בשקט בשקט מתבשל לו עוד עימות בין שר המשפטים, דניאל פרידמן, לבין נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. הוועדה לבחירת שופטים אמורה למנות עוד שופטים לבית המשפט העליון, ושני ראשיה צפויים להתקוטט שוב. אלא שהמחלוקות החוזרות ונשנות בין השניים מחמיצות את העיקר.
השאלה המרכזית היא כיצד למנות שופטים מקצועיים ויעילים - כאלו שישפטו צדק ולא ימשכו את ההליכים שנים רבות. שהרי הסחבת היא הבעיה מספר אחת של מערכת המשפט הישראלית, זו שגורמת לאובדן אמון של הציבור במערכת, זו המביאה לכך שפסקי דין ניתנים כאשר אין להם כמעט שום משמעות מעשית, זו המביאה לאובדן ההרתעה של המערכת.
יש הרבה גורמים לסחבת הזו: ריבוי של עורכי דין, נטייה לליטיגציית יתר, מחסור באולמות משפט ועוד. אך מה עם חלקם של השופטים? האם הם אינם יכולים להיות יעילים יותר?
התשובה היא חיובית. למעשה, השופטים לא רק יכולים אלא גם חייבים לפעול בצורה הרבה יותר יעילה. אז מדוע אינם עושים זאת? גם משום שכמעט ואינם נדרשים לכך, וגם משום שאין להם שום תמריץ לכך. ומדוע אין להם תמריץ לכך? משום שהם יודעים היטב, שחוסר יעילות לא יפגע בהם. ומדוע לא ייפגעו? משום ששופטים נהנים מקביעות של 15, 20, 25 שנים ואפילו יותר.
מי שנכנס למערכת בגיל 40, יישב בה 30 שנה עד גיל הפרישה הקבוע בחוק (70), אלא אם כן הוא עצמו יחליט לצאת ממנה. אפשר תיאורטית גם להרחיק שופטים, אבל זה כל כך נדיר, עד שמדובר בתופעה הנופלת עמוק בתוך מרחב הטעות הסטטיסטית.
האם צריך להסביר עד כמה מדובר בתופעה שלילית? יותר מדי זמן בתפקיד אחד גורם לעייפות, לחוסר סבלנות, למחשבה ש"אני כבר ראיתי הכל ויודע הכל" - וכל אלו עלולים להיות פטאליים כאשר מדובר בשופט. מי שמבין שכבר לא יתקדם, אך למרות זאת קביעותו בעמדתו הנוכחית מובטחת, עלול להיתפס לרשלנות, זלזול, טעויות, חוסר איכפתיות. כל אלו עלולים לגבות מחיר כבד מנשוא כאשר הם מתרחשים אצל שופט.
אז למה השופטים כל כך רוצים את הקביעות? התשובה שלהם היא, שהקביעות על כל מגרעותיה, עדיפה מאשר האסון שתביא על המערכת בחינה תקופתית של השופטים. אומרים השופטים, שאם שופט יידע שאחת ל-X שנים הוא עומד למינוי מחדש, עלול הדבר להביאו להתחנף למי שבידם הכוח למנותו או לא למנותו. חוץ מזה, אנו שומעים מהם, הרי יש דרך להוציא מהמערכת שופטים גרועים, והדבר אפילו נעשה מדי פעם.
הבה ונבחן טענה זו לעומקה. מצד אחד אומרים השופטים שוב ושוב בדחותם בקשות פסילה, שאין הם מושפעים מהתקשורת, מדעות קדומות או מלחצים של הצדדים. לא כל כך ברור איך טענה זו עולה בקנה אחד עם החשש מפני משוא פנים של שופט למי שבידיו לקדמו. האם שופט יעוות דין רק כדי לקבל עוד קול בוועדה לבחירת שופטים?
הטענה שניתן להוציא מהמערכת שופטים גרועים, היא לא יותר מאשר מס שפתיים. את מספר המורחקים מהמערכת (בדרך כלל בלחץ שקט של נשיאי בתי המשפט) ניתן למנות על אצבעות כף יד אחת. 99% מהשופטים יוצאים מהמערכת רק בגיל הפנסיה או מרצונם. כלומר: הוועדה לבחירת שופטים ונשיאי בתי המשפט סבורים, ש-99% ממינויי השופטים הם מוצלחים. זה פשוט לא סביר.
