"הנוכחות, כך מתברר, היתה גבוהה מהמצופה. המארגנים ציפו ל-50 איש, וזו כמות הכיסאות שהוכנה, אבל הגיעו יותר מ-100 עובדים". התיאור הזה, שנראה כלקוח מהתארגנות מחתרתית של עובדי שמירה ואבטחה או לחילופין של קלדניות הדואר, אינו אלא הדיווח מאסיפת עובדי הארץ/דה מארקר, והוא לקוח מהבלוג של "וולוט אנדרגראונד", הלא היא דבורית שרגל. אולם על-מנת להבין את הרקע להתארגנות האחרונה, יש לתת קודם כל את הדעת בקצרה על מאפייניו הבעייתיים של שוק התקשורת הישראלי, והרקע למרד העיתונאים בהארץ.
שוק התקשרת הישראלי: פרולטאריון עצום של עיתונאים בתנאי עבדות
שוק העיתונות הישראלי הפך בשנים האחרונות, בעיקר הודות ל"תרומתו" של בית הדין הארצי לעבודה, לשוק מעמדי שבו קיימות שתי קבוצות. מצד אחד, קבוצה מצומצמת של סלבריטאים, "טאלנטים" בשפת הענף, המשתכרים סכומים עתק וזוכים להטבות ניכרות. חלקם של הכוכבים הללו חצו את החומה שאמורה להפריד בין העיתונות המקצועית לבעלות הכלכלית, והפכו בעצמם לברוני תקשורות בעלי עניין (לדוגמה יעקב אילון, ניסים משעל, גדי סוקניק, אילנה דיין ורבים אחרים).
מצד שני, נמצא מתחתם פרולטריון עצום ומפוחד של עיתונאיות ועיתונאים המשתכרים שכר רעב, כמעט ללא זכויות, ששוק התקשורת המאופיין בבעלויות ריכוזיות וצולבות מצמצם מאוד את אפשרויות התעסוקה ויכולת המעבר שלהם מכלי תקשורת אחד למשנהו. על-ידי כך נפגעת עצמאותם של העיתונאים, ונשחק מעמדם המקצועי. למעשה עיתונאים אלה הופכים לכלי שרת בידי ברוני התקשורת, העושים בהם כבסחורה חסרת ערך.
המרד בהארץ מתחיל: פגיעה בשכר ומהלכים חד-צדדיים של ההנהלה
לפני כמה חודשים יצאה קבוצת עורכים במערכות העיתונים הארץ ו-The Marker נגד כוונת הנהלה לחייבם להחתים שעון נוכחות בכניסתם לעבודה וביציאה ממנה. בין העובדים יש המשווים את המהלך הזה להחתמת העובדים על החוזים האישיים לפני עשרות שנים.
יש לציין, כי מהלך זה בוצע באופן חד-צדדי ובריוני, וללא שום משא-ומתן עם העובדים, כמקובל ביחסי עבודה נורמטיביים. אמון על גישה זו, הפיץ מנכ"ל הארץ, יוסי ורשבסקי, עם חלוקת תלושי המשכורת אז בקרב העורכים מכתב ובו נמסר, כי החל מתחילת חודש מרס יצטרכו העורכים להחתים כרטיס נוכחות עם כניסתם וצאתם מהעבודה, "כדי שנוכל לשלם את שכרך ואת התשלום בגין שעות נוספות בדייקנות" (על המכתב פורסם לראשונה גם כן בבלוג של דבורית שרגל ’ולווט אנדרגראונד’).
