו בעיצומה של הדרך שיש בה הישגים גדולים ומהמורות רבות. משימה ראשונה לפנינו היא הרחבת רשימת הזכויות המוגנות. החוק חידד את השיג והשיח הנוקב לא אחת בין רשויות השלטון, ואנחנו ערים לצורך להסדיר גם את מערכות היחסים בין הרשויות השונות. הצורך בחוק יסוד החקיקה הלך והתחדד לאור השפעת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. גם עתה בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק וגם חוק יסוד האחרון - חוק הלאום, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו איננו מוגן בסעיף נוקשות ותיקונו אינו מחייב רוב חברי הבית. אלו המשימות הגדולות הניצבות לפנינו ואני מקווה שאותו קיפאון בתיקונו של חוק יסוד מאז 95' יסתיים בכנסת הזו בכהונת הממשלה הנוכחית".

השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, המשנה לשעבר לנשיאת בית המשפט העליון, מזכיר הממשלה בעת חקיקת החוק: "הזדמן לי כיועץ משפטי לממשלה וגם כשופט ללוות את ההיסטוריה והפרשנות של חוקי היסוד ואני מחזיק בארנק את הכרזת העצמאות וחוקי היסוד העיקריים. מדברים על מהפכה חוקתית ומייחסים אותה לאהרן ברק, אך לא אהרן ברק עשה את המהפכה החוקתית, אלא הכנסת עשתה אותה. גדולתו של חוק היסוד הייתה בהעלאת קרנן של זכויות האדם למעמד חוקתי שהמחוקק עצמו הגביל את עצמו גם פנימית וגם חיצונית על-ידי בית המשפט כדי לא לפגוע בזכויות אדם. החוק מזכיר שהמדינה יהודית, אך מזכיר שהיא גם דמוקרטית. זה הפך לשיח שבמהלכו בית המשפט נתפס כמי שמחפש להתערב חוקתית, לעסוק בחוקי הכנסת, אך אני יכול להעיד לאחר שנים רבות של כהונה שם שבית המשפט זהיר מאוד. מבין כ-450 עתירות חוקתיות שהוגשו התקבלו רק כ-20. האמירה כאילו בית המשפט מחפש להתעסק בחוקי הכנסת היא אמירה פוליטית לא נכונה. הייתי רוצה שנגיע ליום שבו יושלם מפעל החוקה. חוק היסוד לא משוריין, אך השלמת חוקה היא נושא חינוכי. בארה"ב כל ילד יודע מהו התיקון הראשון שהוא חופש הביטוי כי זה חלק מהתרבות החינוכית. חוק הלאום יכול להיות מבוא לחוקה ויש להכניס את אלמנט השוויון כדי לתת תחושה של שותפות לאזרח הלא-יהודי בישראל".

הוא בירך את שר המשפטים גדעון סער על "חוק זכויות במשפט שהוגש לאחרונה, עוד צעד חשוב בזכויות אדם. גם לחופש הביטוי יש במקרים מסוימים גבולות. לפעמים אנחנו מרחיקים לכת בתחום הזה במיוחד בעידן של הרשתות החברתיות. בסופו של דבר התפקיד של בית המשפט בהגנה על זכויות האדם הוא חשוב ומרכזי, ואני האחרון שאומר שאי אפשר לבקר, אבל בין ביקורת לבין מה שקורה הרבה פעמים גם בקשר לחוקי היסוד. יש יותר מדי תיקונים לחוקי היסוד ויחס לא מספיק מכבד לחוקי היסוד. חוק יסוד הכנסת תוקן כ-50 פעם. מסמך חוקתי יש לכבדו חינוכית ופוליטית. הייתי רוצה שהדיונים הבאים יהיו כאלו שישלימו את החוקה עם גישה מכבדת לחוקי היסוד זה דבר שאנחנו כאזרחים מצפים מהכנסת וממדינה מתוקנת".

יו"ר הכנסת, ח"כ מיקי לוי: "מעטים הם החוקים שניתן להגדירם כהיסטוריים, כאלו ששינו את אופיה החוקתי של מדינת ישראל. במדינה בלי חוקה, כמו בישראל, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו חשיבות יוצאת דופן בעיגון זכויות אדם בסיסיות. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא נקודת ציון היסטורית והחוק החשוב ביותר שחוקקה הכנסת. עליונותן של הזכויות המעוגנות בחוק זה הן בראש ובראשונה בסיס מובן מאליו ומרכזי בכל דמוקרטיה. לכל אדם חייבות להיות זכויות בסיסיות. הן האינטרס של כל אדם ואזרח במדינת ישראל ובכל חברה שוחרת חירויות, וכן גם במדינת הלאום של העם היהודי.

"ביום הזה שאנחנו מציינים 30 שנה, מי היה מאמין, לחקיקת חוק היסוד ההיסטורי, אני מבקש להודות ליוזם החוק, הפרופסור אמנון רובינשטיין, שגיבש את נוסח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק והצליח להעביר אותם בחקיקה פרטית, זה לא פשוט, ועוד מהאופוזיציה. ישבתי שם, אני יודע כמה זה קשה וזה בהחלט הישג יוצא דופן בכנסת. כיו"ר הכנסת כולי תקווה שהכנסת תכונן חוקה שבמסגרתה נסדיר גם את תפקידה ומערכת היחסים בין רשויות השלטון".