רבים מאלו הבאים במגע של ממש עם מערכת המשפט מגיעים למסקנה, שיש בה שופטים שאינם ראויים לתפקידם. יכול אדם להיות משפטן דגול, אך רק בשבתו על כס המשפט יתברר שהוא חסר מזג שיפוטי. יכול אדם להיות נוח לבריות ומסביר פנים, אך רק הניסיון ילמד שהוא אינו יודע כיצד לנהל את זמנו של בית המשפט. ויותר מכך: יכול אדם להיות שופט מעולה - אבל גם הוא נשחק ומתעייף. חוץ מזה, מה בעצם רע בכך ששופט יחשוש מפני חברי הוועדה לבחירת שופטים? מה רע בחשש בריא מפני ביקורת עניינית, מקצועית ובונה?
לאור כל אלו, קשה מאוד לקבל את הטענות נגד בחינה מחודשת של מינוי שופטים אחת לתקופה מסוימת. קשה עוד יותר להסכים לדרישת הקביעות. מאחר שאין לה תקדים והיא עלולה לגרום נזקים כבדים, מן הראוי למצוא מערכת שונה לחלוטין. בשורות הבאות מותווית מערכת כזו.
ביסוד ההצעה שמועלית כאן, עומדים מספר עקרונות: - שקיפות רבה ככל האפשר של תהליך בחירת השופטים.
- ריענון המערכת בצורה שוטפת.
- הרחבת הייצוגיות בבחירת השופטים.
- ביקורת מקצועית קבועה על תיפקודם של השופטים.
המבנה המוצע כולל את הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי, מועצה לבחירת שופטים ומנגנון מינהלי שיפעל לידן. נאמר כבר כאן, שברור שמבנה כזה יעלה הרבה יותר מאשר המבנה הקיים - אבל המחיר של מערכת שיפוטית עייפה, בלתי יעילה ולא תמיד הכי מקצועית, גבוה הרבה יותר. זהו לא רק מחיר חברתי-חוקתי; זהו גם מחיר כספי, שכן מערכת כזו מצמיחה פסקי דין שגויים שתיקונם עולה הרבה מאוד כסף לכל הצדדים.
זהו התהליך המוצע ואלו הם תפקידיו של כל גוף המנגנון המינהלי יהיה אחראי על איתור ראשוני של מועמדים לשפיטה. לא יהיו לו כל סמכויות של המלצה או פסילה, אלא רק איסוף כל החומר במתכונת שתיקבע, על-מנת להבטיח שבפני הוועדה יוצג מידע בצורה שוויונית על כל מועמד. מנגנון זה גם יהיה אחראי לקבל תגובות מהציבור על המועמדים הסופיים שיוצעו בידי הוועדה (ראו להלן).
המנגנון המינהלי יפעיל צוות מקצועי של מבקרים, שיעקבו אחרי עבודת השופטים (בישראל יש מעקב מקצועי ומתן ציונים לשופטי כדורגל, אבל לא לשופטים בבתי המשפט). צוות זה ייצא באנונימיות לבתי המשפט ויחווה דעה על אופן ניהול הדיונים, הן בצידם הפרוצדוראלי והן בנוגע ליחסו של השופט לצדדים.
במקביל יפעל צוות של אנשי אקדמיה ושופטים (בדימ.), אשר יבחנו פסקי דין של שופטים המועמדים לקידום ומאמרים של מי שעדיין אינם שופטים, בלי שיידעו את זהותו של הכותב. כמו כן, ייבחנו בצורה מדגמית תיקים שלמים, על הפרוטוקולים והראיות, כדי לבחון האם השופט נתן את המשקל הנאות לראיות וכיצד התרשם מן העדים שהופיעו בפניו. המלצותיהם של צוותים אלו יועברו לוועדה.
המנגנון המינהלי יהיה אחראי גם על קבלת תלונות נגד שופטים ובירורן. לצורך כך הוא יעסיק משפטנים, אנשי אקדמיה ושופטים (בדימ.). גם ההמלצות בעקבות בירורים אלו יועברו לוועדה.
הוועדה לבחירת שופטים תהיה ה"קבינט" של המערכת כולה. הרכבה יהיה זהה להרכב הנוכחי והוועדה תסנן את המועמדים לשפיטה, כפי שהיא עושה כיום, אך לא תבחר אותם. הוועדה תציג בפני המועצה לפחות שני מועמדים ראויים לכל משרה. היא תשמש גם כמעין "בית דין משמעתי-מקצועי" של שופטים מכהנים, והיא תמליץ בפני המועצה על קידומים או הרחקות מהמערכת.
