יום ראשון בבוקר. חברי ועדת ביקורת המדינה מתכנסים
לישיבה מיוחדת באגף השיקום, לדון בנושא נכי צה"ל. מתכנסים? ובכן, לא בדיוק; יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב, יחד עם רוחות חברי הוועדה האחרים, מתכנסים יחד עם כל צמרת אגף השיקום.
אין לי מושג אם זה נוהג קבוע בוועדת ביקורת המדינה, אבל לי זה נראה ממש מוזר, משל "ההר מגיע למוחמד..."; לא פחות מוזר בעיניי שח"כ אורלב התייצב לבדו לישיבה. האמנם נושא נכי צה"ל אינו ראוי מספיק לנוכחות כל חברי הוועדה המכובדים?
כל מערכות הביקורת של מדינת ישראל מקבלות מעשה שבשגרה תלונות רבות, רבות מדי, על תפקוד אגף השיקום. כל מערכות הביקורת התייצבו ברוב המקרים לצד נכי צה"ל ומתחו ביקורת קשה על אגף השיקום. ועדות שונות בכנסת, מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור, כולם מדברים, כותבים ומתריעים, אבל הנזקים נעשו ונעשים, מותירים רבים פגועים ומיוסרים.
שינויים? קשה לומר שהנכה ה"פשוט", (זה שאין לו מקורבים בצמרת) רואה ממש שינוי, והדוגמאות רבות ומגוונות:
נכה אחד ממתין שנה שלמה מיום קבלת עזרה ראשונה ועקירות שיניים קריטיות, לאישור להמשך טיפול.
נכה אחר, לאחר ארבע שנות מאבק, התייאש ופנה לרפואה פרטית. מכיוון שהוא נכה צה"ל ובניגוד לתדמית - הפרוטה אינה מצויה בכיסו, לכן הוא נוסע מתל אביב לישוב הערבי טירה לקבל רפואת שיניים זולה, זאת למרות שאגף השיקום מחויב לטיפול הרפואי.
נכה עם פגיעה אורתופדית ממתין חודשים רבים לקבלת בירכית תמיכה לרגל! אז מה אם מצבו מידרדר? זה לא מעניין איש. אך אילו אותו נכה היה מקורב מספיק, סביר להניח שהיה מקבל את הבירכית, אולי אפילו באותו יום.
נכה עם פגיעת ראש ממתין כמה שנים לטיפולים שהומלצו ע"י מיטב המומחים, מומחים שמשרד הביטחון שלח אותו אליהם על-מנת לקבל המלצות לטיפול. גם נכה זה התייאש ופנה לטיפולים פרטיים, על חשבונו.
כמובן שאלו רק דוגמיות קטנות ממה שבאמת מתרחש, המצב בשטח גרוע בהרבה.
"אני הולך להציג את החזון," פותח ראש האגף, מר מורנו, את דבריו בישיבת וועדת ביקורת המדינה "את המטרה ואת יעדי האגף, משהו שגיבשנו בפעילות אסטרטגית בתחילת דרכי."
מר מורנו היקר, אני ואחרים מאד מעריכים את פועלך ואת הרצון העז שלך לגרום לשינוי חיובי, אבל מה קורה עם תורת השיקום שעליה המליץ
דו"ח ורדי עוד בתחילת שנת 2002? אם במקרה לא שמנו לב, אנחנו באמצע שנת 2008! יותר מ-6 שנים חלפו! קל לספור את השנים אבל קשה מאד להעריך את הנזקים העצומים והבלתי הפיכים שנגרמים לנכי צה"ל ובני משפחותיהם בהעדר תורת שיקום: נזקים נפשיים, פיזיים, משפחתיים וכלכליים, נזקים שגורמים למשפחות להתפרק, לנכים למאוס בחייהם
ולילדים שיש להם בטן מלאה על אגף השיקום ועל המדינה; ילדים רבים אינם רוצים להתגייס לאותו צה"ל שהפקיר את ההורים שלהם. היכן השיקום של אגף השיקום?
"יש הרבה פונים סדרתיים שכל תשובה שלא תיתן להם לא תהיה מקובלת עליהם, ותעקם את החוק ותכופף את הכל רק כדי שהוא יקבל את התשובה שהוא רוצה", כך סיכם סגן שר הביטחון את דבריו ומיהר לעיסוקיו החשובים, בין השאר כנראה לשלוח עוד חיילים למשימות, משימות שבגללן עלולים חיילים בשיא עלומיהם לחזור נכים לכל ימי חייהם, ואז גם הם עלולים להיות חלק מאותם "פונים סדרתיים שכל תשובה שלא תיתן להם לא תהיה מקובלת עליהם..." או בקיצור בשפת העם: נודניקים!