הפרופסור אמנון רובינשטיין, יוזם החוק: "החוק הזה לא היה עובר בלי עזרתו של שר המשפטים מרידור ובלי עזרתו של יו"ר שהבין את חשיבות קביעת הזכויות לכל הישראלים על פני משמעת קואליציונית, תופעה לא רגילה. כשהצגתי את החוק בפני ועדת ונציה, הם שאלו איך ייתכן שזה עובר כהצעת חוק פרטית, אין משמעת ממשלתית וצריך להזכיר, את יצחק שמיר ראש הממשלה שנתן חופש הצבעה על החוק הזה באותם ימים אחרי התרגיל המסריח, כשהייתה התקוממות כמעט כללית נגד הכנסת. הייתה סכנה גדולה מאוד לדמוקרטיה. האווירה הזו ביחד עם השדלנות של החברים שהזכרתי וביחד עם עבודה יסודית של יו"ר הוועדה שקיים 17 ישיבות עם מוזמנים מבחוץ. אני חושב שלא צריך ללכת במסלול של עוד פרק בחוקה, צריך ללכת על חוקה במלואה. הוועדה הזו היא הוועדה היחידה שיש לה מנדט. חובה לקיים את המנדט, לתת חוקה לישראל ולשים קץ למצב האנומלי של חוסר יציבות משפטית חוקתית. העבודה היא לא רבה. סיכמנו שעצם החקיקה הקיימת של הכנסת ממלאת את כל החורים כמעט את כל החורים.

"יש דברים שהזכיר היו"ר ויש את העניין של השוויון והיחסים עם המערכת המשפטית הם, כאין וכאפס לעומת מה שנעשה. לא צריך לעבוד כאן הרבה והדברים הם בקונצנזוס. הסוד הגדול של שיתוף הפעולה של ועדת החוקה שאז הייתה הנכונות לפשרה. היה לי קשה מאוד בסעיף ענייני האישות וידעתי שזה לא יעבור עם זה, אז ויתרתי נוכח המתקפות של המפלגה שלי. הפשרה עומדת בפתח, היא מבקשת ללבוש את לשון החוקה. החוקה הרי מוזכרת בהכרזת העצמאות ומטילה על הכנסת את התפקיד הזה. זה סידור מוצלח לא רק לגבי מדינת ישראל. הדוגמה האיטלקית היא דוגמה שזה סידור מוכר על-ידי האו"ם ואני מקווה מאוד שבמקום להתחיל לחזור להחלטה האומללה של החלטת הררי מ-1950, יחליטו חברי הוועדה לאחוז את השור בקרניו ונסיים את תפקידנו כאן בכנסת הזו במתן חוקה לישראל. זה יהיה יום גדול שאפשר לחגוג בו את הדמוקרטיה הישראלית".

השר לשעבר דן מרידור: "כשהתמניתי להיות שר משפטים בסוף שנת 88' מטעם תנועת הליכוד ראיתי את האנומליה, של מדינה יחידה בעולם שאין שום דבר מעל הפרלמנט שלה, אין אחת כזאת נוספת. הייתה אחת - בריטניה והיא הייתה כפופה לאיחוד האירופי. אין מדינה שהרוב עושה מה שהוא רוצה. היו קרוב ל-100 ח"כים בקואליציה. מתוכם למעלה מ-90 תמכו בהצעה הזו וגם באופוזיציה, וזה היה מצב אידיאלי לתקן את האנומליה שחיינו איתה מאז 1949-1948 ולהפוך אותנו כמדינה ככל המדינות, שהרוב לא עושה ככל העולה על רוחו אלא יש איזונים ובלמים. מיד בתחילת כהונתי אמרתי מעל בימת הכנסת שאני מתכוון להעביר שני חוקים - חוק יסוד זכויות האדם וחוק יסוד החקיקה. עשיתי מאמץ גדול להגיע להסכמה עם סיעת ש"ס והמפד"ל שהיו בעד. אז הגיע התרגיל הידוע שעשה שמעון פרס והתפרקה הממשלה ושתי הסיעות החרדיות דרשו משמיר ומפרס לא להמשיך בחקיקה. זה כנראה היה הקץ ליוזמה, לולא אמנון רובינשטיין שלקח את הצעתי והביא אותה כהצעת חוק פרטית לכנסת. היא עברה בכנסת ברוב גדול מאוד בקריאה טרומית, אבל שוב נתקעה כי היו מחויבויות קואליציוניות. צריך לציין את הדברים הללו בגלל הטענה כאילו נעשה מחטף בלילה ולא היה רוב לכנסת על החוק הזה. היה רוב של כ-100 ח"כים לחוק הזה. התוצאה הייתה של מספר יותר קטן באולם אבל הייתה תמיכה עצומה. אגב, בפשרות שהוצגו בוועדת חוקה, תמכו הרב רביץ עליו השלום מטעם יהדות התורה והרב עזרן מטעם שס, יצחק לוי יבדל לחיים ארוכים מהמפד"ל. זה לא בחטף ולא בלילה. כמובן, התנועה שייצגתי אותה, הליכוד, לא דגלה בשלטון החוק אלא, כפי שמנחם בגין אמר, "בעליונות המשפט". בית המשפט העליון צריך לקבוע, מעל הכנסת, אם יש פגיעה בזכויות אדם או לא. ועידת הליכוד אחרי החקיקה ב-93' קיבלה החלטה שמאמצת ותמשיך את המהלך הזה, אבל הרבה מים זרמו בירדן מאז. אז לא הייתה מחלוקת עמוקה בנושא.

