בהשוואה בין העשירונים השונים, עולה כי אחוז ההוצאה על מוצרים בפיקוח מסך ההוצאה הממוצעת של משקי בית בחמישון ההכנסה התחתון עומד על 14.1% בהשוואה ל-8.7% בלבד בחמישון ההכנסה העליון. במונחי הוצאה אבסולוטית, יוצא כי הפיקוח על המוצרים נותן הגנה במידה גדולה יותר לחמישון העליון בהשוואה לחמישון התחתון (1,660 ו- 1,030 ש"ח לחודש בהתאמה, במחירי 2007).
גם חלקם של מוצרי המזון שמחיריהם נתונים לפיקוח מסך ההוצאה הממוצעת של משק בית הוא נמוך יחסית, ועמד על 1.1% בהשוואה ל-4.8% מסך ההוצאה על מוצרים שמחיריהם נתונים לפיקוח בתחום התחבורה והתקשורת, שמהם ההוצאה על מוצרי בנזין הינה 2.94%.
אחוז ההוצאה על מוצרי מזון שמחיריהם בפיקוח מסך ההוצאה על מזון, כולל פירות וירקות, עמד על 6.2%.
רמת המודעות לרשימת המוצרים שבפיקוח של צרכנים בעלי השכלה נמוכה יחסית (עד השכלה תיכונית חלקית) נמצאה גבוהה יותר מזו של בעלי השכלה גבוהה יחסית (על-תיכונית ואילך). 58% מבעלי ההשכלה הנמוכה היו מודעים לרשימה, לעומת 51% מבין בעלי ההשכלה הגבוהה.
כך לדוגמה, עומד שיעורם של חסרי המודעות לגבי קיום פיקוח על מחיר לחם אחיד על 33%, שמתוכם 19% לא ידעו להשיב לשאלה האם קיים פיקוח, ועוד 14% שסברו בטעות, שאין פיקוח על מחיר הלחם האחיד.
ממצא זה מפתיע למדי, אומרים מנתחי הסקר, כי ניתן היה להניח כי לפחות לגבי מוצר יסוד זה של לחם אחיד, שיעורי המודעות והידיעה של הצרכן הישראלי על קיומו של פיקוח מחירים יהיו גבוהים יותר, שכן שינויים במחיר הלחם האחיד, זוכים תמיד לליווי תקשורתי נרחב, כשקודם לכך דיון ציבורי סוער.
מנתחי הסקר אומרים כי ניתן להסיק מכך, כי אם רמת המודעות לגבי פיקוח המחירים של מוצרי מזון בסיסיים היא מוגבלת וחלקית, אזי קל וחומר, שהמודעות לגבי מוצרי צריכה אחרים שבפיקוח, צפויה להיות נמוכה אף יותר, ושיעורי חוסר המודעות צפויים להמריא לרמות גבוהות יותר.