יושבי ראש הוועדה ימשיכו להיות נשיא ביהמ"ש העליון ושר המשפטים, מתוקף תפקידיהם. חברי הכנסת והשר הנוסף החברים בה ייבחרו בכל קדנציה של הכנסת. השופטים ועורכי הדין בוועדה יוחלפו מדי ארבע שנים.
נשיא בית המשפט העליון ייבחר באותו הליך, ולא אוטומטית כפי שהדבר נעשה כיום (השופט הוותיק ביותר בעליון). גם למשרה זו יוצגו למועצה שני מועמדים לפחות. נשיאי כל יתר בתי המשפט ייבחרו באותה צורה.
המועצה לבחירת שופטים תמנה 60-50 חברים, בנוסף לחברי הוועדה שיהיו חברי מועצה באופן אוטומטי. יהיו בה נציגים נוספים למגזרים המיוצגים כיום בוועדה ולמגזרים אחרים, כולל האקדמיה. המטרה היא שהרכב המועצה ישקף מגוון של דעות וקבוצות בחברה הישראלית, כולל אלו הנזקקים לשירות בתי המשפט, כך שהייצוגיות תהיה בהליך בחירת השופטים - אך לא בהכרח ובמישרין בהרכב בתי המשפט.
יו"ר המועצה יהיה שופט (בדימ.) של בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי, או דיקן מכהן של פקולטה למשפטים. שליש מחברי המועצה יהיו נציגי הממשלה והכנסת, שליש ייצגו את המערכת המשפטית (בתי המשפט, עורכי הדין והאקדמיה) ושליש ייצגו ארגונים ציבוריים.
הקבוצות שיצורפו למועצה ישקפו סדרי עדיפויות חברתיים ולאומיים. כך, למשל, כיום יש מקום לחברות של נציגי ארגוני צרכנים ושל נציגי ארגוני נשים. ארגונים שאינם פוליטיים ימנו בעצמם את נציגיהם, באישור הוועדה למינויים בשירות הציבורי. שופטים ושופטים (בדימ.) ימונו למועצה בידי נשיא בית המשפט העליון, ואילו נציגי המוסדות האקדמיים ייבחרו בידי המוסדות עצמם על-פי נהליהם. נציגי לשכת עורכי הדין ייבחרו בידי כלל חברי הלשכה, במסגרת הבחירות למוסדותיה.
חברי המועצה ייבחרו לארבע שנים, כאשר מדי שנתיים יוחלפו מחצית מהם. מדי שנתיים תדון הכנסת מחדש ברשימת הגופים להם יהיו נציגים במועצה. בכל מקרה, לארגון אחד לא יהיו נציגים בוועדה במשך יותר משמונה שנים רצופות. שני שלישים מחברי המועצה יהיו משפטנים, גם כנציגים של גופים שאינם משפטיים.
את חברי המועצה תמנה הממשלה, באישור הוועדה לבחינת מינויים בשירות הציבורי, באשרור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ובפיקוח שוטף בזמן אמת של משרד מבקר המדינה. יו"ר המועצה ייבחר בידי המועצה עצמה. הדחת חברי מועצה תיעשה באותה צורה.
קוורום של המועצה יהיה שני שלישים מחבריה. חבר מועצה שלא יגיע לפחות לשני שלישים מדיוניה במהלך שנה, ולא מסיבות של בריאות או שירות צבאי, כהונתו תפקע אוטומטית. חריגה מכללים אלו תהיה עילה לעתירה לבג"צ.
ההחלטה על מינוי שופט תתקבל ברוב רגיל. שופט ייבחר לעשר שנים. אם במהלך חמש השנים הראשונות לכהונתו הוא יקודם לערכאה גבוהה יותר, יינתנו לו אוטומטית עשר שנים באותה ערכאה. קידום בחמש השנים האחרונות של הכהונה, יקנה לו שבע שנים בערכאה הגבוהה יותר. לא ייבחר שופט בטרם עברו לפחות עשר שנים מאז קיבל את רשיונו כעורך דין. נשיא ערכאה יהיה מי ששימש כשופט באותה ערכאה לפחות חמש שנים.
הארכת כהונתו של שופט בערכאה המקורית אליה נבחר, תהיה לחמש שנים ותצריך רוב רגיל בהצבעה. החלטה שלא להאריך כהונה, תצריך רוב של 50% מכלל חברי המועצה. שופט שקודם פעם אחת באותה ערכאה, לא יקבל הארכה נוספת אלא אם כן יקודם במהלך תקופת כהונתו השנייה. במקרה כזה, יחולו אותם כללים בהתאמה.