"אין ספק שהמהלך נירמל את מדינת ישראל, אלא שהוא יצר דילמה שהוזכרה כאן. אין בעולם חוקה שלא כתוב בה שכל בני האדם שווים. אפילו במדינות הנוראיות מכולן. אין בעולם חוקה שאין בה חופש הביטוי. שניהם היבטים מאוד חשובים של החרות. דמוקרטיה היא בראש ובראשונה חרות, האדם חופשי ובעל זכויות ולכן נאלץ ביהמ"ש העליון כשהוא דן באיזונים, להכניס את הביטויים האלה דרך כבוד האדם. לא המצב האידיאלי. לכן היה חשוב שתימשך התנועה הזו שהתחלנו לפני 30 שנה והאם הממשלה הזו והכנסת הזו תוכל לעשות את זה, אני לא יודע ואין לי אלא לאחל לה הצלחה. לא להתפשר על הלב והעיקר הוא הדמוקרטיה, תפקיד מערכת המשפט בדמוקרטיה, ולהגן על האדם בפני הרוב, והערכים הכי בסיסיים שעליהם המדינה הזו קמה וכתובים במגילת העצמאות".

חכ"ל אוריאל לין, שהיה יו"ר הוועדה בעת חקיקת החוק: "דיון על העתיד הוא מורכב. יש כמה אלטרנטיבות כולל פסקת התגברות ואני חושב ומציע לך יו"ר הוועדה שתקיים דיון נפרד של קידום בעתיד. החוק אושרר מחדש על-ידי הכנסת ברוב גדול, 67:9 וגם שם חוזק החוק וזה שיש בו הפנייה ברורה לערכיה של מדינת ישראל כפי שהם באים לביטוי במגילת העצמאות. לא הייתה בעיה עם התכנים. השינוי הגדול במהלך החקיקה היה השינוי שאותו הצליח חבר הכנסת יצחק לוי להוביל, במקום ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית למדינה יהודית ודמוקרטית, וישר אימצנו את ההצעה הזו. כל עבודת החקיקה בוועדת החוקה נעשתה בשיתוף פעולה מלא עם המפלגות הדתיות והחרדיות.

"כשאמרתי שלא מעבירים את כוח החקיקה לבית המשפט העליון זה היה ברור, התכוונתי לומר שבית המשפט העליון לא יכול לבטל חוקים כרצונו, בוודאי שלא שללתי את עקרון היסוד שהיה נושא לדיון בכל הישיבות, מה יהיה כוחו של בית המשפט לבטל חוקים שפוגעים בחוק היסוד. נתנו לבית המשפט את הכוח לבטל חוקים רגילים".

הוא פנה לחברי הליכוד בוועדה ואמר: "עם כל הכבוד והשותפות שהייתה עם אמנון רובינשטיין, מי שתרם ביותר לחקיקת החוק הזה היא תנועת הליכוד. לקחנו השראה ממנחם בגין.

"אם יש ח"כים שמעבירים ביקורת מפעם לפעם הם שוגים שגיאה יסודית מאוד, שמעתי אותם אומרים 'אני הריבון', אתם לא הריבון, הריבון זה העם; העם לא נתן לכם את הכוח לשלול את זכויות היסוד שלו.

"חוק שעובר זה כמו עץ הוא יכול להכות שורשים, לשלוח ענפים, להניב פירות או הוא יכול לנבול ואיש לא ישים אליו לב, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו היכה שורשים עמוקים בכל שכבות החברה וגם בכל שכבות ומוסדות השלטון".

השר לשעבר, הרב יצחק לוי: "חששתי מהדיונים בחוק שהיו מאוד רציניים עם הרבה מומחים ומצאתי עוזר נאמן כמעט כל ערב דיון של הוועדה, שופט בית המשפט העליון הפרופסור מנחם אילון ז"ל, שהייתי הולך אליו הביתה עם סדר היום והיינו יושבים ודנים. אני מזכיר אותו כי אני חייב לו הרבה. הייתי שותף מלא להצעת החוק והשתדלתי להכניס כמה תיקונים שיאפשרו לתמוך בחוק. עם זאת, הלכנו עם כאבי בטן על פרשנות בית המשפט ולכן אהרן ברק די מיד לאחר חקיקת החוק כתב כמה מאמרים שלא תאמו את הציפיות שלנו. מה שקרה - מאז לא חוקקו חוקי יסוד, למעט חוק הלאום. לא המשיכה עבודת החוקה, ועבודת חוקי היסוד של זכויות, בגלל החששות. ואני לא מצטער על החוק הזה. החוק נחוץ והיה טוב והוא עיגן זכויות מאוד חשובות במדינת ישראל ואף-על-פי-כן אחת התוצאות היא שלא חוקקו חוקי יסוד נוספים וצריך להתבונן בזה, מה קרה? לא השלמנו את המלאכה. עשינו חצי מלאכה והיינו צריכים להשלים את חוק יסוד החקיקה. חוק זה היה מביא להבנה יותר ברורה של הסמכויות בין הכנסת לבין בתי המשפט. ועובדה וראייה שאוריאל לין אמר את מה שאמר וזה נכון. עד היום הדבר הזה לא מופנם וגם לא בכנסת. אין שלום בין הרשויות וחוק יסוד החקיקה היה אמור לעשות שלום בין הרשויות, אפשר לבטל חוקים ולעשות דברים בדרכים אחרות, אפשר לקבוע קביעות בנושא סמכויות.