המכתב עורר בזמנו זעם רב בקרב רבים מן העובדים. יואב ריבק, עורך בכיר בדסק החדשות, החל לרכז את שאלותיהם של עובדי המשמרות בנושא. במקביל נערכה בדיקה יסודית של ההנחיה בעזרת מומחים ליחסי עבודה. יש לציין, שבמהלך זה של מעבר לשיטת חישוב חדשה של המשמרות, יש משום הרעת תנאי העבודה. לפני צאתו של The Marker לאוויר העולם, היו רק מקרים בודדים במערכת הארץ - שלושה אולי ארבעה בחודש, שחרגו ממכסת השעות - והעובדים פוצו אז בשכר של משמרת כפולה. נוהל זה הפך לנורמה מיומו הראשון של The Marker, ולפיכך עיקר התרעומת באה מקרב עובדי The Marker ועורכיו, משום היותם הנפגעים העיקריים מן השינוי.
עוד יש לציין, כי מדובר על כרסום מתמשך במעמדם של העורכים בעיתון הארץ, שעלול להשפיע על כלל העורכים בתקשורת. למעשה העורכים הופכים מעובדי משמרות לעובדי-שעה בדומה לעובדי הקבלן. לטענת העובדים, יותר מהפגיעה בשכר יש כאן התקטננות, פגיעה וזלזול בכבוד אנשי המקצוע: "הדבר הכי חשוב שיש לעורך היום", אומרים העובדים, "הוא הדד-ליין, ואם אני עובר אותו אני חוטף על הראש. אז מצד אחד העיתון מבקש ממני ’תעשה את העבודה שלך כמה שיותר מהר’, אבל מצד שני הוא אומר לי ’אם תעבוד מהר, מהיום תקבל פחות כסף’".
במקביל להתארגנות וכהצהרת כוונות, החלו העובדים להפיץ בזמנו בעילום שם, במערכת המסרים הפנימית של העיתון, הודעות חתרניות בשם ’הוועד לשחרור עובדי הארץ’. באחד הפעמים, כאשר חלה תקלה באספקת המים בבניין, שגרמה להפסקת פעילות המזגנים, פורסמה הודעה, כי "הפסקת המים היא רק צעד ראשון". בהמשך הופצה הודעה אחרת, לפיה "הוועד לשחרור עובדי הארץ" מודיע על החרמת המסיבה של העיתון כולל משכתבים, גרפיקאים, עובדי קבלן במחלקת מנויים, עובדי ארכיון, ועיתונאים שיצטרפו ויביעו הזדהות".
נציין, כי כיום מקבלים העובדים בעיתון הארץ שכר על-פי שעות עבודתם. לטענת העובדים, מדובר בהרעת תנאים שנעשתה באופן חד-צדדי ושהובילה בפועל להפחתה של עד 20% משכרם החודשי. במכתב שנשלח אתמול לעובדים, נטען עוד כי "רבים מכתבי 'הארץ' מועסקים בתנאים ירודים. חלק מהכתבים מועסקים בשכר אשר בהתחשב בהקף עבודתם - עבודה סיזיפית של 7 ימים בשבוע, ימים ולילות, שבתות וחגים - אינו רחוק משכר המינימום". עוד נאמר כי לכתבים אין זכויות יוצרים על כתיבתם, והעיתון רשאי "להתעשר" לדבריהם באמצעות פרסומם בכלי תקשורת אחרים, כדוגמת אתר האינטרנט "וואלה", המוחזק בין היתר על-ידי הארץ (24%).
ההתארגנות קורמת עור וגידים: בדרך להקמת ועד
בסופו של תהליך ארוך ומייגע ובתום תקופה ארוכה של שיחות מסדרון, מכתבים אנונימיים והתייעצויות משפטיות, כתבים ועורכים בעיתון הארץ, החלו בהתליך של הקמת ועד עובדים גדול. ההתארגנות כוללת עיתונאים בכל חלקיו של העיתון ובייחוד במוסף הכלכלי, "דה מרקר", כפי שציינו. בהודעה ששיגרו נציגי העובדים באמצעות כתובת דואר אלקטרוני בלתי מזוהה בשם "דה וורקר" ("העובד" בפרפראזה על דה מארקר), התבקשו כל עיתונאי הקבוצה להגיע אל אסיפת העובדים הראשונה, שתיערך ביום שישי הקרוב בבית סוקולוב בתל אביב, ושעליה דיווחה דבורית שרגל בבלוג שלה. כפי שנדווח מיד, העובדים היו צפויים לבחור באסיפה זו ועד משותף לכלל העיתונאים ולחתום על מסמך להקמת נציגות העובדים. יש לציין, כי על-פי חוקי העבודה, אם שליש מהעיתונאים יחתמו על מסמך ההתאגדות, נציגות העובדים תוכר מבחינה משפטית כגוף היציג של העובדים.