פיטורי שופט ייעשו רק לאחר הליך של בדיקה מעמיקה במנגנון המינהלי, שימוע בפני הוועדה לבחירת שופטים ובהחלטה של שני שלישים מכלל חברי המועצה. עם זאת, שופט שיומלץ להדיחו והרוב בעד ההמלצה יהיה בין 50% לשני שלישים - לא יקבל הארכה מעבר לקדנציה הנוכחית שלו.
כמה מילים לגבי פומביות הדיונים. כאן יש לאזן בין הצורך לאפשר לציבור להביע את דעתו על שופט או מועמד לשפיטה (לעתים אדם פשוט יודע מנסיונו די הרבה על שופט), לבין מניעת מסעי נקם ופגיעה בכבודם של המועמדים. לכן, יפורסמו בשלושה עיתונים יומיים שמות המועמדים לשפיטה ולקידום לאחר שהוועדה תחליט להמליץ עליהם בפני המועצה, ולציבור יינתנו 30 יום להציג הסתייגויות שיועברו דרך המנגנון המינהלי.
דיוני הוועדה והמועצה יהיו סגורים, אך תוצאות ההצבעות בכל הנושאים יתפרסמו ברבים. החלטות הוועדה והמועצה יהיו סופיות, אך יהיה ניתן לעתור נגדן לבג"צ בנושאים מינהלתיים (כלומר: כאלו הנוגעים לסדרי העבודה ולא בנוגע לעצם הבחירה).
לוח הזמנים לעבודת הוועדה והמועצה יהיה כדלקמן: בבחירת שופט חדש או קידום של שופט מכהן, תבחר הוועדה את המועמדים הסופיים לכל היותר ארבעה חודשים לפני תחילת הכהונה, והבחירה במועצה תיעשה לכל המאוחר חודש מאוחר יותר (שלושה חודשים לפני תחילת הכהונה). ההחלטה על הארכת קדנציה תיעשה לכל המאוחר שלושה חודשים לפני תום הקדנציה.
המנגנון המינהלתי יגיש לוועדה את ממצאיו בתלונה נגד שופט לכל היותר שישה חודשים מאז קבלתה. החלטת הוועדה תתקבל בתוך חודש לאחר מכן, והחלטת המועצה - בתוך חודש נוסף.
הבה ונראה כיצד עונה מבנה זה על המטרות שהוצגו - שקיפות: הציבור יידע יותר על הליך הבחירה ויהיה מיוצג בה בצורה נרחבת בהרבה מאשר כיום.
- ריענון: שופט לא יישב באותה ערכאה יותר מ-15 שנה. מצד שני, אם יהיה עליו לפרוש משיפוט - הדבר ייעשה כאשר הוא עדיין במלוא כוחו ובגיל המאפשר לו לחזור לעולם עריכת הדין, האקדמיה או לכל עיסוק אחר. הדבר לא ייתפס כהדחה ולא יפגע בכבודו של השופט, שכן מראש יהיה ברור שהמינוי הוא לקדנציה מוגבלת.
- ייצוגיות: השופטים נוהגים לומר ש"בתוך עמם הם יושבים". העברת הבחירה הסופית לגוף גדול יותר, תביא לכך שאכן ייבחרו שופטים המייצגים חתך נרחב ככל האפשר של דעות ומוסכמות. הגדלת מספר הבוחרים גם תצמצמם מאוד את האפשרות להשפיע עליהם מבחוץ (לחצים בעד או נגד מועמד) ומבפנים (ל"דילים" בנוסח: אתמוך במועמד שלך ותתמוך במועמד שלי).
- ביקורת: מוצע לראשונה מנגנון מקצועי קבוע ונטול פניות, אשר יבחן בצורה שוטפת את תפקודם של השופטים ויאפשר להוציא מן המערכת מי שאינו מתאים לתפקיד.
אין ספק שלהצעות שהועלו כאן יש חולשות משלהן, כמו לכל הצעה ולכל שיטה. ודאי שההתנגדות הרבה ביותר לכל שינוי תבוא מצד השופטים, שהצליחו להעניק להם הגנה ממה שמטריד כל אדם מן היישוב: עתידו המקצועי. מדובר גם בהוצאה כספית בלתי מבוטלת. אבל כל אלו הם מחיר פעוט ביחס למטרה העליונה: מערכת שיפוטית יעילה, מקצועית, רעננה, נטולת פניות, ומעל לכל - מערכת המבינה שהיא המשרתת את האזרח והמדינה, ולא להיפך.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