"אני סקפטי לגבי היכולת לסיים מסמך חוקתי שלם. היו שני ניסיונות, אחד של מיכאל איתן שהיה יו"ר ועדת החוקה ועבדנו על חוקה, הרבה ישיבות. הבאת מסמך עם תקליטור למליאה שהיה שם נוסח שלם של חוקה, הוא לא עבר ולא הצלחת להעביר אותו. היה ניסיון שני של הפרופסור מנחם בן-ששון, ניסינו לגבש מסמך חוקתי שלם וזה שוב לא עלה בידי הכנסת. לכן אני חושב קחו משימה לחוקק חוק יסוד החקיקה, זה הדבר הנכון שצריך לעשות".



חכ"ל דדי צוקר שהיה יו"ר ועדת החוקה בעת שינוי החוק: "אני מצטרף להצגה הזו במערכה השנייה. כמו כל חקיקה היא נעשית בקונטקסט פוליטי. בשנת 93' משבר פוליטי סביב בג"ץ מיטראל, כאשר בג"ץ מאשר ייבוא בשר לא כשר. נוצרה הזדמנות. נופלת החלטה בקואליציה שמתקנים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. בממשלה היה לנו גב מאוד חזק בדמותו של שר המשפטים והתיקון היה בשורה שלמה של דברים. רובינשטיין אמר לי: "הדבר הכי חשוב שעשית בחיים זה שוועדה ברשותך הכניסה את מגילת העצמאות לחוק יסוד כבוד האדם". ואני נוטה להסכים איתו.

זה מעשה כל כך מורכב שחברים בו כל כך הרבה אנשים וממלאי תפקידים ובעיקר מזג מסוים ואני מאחל לעצמי שתמיד אוכל לעבוד עם מזג פשרני שאינו מתפשר על שום דבר חשוב כמו של דן מרידור ויצחק לוי. עשינו את הקריאה הראשונה, זה עובר ברוב של 100 קולות במליאה, חודש אחר כך זה מגיע לקריאות שניה ושלישית 67:9, שני חוקי היסוד עברו באותו רוב מוצק שכלל גם חלק גדול מן הליכוד. בדיעבד אני יודע שאי אפשר לצפות מתנועת העבודה שתאבק ותיתן את החיים שלה על זכויות אדם, היא לא יכולה, מי שבא ממסורת קולקטיביסטית זה לא בדנ"א שלו.

"אני מצטרף מאוד לעמדה של יצחק על חוק יסוד החקיקה. אני רוצה לומר לחבריי, פסקת ההתגברות הייתה קיימת בכל הנוסחים והייתה הסכמה עליה, הדיון היחידי שהיה לגביה זה 60 או 70. אין פה מנצח, אלא יש פה דיאלוג, וזה המנדט שלך אדוני היו"ר [קריב, ע.י.], לא כי זה כתוב במגילת העצמאות, אלא כי הדעת וההיגיון אומרים את זה. אל תביא שום דבר יותר מזה".

ח"כ משה ארבל (ש"ס): פתח ב"ציטוט כבוד המשנה לנשיא חשין בבג"ץ בנק המזרחי" ואמר: "אני שופך מים קרים על הכינוס החגיגי. כוונותיכם היו טובות, התוצאות הן מורכבות וקשות כי בסופו של תהליך כאשר בית המשפט העליון לקח לעצמו את אותן סמכויות לבוא ולהשפיע ולהתערב גם בדבר חקיקה של הכנסת, וכאשר בית המשפט הפך עצמו לבית משפט לחוקה באופן משמעותי יותר וגם אם כבוד המשנה לנשיאה רובינשטיין ציין, שזה מעט וזה גם במשורה, עדיין התהליכים הללו כאשר בית המשפט לחוקה הזה לא מביא לידי ביטוי ולא מייצג את כלל חלקי העם על רבדיו השונים. רק השבוע התבשרנו לראשונה מקום המדינה על מינויה של שופטת מזרחית. בית המשפט לא השכיל במשך שנים רבות, ואני לא מאשים רק את בית המשפט, וודאי את הממשלות וגם את הממשלות הקודמות שלא פעלו מספיק לאותו גיוון נדרש לחזק את אמון העם בבית המשפט. יש לנו בית משפט אחד, אין לנו בית משפט עליון אחר, יש לנו ארץ אחת, אין לנו ארץ אחרת ולכן אותו גיוון נדרש לטובת חיזוק אמון הציבור היה חייב להיות צעד מקדים לאותה נטילת סמכויות שפגעה באמון הציבור. בסופו של דבר, תוספת ערך השוויון כנגזרת לכבוד האדם וחירותו על-פי הפסיקה הביאה לתוצאות שפגעו בליבת האמונה של אותם אנשים שהרימו ידם למען חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואם היו יודעים בחלום הכי רחוק, שהרמת יד בחוק הזה משמעותה ביטול חוק הגיוס, ודאי שהם לא היו מרימים את היד. אותו עץ שהוליד פירות מורעלים שפגעו באמת באותם יסודות שעליהן הושתתה המדינה היהודית נפגעו פעם אחר פעם בשם ערכים פרוגרסיביים של מרבית שופטי בית המשפט העליון שנתנו את הטון ברוב דעות לאותם ערכים ולא הביאו לידי ביטוי את קולו של העם, קולם של אזרחים שרואים את הדברים בצורה אחרת. האם אנחנו לא משתמשים בשם הקדוש של שוויון לטובת קידום ערכים אחרים שאנחנו יוצקים אליהם תוכן?