במכתבם לקראת הכנס כתבו העובדים: "יוזמת ההתארגנות הזו נולדה לאחר שההנהלה החליטה לשנות באופן חד-צדדי וללא הידברות את תנאי העבודה של המשכתבים, לפגוע בתנאיהם ולשלם להם שכר לפי שעה, כאילו היו אחרוני עובדי הקבלן. גם כתבים בעיתון המועסקים כפרילנסרים נדרשו באחרונה לחתום על הודעה כי הם מוותרים על זכויותיהם, ולא - יפוטרו. כל זה קורה בשעה שהעיתון מדווח על עלייה ברווחיו ובמספר המנויים".
בנוסף מתלוננים העובדים גם על העובדה, כי הם מתבקשים לעבוד עבור אתר האינטרנט ללא תגמול נוסף, וכי "כתבים מוזעקים לעבודות 'כולבויניק' החורגות מתחום הסיקור שלהם, ללא תוספת שכר". במכתב ששלח במרס האחרון עו"ד איתי סבירסקי מהקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית, אל מנכ"ל הארץ, יוסי ורשבסקי, קבל עוה"ד על העובדה שהנהלת העיתון התעלמה לדבריו מכל פניותיהם של העובדים בעניין. סבירסקי איים כי אם ההנהלה לא תשיב לפניות העובדים, יממשו אלה את איומם להכריז על סכסוך עבודה.
הכנס בבית סוקולוב: מפסיקים לפחד, משיבים מלחמה וזוקפים ראש
הדיווח של שרגל, שבו פתחנו מקודם, עוסק למעשה בכנס עיתונאים, העובדים במערכות הארץ/דה מארקר - מעוז הניאו ליברליזם הישראלי - שהתכנסו ביום שישי האחרון למחות על תנאי העסקתם המחפירים, ולבחירת ועד עובדים, כמהשך למאבקם על תנאי העסקתם.
בין הנוכחים, כותבת שרגל, "היו דמויות מפתח בעיתון כמו רותי סיני, בני ציפר, דרור משעני, יוסי מלמן ואפילו העורך הגרפי של העיתון, המעצב והמאייר הוותיק והמוערך ערן וולקובסקי, שנחשב מקורב לשוקן". לטעמי הן הכמות, ובעיקר האיכות, כלומר הזהות של דמויות המפתח מעיתון, שלקחו את הסיכון בחשיפת זהותם האישית כמקורבים למאבק, וכמובילים אותו, אומרת הכל. כנראה שמצבם של העבדים של שוקן כל כך גרוע, שאפילו עריצותם של בעלי העיתון כבר לא מפחידה אותם.
בהמשך מתארת דבורית שרגל את שורת הנואמים הנכבדה: "פתח בדברים נציג המשכתבים מהדסק, שהסביר בקצרה את לוח הזמנים ואת מטרות הישיבה. אחריו דיבר עו"ד איתי סבירסקי מהקליניקה המשפטית באוניברסיטת ת"א, שמלווה ומייעץ במאבק כמעט מראשיתו. הוא סקר את הבסיס המשפטי להתאגדויות עובדים ותיאר דרכי פעולה אפשריות בשלבים הראשוניים" "לאחר מכן משכתב מדה-מארקר סקר את ההיסטוריה של המאבק עד היום ודיבר על העקרונות שעליהם יושתת המאבק בעתיד (סולידריות, אוניברסליות, דמוקרטיה וכו'). אחריו דיבר באריכות אין קץ יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בת"א, כותבת דבורית, אולם בגלל קשריו הבעייתים של מוחא לטייקוני התקשורת, נוותר על דבריו של היושב-ראש המכובד.