כבוד סגן שר הביטחון, אתה האדם האחרון שציפיתי ממנו לתשובה כזאת, גם אם נפצעת בקרבות ובחרת שלא להשתמש בשירותי אגף השיקום. לא כולם כמוך, לא כולם גיבורים, ישנם חלשים ממך שגם הם נשלחו או התנדבו להגן על המולדת, ויש כאלה שנפגעו יותר קשה ממך; אלמלא כך, היו הרבה יותר מועמדים מקרב נכי צה"ל מתמודדים על תפקידים נחשקים כשלך. על זה נאמר: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר?" ואזובי הקיר אומרים, והרבה שטויות מעליבות.
קראתי את הפרוטוקול מספר פעמים ואיני יכול שלא להתקומם על שנאמר שם, לכאורה יותר מדי דברים מעוותים שלא לומר שקרים.
אני מצפה מוועדת ביקורת המדינה שתאזן את הדיון, שתערוך בעתיד הקרוב ביותר ישיבה רק עם נכי צה"ל - לא עם נציגי הארגון ולא עם מקורבים. יש לערוך את הישיבה עם נכי צה"ל שבאמת סובלים, כאלה שמפחדים לדבר ולהיחשף מפחד נקמת המערכת. אני מצפה שיו"ר ועדת ביקורת המדינה יחשוף את השכר שמקבלים באגף השיקום; אני רוצה לדעת כמה מקבלים אלה שטוענים שנכי צה"ל מקבלים יותר מדי, שעם ישראל ידע איזה ולכמה מנעמי חיים זוכים עובדי אגף השיקום, בניגוד לנכים שעל רווחתם הם מופקדים; אני רוצה לדעת כמה שעות שבועיות עובדים בפועל באגף השיקום, ומדוע אין להם זמן לענות לפניות של נכים, למרות שהוראות תקש"יר [תקנות שירות המדינה] מחייבות אותם לעשות כך. אני מצפה לשקיפות מלאה מעובדי אגף השיקום, בדיוק כפי שהם מרשים לעצמם להרוס חיים של נכים ומשפחותיהם כאשר הם שולחים מעקבים וחקירות נגד הנכים, מטרידים משפחה חברים וילדים של נכים, ולכאורה אפילו מעיזים לעבור על החוקים: לאפשר
הטרדת קטינים רק בגלל שהם ילדים של נכים (כאילו שהילדים אינם סובלים מספיק), לחשוף בפני החוקרים בניגוד לחוק את התיקים הרפואיים של הנכים נשואי החקירות והמעקבים.
חשבתי שאולי הראייה שלי מעוותת. פניתי לעו"ד מלי פולישוק, מי שהייתה יו"ר ועדת ביקורת המדינה בכנסת ה-16 ובתוקף תפקידה עסקה לא מעט בנושא נכי צה"ל. כיום עו"ד פולישוק מובילה את תנועת
"דרך אחרת" שבין השאר חרתה על דגלה יושר ציבורי ושקיפות. זו תגובתה ואני מאמץ כל מילה:
"קריאת פרוטוקול הישיבה גרמה לי עצב רב, ובעיקר כעס. שוב אותו מורנו שמספר סיפורים ליו"ר ועדת ביקורת המדינה. זאת כדי לכסות על ערוותו, על חוסר יכולתו להוביל את אגף השיקום למקום הנותן שרות ללא משוא פנים, מתוך אהבה ודאגה אמיתית לחיילינו הנכים.
"נכון שיש נכי צה"ל מרוצים. בודאי שיש אנשים נפלאים באגף השיקום, אבל כל עוד יש נכה צה"ל אחד הסובל מהיחס השלילי באגף, ויש לצערי הרבה יותר מאחד, אסור להרפות. העובדה שמאז דוח ורדי לא בוצע כמעט דבר משמעותי היא שערורייתית. הבטחות יש בשפע, מעשים כמעט ואין.
"יש לי גם אכזבה מח"כ אורלב, דווקא בגלל שהוא מבין עניין ומכיר את הבעיות. נראה כי הוא 'קנה' את הסיפורים והעטיפה היפה במקום לחשוף את האמת המרה. יו"ר ועדת ביקורת המדינה לא סיכם את הישיבה בהחלטות אופרטיביות אלא רק באמירות סתמיות 'אתם נפלאים תמשיכו להתאמץ'.
"יחסו של סגן שר הביטחון אף חמור מכך. להגדיר את מי שמתלונן על היחס והשרות באגף השיקום כ'מתלונן סידרתי' זו אמירה פוגעת שאינה במקומה. טוב יעשה השר אם יפשפש היטב בתפקודו כסגן שר האחראי על אגף כל כך רגיש וחשוב למדינת ישראל כולה ולנכי צה"ל בפרט."
לסיכום, אנו עומדים בפתחו של יום הזיכרון לחללי מערכות הביטחון, בפתחן של חגיגות ה- 60 למדינת ישראל. למרבה האירוניה יש כאלה שממש לא יחגגו; למרבה האירוניה יש נכי צה"ל שחלקם איבדו את היקר להם מכל, את כבודם, כל זה למען אלו שיחגגו את שנת השישים למדינה. אל תשכחו אותם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