"כשאנחנו מסתכלים על האירוע בתמונה הכוללת, ישנו קושי גדול שאותו בית משפט לחוקה לא מורכב מכלל נציגי העם באופן כזה שישקף ויבטא את אותם אנשים. הנשיא דאז ברק פעל למנות את הרב דיכובסקי לבית המשפט ולא עלה בידו כדי להביא לאותו ייצוג, אבל זה מעט מדי, וכשזה קורה תוך כדי תנועה אנחנו מאבדים את אמון הציבור בבית המשפט, ואני רוצה שיהיה אמון ציבור ולהגדיל את אמון הציבור במערכת המשפט".

השר לשעבר הפרופסור שמעון שטרית: "אני מצטרף לקריאה לעשות את השלמת החוקה ואני מציע לא להסתפק רק בחוק יסוד חקיקה ולהתמודד גם עם חוק זכויות משפטיות וחוק זכויות חברתיות, ואולי זה ישקף את תנועת העבודה. ללא הסכמה שלנו בוועדה אני חושב שזה לא היה עובר. תנועת העבודה תמכה ותומכת וכל השנים היא מילאה תפקיד מאוד חשוב. אנחנו מדברים על חוקי הזכויות שחוקקו ב-1992, אסור להתעלם מהמשקל החוקתי של כל חוקי היסוד האחרים שנבנו במהלך שנים רבות על-פי התפיסה של הררי ובן גוריון תמך בה. בלי זה המסד הזה לא היה מתקיים. אנחנו כוועדת חוקה באותה תקופה והעבודה האדירה שנעשתה, היא ישבה על מסד חשוב מאוד, אני חושב שראוי שבאירוע ההיסטורי הזה שנזכור את הקרדיט הגדול של האבות המייסדים. עליך אדוני היו"ר מוטלת חובה לקיים את חזון המייסדים שכלל חוקה. החליטו קודם כל לחוקק חוקים יסודיים ואז חוקי זכויות אבל עכשיו הזמן לעשות את ההשלמה. אני מסתייג מהמונח המהפכה החוקתית. המעבר החוקתי בתחום המהותי, היה גם קודם כי היו סעיפים משוריינים שעליהם היו פסיקות. אני מציע לדבר בצניעות על התרומה. יש לשקול בעתיד את כל האופציות לגבי שיטת הביקורת השיפוטית".

ח"כ שלמה קרעי (הליכוד): "הרב לוי, לצערי, הגולם קם על יוצרו. חוק יסוד חקיקה לא יעזור כבר מול בג"ץ, כמו שאומרים שטח כבוש לא ישוחרר. מה שצריך זאת פעולה יסודית של בנייה מחדש של כוח כאשר מציבים כוח כבר ביסודות הבניין. בית משפט לעניינים חוקתיים שייצג את מגוון הדעות בציבור ויש הרבה מודלים לכך. בג"ץ לא יכול להתקיים אחרי שהוא פרץ את כל הגבולות. אין ספק שתש כוחה של הכנסת שכל חוק שמחוקקים שואלים האם זה יעבור בג"ץ או לא, האם בג"ץ יפסול את החוק או לא. זה הפך את הכנסת לפחות רלוונטית. בריטניה וניו-זילנד הן היחידות במדינות המערב שאין בהן חוקה ושם יש מושג שנקרא 'עליונות הפרלמנט'. כאשר אין חוקה, הפרלמנט הוא העליון, הוא הגוף הנבחר, ובבריטניה אין בית משפט לחוקה ואין בג"ץ. זאת דמוקרטיה. זה סימלי שממשלה שהוקמה במרמה מקיימת דיון חגיגי על שינוי משטרי שעבר באישון לילה במרמה, יש מה לחגוג דבר כזה? חברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק הזו התכוונו רובם ככולם למשהו חשוב וצודק, אבל אלו שתכננו בחשאי הפכו את הכלי הזה לכלי לדריסה של רצון העם. להפיכת הציבור ללא רלוונטי. השתמשו בו כדי ליצור קליקה שלטונית אלטרנטיבית, אנטי דמוקרטית המתנהלת כאופוזיציה לעם, והכי חמור שעשו את זה בלי מנדט מהעם. אפשר ללמוד על כך מספרו של אוריאל לין: 'השאלה שבה התלבטתי הייתה כיצד ניצור מצב משפטי שמעניק את כוח הביקורת השיפוטית לבתי המשפט בלי שהדבר ייראה כהעברת סמכות החקיקה מהכנסת לבית המשפט...' אתה שומע שבעצם מנסים להסתיר את המהות האמיתית בין מה שבאמת יקרה. היה אחד שזעק המלך הוא עירום, ח"כ לשעבר מיקי איתן. הוא זעק ואמר מהיום והלאה כל חוק שהכנסת תחוקק ניתן יהיה לפסול אותו, ומול כולנו כמחוקקים יעמדו שלושה או חמישה שופטים עליונים והם יקבעו שהחוק שאנחנו חוקקנו אינו תקף. הייתה הכחשה גורפת, עמד ח"כ אוריאל לין ואמר כי לא מעבירים את הסמכות לביהמ"ש העליון, אין מוקם בית משפט לחוקה, ולאחר מעשה מודה ואומר 'איתן צדק, נוצר ממד חדש, הענקה של סמכות הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת לבתי המשפט'. אז אם איתן צדק, זה אומר שהסתירו מחברי הכנסת את מה שהחוק הזה הולך לעשות, את המהפכה השיפוטית האנטי דמוקרטית. למעשה, שינוי משטרי שבוצע במחשכים על-ידי חברים יחידים. הספר והציטוטים שקראנו מתארים את הקנוניה - את המהפכה החוקתית, את השינוי המשטרי האנטי דמוקרטי שגרם להתערבות בוטה של בג"ץ בקביעת מדיניות, בחקיקת חוקים בהפיכת קומץ חברים שלא מייצג את מגוון הדעות הציבור בשיטת חבר מביא חבר, הפך אותם למועצה הרוחנית העליונה. כשממשלת הליכוד השפוי הדמוקרטי תחזור, אנחנו נקיים כאן דיון חגיגי לשירת הברבור של המהפכה האנטי דמוקרטית הזו שעברה באישון לילה אנחנו נתקן את הדבר הזה ונחזיר את הכוח לעם מידי אלה שלקחו אותו במרמה".