המעניין בדיווח זה הוא כמובן הטרמינולוגיה. אותם עיתונאי הארץ, ובעיקר עובדי דה מארקר הימני כלכלי, שביום יום כותבים, משכתבים ותוקפים את העובדים, גילו פתאום את הטרמינולוגיה השמאלית הסוציאליסטית. כנראה שמרקס צדק, וההוויה אכן קובעת את התודעה. בממלכת העבדים של שוקן הוויה זו הפכה לפרולטארית במובהק. הדבר מזכיר לי גם אמירה מהמסורת היהודית שלנו. זו האומרת "מודה ועוזב ירוחם". ובנתיים אנו יכולים להתרפק בגאווה ובסיפוק על פרץ ההוויה הסוציאליסטית, שקמה בין כותליו של מעוז הקפיטליזם הישראלי לתחיה כעוף החול, והמתבטאת בדרישת העובדים לסולידאריות, אוניברסליות ודמוקרטיה של העובדים. אין ספק שבמידה ועובדי הארץ/דה מארקר יתמידו במאבקם, וייקבלו על עצמם את דרכה של הסולידאריות עם כלל העובדים והעשוקים בישראל, הם ייזכו ויהייו ראויים לסולידאריות שלנו העובדים, גם של אלה, שנגדם הם הסיטו מעל דפי העיתון בעבר.
לדבריה של שרגל בהמשך הכנס נשאה דברים גם רותי סיני, ומשכתב נוסף במערכת העיתון. רותי סיני הציגה בקצרה ובענייניות את עמדת הכתבים, שגם תנאיהם כורסמו לאורך השנים, והמשכתב הנוסף סיפר על משכורות שלא עודכנו זה שנים, ועל עובדים שעושים אותה עבודה ומקבלים שכר שונה, כשלעתים מי שמרוויח את השכר הנמוך מבין שניים הוא דווקא העובד הוותיק יותר
שרגל מדווחת עוד, כי לוועד העיתונאים נבחרו פה אחד תשעה נציגי עובדים: "שישה משכתבים (אותם משכתבים שהובילו את המאבק עד עכשיו כנציגות לא רשמית), שני כתבים ומתרגמת. דובר על הצורך לצרף לוועד גם נציגים מקרב הצלמים ומקרב הגרפיקאים. אלו, בדומה ללא מעט כתבים, כמעט שלא היו נוכחים במפגש, ככל הנראה מחשש לפגיעה בהם.
מהדיווח בבלוג של "ולווט" עולה גם, "כי בכנס הועלו כמה נקודות מעניינות, כמו האם המאבק צריך לכלול בעתיד גם מאבק על זכויות עובדי הקבלן במערכת (בעיקר מנקים) ומה בעצם הולכים לעשות עכשיו". לדבריה של שרגל "הכנס ייצא גם עם כמה החלטות מעשיות: "בשלב הראשוני יוציא הוועד מכתב ליוסי ורשבסקי שבו יבקש להיפגש עמו. עוד לא הוחלט מה לעשות אם ההנהלה תתעלם ממכתב זה, מאחר שהתעלמה משני הקודמים. לאיש מהנוכחים אין רצון לנקוט בצעדים קיצוניים כמו סכסוך עובדים או שביתה. עם זאת, הייתה הסכמה כללית שאי-אפשר לפסול לחלוטין את האפשרות להשתמש בהם אם לא תהיה ברירה אחרת, ולו רק בשל העובדה שפסילתם מראש למעשה תעקר את המאבק".
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
