בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רגע לפני תחילת הישיבה המיוחדת, לחצו שלושת המועמדים ידיים בדרך שהעידה על הבאות ● שעה לאחר מכן, היה ברור כבר מי המנצח הגדול של יום הבחירות ● וגם מי ידע שהניצחון של פרס ייקבע בסיבוב השני ונצחונה של איטה פוגל על תוקפיה ● המאה ועשרים
|
|
|
|
|
שמעון פרס כבר זכה לשמוע הרבה פעמים מחיאות כפיים סוערות, אך לא בטוח שהוא האמין כי יבוא היום ומחיאות הכפיים יישמעו לכבודו במליאת הכנסת, ועוד מחברי כנסת שרבים מהם לא נמנים על חסידיו הגדולים. מחיאות הכפיים רק התגברו כאשר עמד באולם שאגאל לפני נאומו הראשון כנשיא מדינת ישראל והוא התרגש. חיוכו היה רחב ודיבורו שקט, מכריח את הנוכחים לשמור על דממה כדי לשמוע את האיש הנמצא על פסגת העולם. כשעתיים לפני כן, לא הסתירו שלושת המועמדים את המתח וההתרגשות כאשר עמדו עם תומכיהם, כך לפחות קיוו, לפני התחלת ההצבעה שתקבע מי יהיה נשיא המדינה הבא. שמעון פרס עמד כתף אל כתף עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, וחברים מסיעת קדימה. ראובן ריבלין הוקף באנשי ליכוד וקולט אביטל נתמכה בשר הביטחון היוצא, עמיר פרץ וח"כ זהבה גלאון. רגע לפני שדליה איציק פתחה את הישיבה המיוחדת לחצו שלושת המועמדים ידיים בדרך שאמורה היתה להעיד על הבאות. ריבלין וקולט הטריחו עצמם עד לשולחן הממשלה כדי לזכות בלחיצת יד מהנשיא המיועד, וביניהם החליפו נשיקה ולחיצת יד חמה. מייד לאחר הצבעתם של שלושת המתמודדים, צעק ח"כ צבי הנדל: רובי, כרגע זה שוויון". השוויון לא החזיק מעמד זמן רב כאשר מאה ועשרים חברי כנסת ניגשים לקלפי שהוצב לצד בימת יושב-ראש הכנסת, מכניסים את הפתק שעליו שם המועמד המועדף עליהם, משלשלים אותו לקלפי, יוצאים וחוזרים למקום מושבם. התהליך ארך לא מעט זמן, במיוחד בכנסת בה חברים לא מעט גמלאים. לכן, מצאו המצביעים עיסוקים מעניינים, מי יותר ומי פחות, על-מנת להעביר את הזמן עד להכרזה ההיסטורית. ח"כ מיכאל (ליכוד) פתר תשבצים ונעזר לעיתים בחברי הכנסת שמסביבו, אחרים קראו מסמכים ורובם הצביעו ויצאו להתאוורר במזנון הכנסת שהיה עמוס לעייפה. התהליך המייגע הגיע לסיומו ולאחר סיבוב ההצבעה השני שהפך לפורמלי בלבד, עלו חברי סיעת קדימה מאולם שאגאל לחדר הדיונים של סיעת קדימה. ראש הממשלה, שרים וחברי הכנסת אמורים היו לקיים ישיבה חגיגית לכבוד הניצחון ההיסטורי, אך לוח הזמנים התעכב משום שהנשיא החדש היה עסוק בקבלת ברכות ממלך ספרד. שוב התברר מעמדו המיוחד של פרס בעולם, ואולמרט, שישב לצידו של פרס, לא הסתיר את חיוכו, כמו גם רוב חברי הכנסת, מהאירוע הייחודי. פרס הודה בסבלנות למלך, צחק עימו, חלק עימו בתחושותיו הראשוניות מההשג המרשים ולבסוף רמז לו, בעדינות, כי עליו לסיים את השיחה.