יו"ר ועדת החוקה לשעבר, חכ"ל מיכאל איתן: "בסופו של דבר אני עומד מול חברים אמיתיים שמתמודדים איתי וזה החברים שמאז שהיינו בדיונים על ההצעה שלהם לגבי החוק שהוא חלק מהחוקה הנכה שאפשר לתקן. אני מודה כמעט לכולם שתפסו אולי בשלב מאוחר מדי משהו שאנחנו מסכימים עליו ושאנחנו צריכים לנסח אותו בצורה פרקטית. צריך לקדם את הפעילות של כינון חוקה בישראל. אני חושב שמה שעברנו בסיבוב הראשון לא יצליח להוביל אותנו אל הארץ הנבחרת. אנחנו לא זזים קדימה למטרה הזאת ואז מגיעים פתרונות לוואי".

בהתייחסו לתהליך שהוביל כיו"ר ועדה לכינון חוקה אמר: "שנה ומשהו 117 ישיבות. עולים לדיון במליאת הכנסת לא רחוק מהבחירות, כל המועמדים במדינת ישראל הם בעד חוקה. אנחנו יודעים שבאותה תקופה חוקה הייתה נעימה כדגל שכדאי להניף אותו ויביא הרבה בוחרים. באתי עם הצעה שלפחות במגזר היהודי, אבל עם האנשים האלה שיחול אצלם שינוי אולי יפתרו את הפחד במפלגות האחרות ולהראות מה העיקר ומה הטפל. אם אנחנו נפעל להסביר לאנשים מה זה חוקה שאותה חוקה שאנחנו מדברים עליה הם מתכוונים לאותו דבר. צריך לבודד ולתת לזה מהלך חינוכי בדרכים ראויות וביום שזה יהיה אפשרי גם להכניס את זה ולהעביר את זה".

ח"כ גבי לסקי (מרצ): "עבדתי בזמנו עם ח"כ לשעבר דדי צוקר במהלך השני של הכנסת מגילת העצמאות לתוך חוק היסוד. ראיתי כדוגמה אישית את הישיבות הארוכות בין חברי הכנסת של מרצ וח"כ לוי ממפד"ל עם דן מרידור מהליכוד והרב רביץ מאגודת ישראל, ישבו לילות כימים יחד כדי לעשות את השינויים הנדרשים האלה למען החברה הישראלית. אני שומעת בצער את דברי חברי מהמפלגות שכוננו את החוק הזה, שחשבו שזה היה דבר חשוב ושזה מהלך דמוקרטי-אזרחי לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. הצער שלי אינו רק על הדעה המתנגדת לחקיקת היסוד, אלא בעיקר שהם שמים דגש על ההליך, הם מתנגדים למהות הדמוקרטית של האיזונים והבלמים כאילו הפרלמנט הוא הגוף היחיד שלא יכול לקבל ביקורת והגוף היחיד שיכול לבקר את הפרלמנט הוא בית המשפט. ועד אז לא היה מי שיעשה זאת. הדבר נעשה בפינצטה, בעדינות, במשורה, רק 22 חוקים בוטלו על-ידי בית המשפט העליון מאז. חקיקת יסוד מטרתה להיות מגילת זכויות האדם ומי שמנסה לפסול את הביקורת לא מדבר על איך נגן על זכויות אדם. מגילת העצמאות מחייבת אותנו לשמור על העקרונות האלה, גם על השוויון.

"אני רואה את דור הנפילים שהיה מורכבת רק מגברים ולצערי הקול הנשי פחות נשמע, ולכן ייתכן שסעיף השוויון נפל. גם המיעוטים האחרים לא היו חלק מדור הנפילים ולכן יש רלוונטיות למי נמצא בחדר כדי להגן על הזכויות והגיעה העת לעשות את מה שמוטל על הכנסת ולהחזיק את תפקידה כרשות המחוקקת ולכונן חוקה".

ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): "אני נזכר במותו של חייר חמדאן, צעיר ערבי שנורה למוות בגבו בכפר כנא על-ידי שוטרים. למרות שהייתה פסיקה של בית המשפט העליון להעמיד לדין את השוטר היורה, היועץ המשפטי מסרב ועד היום אף שוטר לא הועמד לדין. דבר שלא היה קורה, אם מי שקיפח את חייו היה יהודי. בפועל, יש פה שונות, ואין שוויון. יש שתי מערכות חוק, קושאן טאבו ליהודים מזמין ומכשיר גירוש משפחה פלשתינית מביתה, וטאבו פלשתיני - לא. כשלעשרות אלפי משפחות פלשתיניות יש טאבו בבתים בטאלביה, בבאקה והם נזרקים ממדרגות בית המשפט, אין להם זכות עמידה אפילו. לזה קוראים שתי מערכות חוק. כמו שבשטחים הכבושים, יש שתי מערכות משפט, משפט צבאי לפלשתינים, ואזרחי למתנחלים היהודים. אתם יודעים איך קוראים לשתי מערכות חוק שונות על בסיס אתני לאומי? חוק הלאום, שמעגן עליונות יהודית, עבר והתקבל על-ידי המשפט העליון. למרות כל זאת, אני תמיד מוצא את עצמי מול נהגי ה-D9 מהימין הקיצוני, מגן על בית המשפט העליון, כשהוא לא נתן צדק וסעד לפלשתינים, אישר גירוש והריסת בתים, וממשיך כך עד היום. כאשר אתה אומר דמוקרטית, אתה מבטיח שוויון לאליקים ולאחמד, לכאורה. וכאשר אתה אומר יהודית, אתה מעניק זכות יתר לאליקים על פני אחמד, רק כי הוא יהודי. יש פה כשל מובנה. זה מצב שאני מסרב לקבל. דמוקרטיה היא לא רק הזכות להיות שווה, אלא גם הזכות להיות שונה".

ח"כ אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): "לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בכנסת הזאת ובכנסות הקודמות לא היה שום סיכוי להתקבל עם מה שאנחנו חווים היום מח"כים המשתמשים מהשפה ולחוץ במושגים של דמוקרטיה זכויות אדם זכויות חוקתיות זכויות אזרח. הם עושים הכל הפוך על הפוך ופוגעים פגיעה קשה בזכויות האלה. איפה הם היו 12 שנה כשהיו בשלטון. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא בין החוקים החשובים ביותר וטוב שנעשה אבל יש עוד דברים שצריך להכניס כמו הזכות לשוויון. חוק יסוד הלאום הגזעני שבית המשפט העליון נתן לו הכשר, 10 שופטים מול שופט ערבי אחד למרות שכל הפרשנות שניתנו והשופטת כבוד הנשיאה אישרה את כל הביקורת שלנו כלפי החוק הזה. בסופו של דבר זה בושה וחרפה שיש בספר החוקים חוק שמדיר 20 אחוז מהאזרחים. אנחנו צריכים להמשיך במלאכה הזאת של השלמת כל חוקי היסוד".

ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית): "מאז שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחוק יסוד חופש העיסוק, המפעל החוקתי גווע, למעט חוק יסוד הלאום, לא נקבעו זכויות אחרות, לא שוויון, בגלל אותה תרמית שלא התחילה בכנסת. התחיל אותה אהרן ברק מחוץ לכנסת. הוא לא חיכה שיחוקקו חוק יסוד כדי שהוא ייקח לעצמו את הסמכות להיות הארכיטקט של השינוי החברתי. הוא רצה לקחת את החוק ולא לחכות לכנסת, מיהרה לו השעה. אבל, נפלה בגורלו הזדמנות מסוימת והוא ניצל אותה והוא גרם נזק גדול לבית המשפט, לחברה בישראל ולמפעל החוקתי. ואני, אליקים רובינשטיין, נעלבתי. פעם ראשונה נעלבתי בשם העם בישראל שאיש לא שאל אותו לפני שלקחו לו את הסמכות ובית המשפט החליט על חקיקה. אבל אתה אמרת משהו אפילו יותר גרוע מזה. אמרת שאפילו סטודנט שנה א' למשפטים היה אמור להבין מחוקי היסוד שיש ביקורת חוקתית והכל בסדר. אז קודם ישב פה ח"כ משה ארבל והזכיר סטודנט שנה א' למשפטים - חשין, שלא הבין את זה כך. גם שמגר לא ממש הבין את שני הכובעים וחלק על הקונסטרוקציה הזאת. גם שמגר לא הבין אותה.

"נעלבתי גם בשמו של הפרופסור קלוד קליין שחשב שאותו אירוע שבו הכנסת החליטה בין הקריאה הראשונה לשלישית לגרוע מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו את פסקת השריון שהופכת אותו לחוק שאיננו עליון על חוקים אחרים. בשם מי הכי נעלבתי? בשם אליקים רובינשטיין שכתב ב-94' שהדבר איננו ברור. והוא היה כבר אז בעל תפקיד רציני, והוא נתן הרצאה ואמר שתהליכי החקיקה שהוא עיין בדברי הכנסת, בתולדותיהם החקיקתיות. הייתה זו אומנם חקיקה כתיקונה הטכני והפורמלי, אבל בחקיקה בנושא כבד כל כך, הייתי מצפה ליתר התייחסות של המחוקקים לשאלות שונות, כולל הביקורת השיפוטית. היום, כל סטודנט שנה א' חושב את הדברים שאמרת, והסיבה היא בזמן אמת לא אתה ולא קלוד קליין, ולא חשין ושמגר, ולא חברי הכנסת שישבו והצביעו ולא אף אחד אחר לא חשב ככה כי במשך שנים שטפתם את מוחותיהם. וזו התרמית הגדולה מכול. על זה אני לא יכול לסלוח. לפחות הייתם מציגים את התרמית הזאת ואומרים 'ניצלנו הזדמנות', כפי שאמר במפורש בזמן אמת אהרן ברק 'נקרתה בפנינו הזדמנות אז נעשה במלאכה'. והדבר הזה, העם לא יסלח על זה והוא לא ישתוק על זה ולא יוותר על זה. אני כועס עליכם דווקא בשם מי שרוצה שיעוגנו ערכים מסוימים באופן חוקתי במדינת ישראל בלי ביקורת שיפוטית, עם מודל בריטי או קנדי או אחר. כי אני חושב שהעם הוא הריבון והעם צריך להחליט מהם הערכים הבסיסיים של חייו ולא, עם כל הכבוד, האנשים שיושבים בחדר - כפרופסורים ומומחים, כשופטים וכח"כ שנבחרו. דבר שמתחיל בשקר לא יכול להסתיים באופן טוב. האמת הפשוטה הזאת תנצח ובעזרת השם בעוד 30 שנה אפילו סטודנט שנה א' למשפטים יידע שהעם הוא הריבון".

השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, השיב לח"כים רוטמן וקרעי: "חברי הכנסת קרעי ורוטמן השתמשו בלשון לא נקייה, הם אנשים שאמורים להכיר דברי חכמים. לעולם ידבר אדם בלשון נקייה. הם דיברו בלשון תרמית, שבית המשפט רימה, זה קומם אותי ואם לא הייתי בכנסת הייתי דופק על השולחן. האמירה הזו לא אמת והיא גם דמוניזציה שבית המשפט סופג. אפשר להתווכח ולבקר את בית המשפט זה חלק מהדמוקרטיה, ויש בתוכו רוב ומיעוט, אבל להביא כמה ציטוטים ולומר שבית המשפט רימה? הוא לא רימה. מי שקורא את פסקת ההגבלה, את סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ישאל מה בית המשפט יכול לעשות כשבאים לפניו תיקים שבהם פגיעה בזכויות, האם הוא לא צריך לבדוק אותם. לי אין ספק ואני מאמין שאני מספיק מנוסה כדי לראות עיקר וטפל, התועלת שהביא לחברה העיגון הפסיקתי הזה עולה בהרבה על כל הביקורות. לכן, מאוד צר לי שמשתמשים ברטוריקה כזאת. פסקת התגברות יש במקום אחד בקנדה וגם שם בית המשפט הפדרלי לא משתמש בזה. עושים מזה עניין - בסדר, לגיטימי, אבל להגיד שבית המשפט רימה? זאת לא אמת".

היו"ר ח"כ קריב סיכם את הדיון: "הדברים ששמענו מאותם מחוקקים ולימים שופטים שעמדו סביב ערש לידת החוק היו דברים חשובים מאוד. היה בהם מענה משמעותי לחלק מן הטענות שנשמעו כאן ונשמעות מחוץ לבית הזה בעיינו של מחטף כזה או אחר או דיון לא ממצה. הדבר המרכזי ששמענו הוא ההבנה היסודית שמהלכים חוקתיים להבדיל ממהלכי חקיקה רגילים מחייבים כמעט בהגדרה חתירה לחצייה של קווי המתאר הפוליטיים הרגילים, גיבוש קונצנזוס רחב כמה שניתן והבנה שמהלך חוקתי כמעט בהגדרה יש בו גם פריצות דרך ותעוזה וגם נכונות להתפשר. יש לפנינו שעת כושר והזדמנות בכנסת ה-24 להוציא את עגלת המעשה החוקתי מן הבוץ. צריך לתת את הדעת לכך שנעשו ניסיונות לא מעט שנים וייתכן שגם אם בסופו של דבר ניתן להגיע להשלמת המעשה החוקתי טוב שנתחיל ביעדים יותר קונקרטיים ובני השגה. דומני שהן המברכים על חוק יסוד זה ואלה המצרים על השימוש בו מסכימים שחקיקת חוק יסוד החקיקה היא יעד מרכזי עבור מי שמעוניין במבנה חוקתי איתן ויציב. הזכויות הפוליטיות של חופש הביטוי וההפגנה והיצירה וההתאגדות אלה זכויות שבבסיס יש לגביהן הסכמה רחבה ויש עוד זכויות שניתן לקדם בהן את הדיון, כמובן עקרון השוויון שהוא אבן הראשה של משטר דמוקרטי. אני מקווה שהכנסת הזו תרחיב את רשימת הזכויות ואני בהחלט מתכוון להשתמש במנדט של הוועדה בהקשר הזה. תפקידה של ועדת החוקה הוא לכל הפחות לנסות לקדם את הרחבת רשימת הזכויות החוקתיות המוגנות בחוק כבוד האדם וחירותו ובכוונתי להעמיד את הנושא הזה כאחד הנושאים המשמעותיים של המושב הבא. מתוך תקווה שתונח על שולחן הוועדה והכנסת הצעה לחוק יסוד החקיקה אחרי שנות דור. זו משימה שניצבת לפתחה של הכנסת ה-24".