|
|
"אין צורך לשאול"
|
|
|
חברי הכנסת של סיעת שס היו המנצחים הגדולים, למעט פרס וקדימה כמובן, של יום הבחירות לנשיאות. כאיש אחד, ועל-פי מצוות הרב עובדיה יוסף, הם התייצבו מאחורי הפרגוד ושלשלו לקלפי את הפתק ועליו שמו של האיש שקיבל את ברכתו של הרב. אחד אחד יצאו מהמליאה, משיבים בשאלה לשאלה הטריוויאלית שנשאלו על-ידי כולם: מה הצבעת? "אין צורך אפילו לשאול", אמר אחד מהם, ואחר פשוט הניד בכתפיו ואמר, החלטתנו פרס אז ברור שבחרתי בפרס. "זה ייגמר בסיבוב השני", אמר ח"כ יצחק וקנין בעת שחברי הקלפי עסקו בספירת פתקי הסיבוב הראשון. "על-פי ספירה שלי, פרס יקבל קרוב לשבעים קולות", אמר לפני שידע על פרישתם של ריבלין ואביטל. וח"כ אמנון כהן הסביר, בפשטות, שלאחר ברכתו המפורשת של הרב, אין זה מפתיע שפרס ניצח.
|
|
כיצד ניתן להרים יד?
|
|
|
אחד מכל חמישה קשישים בישראל נתון למצבי אלימות. האלימות אינה מתבטאת בהכרח בפגיעה פיזית אלא גם בהתעללות פיזית וכלכלית אך חברי הכנסת שמעו השבוע על פגיעות פיזיות קשות ביותר בעזרתה של איטה פוגל, הקשישה שהותקפה לפני ארבעה חודשים בידי שלושה צעירים שביקשו לגנוב את כספה. הדיון התקיים כחלק מציון היום הבין לאומי למניעת אלימות נגד קשישים ופוגל, אישה מטופחת וגאה, עמדה על רגליה ובקול בוטח וצלול, סיפרה לנוכחים בחדר ההרצאות, ביניהם ישבה גם יו"ר הכנסת, דליה איציק, על הזוועות שעברה. "הם שמו לי פלסתר על הפה", סיפרה, "סובבו אותי בכל הבית וצעקו לי, איפה הכסף? ביקשתי רחמים, אמרתי להם שאילו היה לי כסף, הייתי נותנת להם. אני יכולה לתת לכם מתנות, רק תשאירו אותי בחיים, יש לי נכדה". קשה להבין כיצד ניתן להרים יד באופן כללי אך יותר מכך, קשה להבין כיצד ניתן להרים יד על קשיש או קשישה, חסרי אונים. טוב עשתה הכנסת שהקדישה יום שלם של דיונים והרצאות למען הנושא החשוב הזה וטוב תעשה הכנסת, אם תקדיש יותר מזמנה למלחמה באלימות.
|
|
תאריך:
|
15/06/2007
|
|
|
עודכן:
|
15/06/2007
|
|
רונן ליבוביץ
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שושי
|
15/06/07 18:56
|
|
2
|
|
הניה
|
16/06/07 15:05
|
|
3
|
|
ירדנה
|
16/06/07 17:45
|
|
|
|
|
מאד לא נעים לפול לתוך בור הפעור באדמה. בדרך כלל, לפחות עבור הנופל, זה קורה די בהפתעה ובשלב שכבר אינו יכול למנוע את הנפילה ולהנצל. השאלה היא אם גם עבור הצופה מן הצד זוהי הפתעה, או שמא מדובר בסופו הצפוי מראש של תהליך שלא הצליחו, או לא ניסו, לעצור אותו?
|
|
|
במקרה , צדה את עיניי כותרת מאמרו של פרופ' גוטווין, "מכרה את נשמתה לביטחוניסט" [ Ynet , 11.06.07 ]. קראתי את המאמר בעיון רב. פרופ' גוטוויין מלין על כך שמפלגת העבודה מכרה את נשמתה לביטחוניסט ומעלה ביעודה החברתי.
|
|
|
השבוע האחרון היה רווי אירועים מסעירים: בחירתו של נשיא מדינה חדש, ניצחונו של אהוד ברק בפריימריז לתפקיד יו"ר מפלגת 'העבודה', הכאוס המוחלט בשטחים. היה זה שבוע של תקשורת, שבוע של אקשן ודרמה פוליטית.
|
|
|
על-פי נתוני חברת המחקר Cutter, המיוצגת בישראל על-ידי STKI, צפויים מתכנני המוצרים והמערכות מבוססי המחשב לזנוח בשנים הקרובות את ממשקי המשתמש המסורתיים ולאמץ מגוון צורות וגורמים חדשים. תהליך זה מונע על-ידי מגמות מתמשכות של מזעור וניידות המתווספים לעומס מידע הולך וגובר, קבוצות משתמשים מגוונות יותר ורתיעה כללית מממשקים לא-ידידותיים (או "עוינים").
|
|
|
|